אני מנסה לדמיין את המקרר שלנו, זה שהיה לנו כשגדלתי, ולא מצליח. זאת אומרת אני לגמרי זוכר איך הוא נראה מבחוץ, אותו דגם של אמקור שהיה כל כך נפוץ באותה תקופה שהרגשת בכל מטבח כמו בבית. את הבפנוכו שלו אני לא מצליח לשחזר, אני כן יודע להגיד שלא היינו בית של חומוס ונקניק, יותר בקטע של גבינות כנראה.
אחת התוצאות הישירות היא שלא היה לנו בבית סחוג או מטבוחה, דברים שטעמתי רק בגיל ממש מאוחר. אני מתבייש להגיד שהמטבוחה הראשונה שטעמתי היתה של צבר ולרוב הגיעה בקופסאות הקטנות. למרדומה הטריפוליטאית המדוברת, זאת שאת המתכון שלה תמצאו בפוסט הזה, נחשפתי רק לפני כמה חודשים כששחר אירח את הצדיקה ואותי לבראנץ' עצל של שבת.
אני הכנתי לנו סגנאקי ודבש, לידה הונחה קופסת פלסטיק של אמהות עם סלט אדמדם וחרפרף. זאת היתה אהבה מטעימה ראשונה, מיד אפשר היה לזהות את הפוטנציאל האדיר של הממרח הזה – אפשר להוסיף אותו לכל דבר, מעין בסיס טעם מוכן שמחכה לקריאה במקרר. אחרי משלוח או שניים מאמא של שחר, יהודית, היא שמחה לתת לי את המתכון כדי שאנסה להכין אותו בעצמי. תודות להדרכה הטלפונית שלה יצאה מרדומה לתפארת, או כך לפחות אמר כל מי שטעם אותה. לכל אחד היא הזכירה טעם אחר מהילדות שלו.
רוב המתכונים למרדומה טריפוליטאית שבהם נתקלתי ברשת כללו שימוש בשמן צמחי, כשלרוב הכוונה לקנולה או סויה, אבל יהודית משתמשת בשמן זית וזה מעניק לסלט עוד קצת עושר בטעם. השמן מחזיק בשני תפקידים – תחילה הוא מונע מהעגבניות להישרף אחרי שהמיץ שלהן התאדה מהמחבת, אח"כ הוא מסייע לסלט להישמר במקרר מספר ימים יותר.
אגב, אם אתם תוהים מה עושה למטה השיר של ג'קי מקייטן "מריומה", הצדיקה הדביקה אותנו אליו כשהתחילה לשיר בבית: "מרדומה, דומה דומה, אני כבר לא יכול…". מקווה שלא יעשה אתכם מג'נונים :).
מצרכים למרדומה של יהודית:
- 2 ק"ג עגבניות – עדיף תמר, כמה שיותר אדומות וכמה שיותר קשות
- 3 פלפלים ירוקים חריפים
- ראש שום שלם
- חצי כף סוכר
- חצי כפית מלח בישול
- בין 1/2 ל-3/4 כוס שמן זית
מתכון למרדומה של יהודית:
- חותכים את העגבניות לקוביות, עם הקליפה, מקלפים את השום וחותכים את הפלפלים הירוקים לקוביות בינונית (ללא הגרעינים).
- מכניסים את כל המרכיבים מלבד שמן הזית לסיר או מחבת רחבים ומביאים לרתיחה על אש גבוהה.
- מנמיכים לאש הכי נמוכה ומבשלים כשהסיר פתוח, מדי פעם מערבבים.
- אחרי כשעה וחצי-שעתיים, אם רוב הנוזלים כבר התאדו מהסיר, מתחילים להוסיף את שמן הזית (בערך חצי כוס) בהדרגה ותוך כדי ערבוב. המצב האידאלי הוא כשרואים את השמן במחבת, אם השמן נבלע בתבשיל אז יש להוסיף עוד.
- ממשיכים לבשל ולערבב עד שהמרדומה מתחילה להפיץ ריח קל של חריכה.
- מקררים ומעבירים לכלי או צנצנת ושומרים במקרר.
* מדובר בעניין של כמה שעות טובות (4-3 שעות), תהיו סבלניים והתוצאה הסופית תהיה הכי טעימה.
שביתה איטלקית - ראשי 