מאפינס לימון שאי אפשר לשכוח

לא אשקר לכם, אני מקנא בכמה מחברותיי בעלות הבלוגים המתוקים. נראה שלאנשים יש חולשה לסוכר, גם כשהם רק רואים אותו כמתכון. בנוסף, להן תמיד יש מה להביא לעבודה. אצלי זה קצת יותר מסובך, להתחיל לשנע לעבודה מנות פסטה שהמיקרו במטבחון יחריב כל מה שטוב בהן.  אז החלטתי להכין קצת יותר מתכונים מתוקים, יותר נכון פניתי לצדיקה והטלתי עליה את המשימה. התוצר הראשון היה מגש מלא של מאפינס לימון, כמות שלא היינו יכולים להשתלט עליה לבד. החלטתי לפנות לעזרת החברה והשכנה, מורקייק, שהחליטה לא לבוא בידיים ריקות והפתיעה בקופסת הפתעות מלאה בקאפקייקס שוקראו חלומיים. ועכשיו, אפנה את הבמה לצדיקה עצמה.

כשהייתי קטנה (סימנים להזדקנות: אני כותבת "כשהייתי קטנה" ומבינה שכבר מזמן מדובר במספר דו ספרתי של שנים), להורים שלי היה בספריה ספרון קטן שנקרא love is walking hand in hand, וכל הדפים שלו היו בצבעי כתום וורוד. חכו שנייה! זו לא ערימת קיטש כמו שזה נשמע. כלומר, אולי קצת. זה ספר על צ'ארלי בראון וחבורתו, סנופי בשבילכם, ובכל עמוד יש מחווה שמתארת מה היא אהבה ומתלווה אליה ציור. נשבעת לכם שהספר הזה רלוונטי מתמיד גם כשזה מרגיש זקן לכתוב "כשהייתי קטנה". תתרשמו ממנו בעצמכם כאן.

אז נכון, יש שם כמה מחוות שמזכירות לנו שהספר נכתב בשנת 1965, כמו: "האהבה היא: להיפגש ליד המחדד", אבל יש שם גם כמה דברים שיהיו נכונים תמיד מבחינתי, כמו: "האהבה היא: להכין פאדג' ביחד", או: "האהבה היא: ללכת יחד בגשם".

מאפינס לימון של בושון. תענוג ממכר

אני תמיד חשבתי שבספר הזה יש הרבה תובנות שנכונות גם לגבי חברי נפש ולא רק לגבי האיש שיום אחד אחיה איתו ("האהבה היא: להביא למישהו כוס מים באמצע הלילה"), ולכן לקראת המתכון הבא, אני רוצה להוסיף עוד עמוד לספר. האהבה היא: להביא למישהו מאפין לימון מהקצה השני של העולם.

תמר היא החברה שכל אחד צריך. לא תמר ספציפית, היא כבר תפוסה. בגשם הראשון (והשני, והשלישי, והעשירי) בכל שנה אני יודעת שעוד שניה נתחיל לשלוח האחת לשנייה הודעות – "ראית את הגשם???" או "גם את התעוררת מהסופה המושלמת הזאת באמצע הלילה?"; אנחנו חולקות האחת עם השנייה את הרגעים הכי משמחים, הכי עצובים, הכי עמוקים והכי שטחיים של החיים. בקיצור, אתם לא צריכים שאספר לכם מה זה חברת נפש. אתם כן צריכים שאספר לכם שתמר היא גם הסמן הימני שלי לטעם טוב.

בהיותה כזאת, תמר היא זו שסיפרה לי לראשונה על Bouchon בניו יורק – המאפייה של תומס קלר, שף ידוע בארה"ב, ועל מאפין הלימון שלו. זה נכון שלימון זה טעם החיים מבחינתי, אבל אני מודה שלפני שטעמתי אותו, לא תיארתי לעצמי שמאפין לימון יכול להיות כל כך מלהיב. היתה רק בעיה אחת קטנה עם כל הדיבור הזה על המאפין המפורסם: הוא נמצא בניו יורק. בעיה פתירה מבחינת תמר, שכבר נאמר עליה שעוד לא נמצא המרחק שיעצור אותה מלהשיג משהו שהיא תרצה (היוש קישוטים למסיבת הרווקות שלי). חיש קל, באחת הפעמים ששמר בעלה טס לניו יורק, חזר איתו מאפין טרי ורענן במשלוח אקספרס, וזכיתי סוף סוף לאכול את המעדן הנכסף. מה אומר לכם? זה מאפין הלימון הכי טעים שאכלתי.

אז הנה הפואנטה לכל הסיפור הזה: המאפין הזה נמצא בניו יורק. אבל המתכון שלו נמצא בספר של Bouchon (ותודה לנטלי). שינויים קלים שלי במתכון (בין היתר, הוצאתי ממנו את הפרג. אני מודה שלא ממש הרגשתי את הטעם שלו במאפין המקורי, ואם אין לכם פרג טחון טרי זה רק יכול לקלקל) – והנה הוא מוגש לכם, הכי קרוב למשלוח אקספרס שיש. הכינו את הבלנדר הידני שלכם (בבקשה אל תוותרו עליו, וגם לא על הקירור. מבטיחה שהמרקם של המאפינס יהיה שווה את זה).

מאפינס לימון של בושון. קינוח קל ומרענן

מצרכים למאפינס לימון (כ-12 מאפינס גדולים):

• 160 גרם קמח לבן
• 8 גרם אבקת אפיה
• 1/2 כפית מלח
• 200 גרם סוכר
• 170 גרם ביצים (כל ביצה M שוקלת בערך 50 גרם)
• 3/4 כפית משחת וניל (אפשר לקנות בחנויות המתמחות ושווה שיהיה לכם בבית)
• 200 גרם חמאה מומסת וחמימה
• 60 גרם מיץ לימון
• 6 גרם גרידת לימון (כף נדיבה)

לזיגוג:

• 5-4 כפות גדושות אבקת סוכר
• 2-1 כפיות מיץ לימון

*הכינו את הבלנדר הידני שלכם וצאו לדרך

מתכון למאפינס לימון (כ-12 מאפינס גדולים):

1. מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים: קמח, אבקת אפיה ומלח.
2. מערבבים בקערה נוספת באמצעות הבלנדר הידני: סוכר, ביצים ומשחת וניל.
3. מוסיפים את החומרים היבשים לקערה עם הסוכר, הביצים והווניל בשני פולסים. מערבבים בעזרת הבלנדר הידני רק עד לבלילה אחידה.
4. שופכים פנימה את החמאה המומסת והחמימה בזרם אחיד, וממשיכים לערבב (כן כן, עם הבלנדר) עד שהבלילה מתאחדת. מוסיפים גם את מיץ הלימון ומערבבים עד לבלילה אחידה.
5. מערבבים פנימה את גרידת הלימון, מכסים את הכלי בניילון נצמד ומעבירים למקרר ללילה.
6. למחרת (או אחרי כמה שעות), מחממים תנור ל-220 מעלות וממלאים בינתיים את השקעים, לא עד הסוף.
7. רגע לפני שמכניסים את המאפינס לתנור מורידים את הטמפרטורה ל-170, ואופים 35-30 דקות.
8. נותנים למאפינס להתקרר לחלוטין ומצפים בזיגוג (אל תוותרו עליו, הוא ממש מוסיף): מערבבים אבקת סוכר ומיץ לימון עד למרקם של טחינה (אם אתם צריכים אינדיקציה יותר ספציפית, זה יותר לכיוון של טחינה גולמית) ומצפים את המאפינס. אם הכמויות הביאו לזיגוג דליל מדי/סמיך מדי, הוסיפו מיץ לימון או אבקת סוכר בהתאם לצורך.