בחצות יום ראשון, בזמן שמשטרת ישראל ערכה לכבודי מופע זיקוקים מאולתר בכיכר רבין, הסתיים פסטיבל יום ההולדת שלי. השנה כלל פסטיבל שתי ארוחות משפחתיות (אצל ההורים של הצדיקה ואצל אלו שלי), ביקור בשתי מסעדות שונות, הרבה חום ואהבה ובעיקר המון אוכל.
בשישי הצדיקה פינקה אותי עם טארט שוקולד ומוס קפה, על פי מתכון של נטלי (עוגיו.נט). בשבת החלפתי את האוש סובו המסורתי בפלוב עם בשר כבש, לא ברור איך נשאר לנו מקום ללכת בערב עם חברים לערב של אלכוהול ועוד הרבה אוכל. בראשון בערב הלכנו לפופינה, במה שהתברר כתיקון עוול היסטורי וחשוב. בשנה שעברה המסעדה של אוראל קמחי הגיעה לגמר ארוחת יום ההולדת שלי, אבל הפסידה לבינדלה. השנה לא חזרנו על אותה טעות ונהנינו מערב מדהים וטעים.
אבל למה אני מבזבז לכם את הזמן?! אתם פה בשביל הקלצונה, שהוא בעצם מתנת יום ההולדת שלי לעצמי ולכם. כבר הרבה זמן שמתחשק לי להכין את המאפה הזה, שהוא בעצם עוד גרסה לאחד המאכלים האהובים על כולנו – הפיצה. אחד הבונוסים בעבודה מעט הסתדרותית היא כמות ימי החופש, מה שאפשר לי לנצל אחד לטובת יום הולדת רגוע במיוחד.
חלק ניכר ממנו ביליתי במטבח, במה שהזכיר קצת את התקופה שבה הבלוג הזה נוצר. אז היה לי הרבה זמן ונהניתי לבלות אותו בבישולים, כשהתחלתי לעבוד השילוב בין חוסר הזמן לאוכל הנגיש (והלא טעים בשום צורה) בחדר האוכל הרחיק אותי מהמטבח. הזמן הזה ליד הכיריים, מעל הסירים וליד המיקסר והתנור היה המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לעצמי. טובה יותר מכל סכין שף יפני עם ריקועים על הלהב (זורק רמזים למי שמחפש עדיין רעיון למתנה …).
האמת שזה די פשוט להכין קלצונה, כל מה שאתם צריכים זה בצק פיצה, קצת רוטב עגבניות ואת התוספות שתרצו. בגדול, זה כמו להכין פיצה, רק בצורת כיס. בדיוק כמו הפיצה, גם מקורו של הקלצונה הוא בנאפולי. התוצאה הסופית הזכירה לי שתי חוויות קולינריות מפעם, אחת עם קצת יותר קלאס והשנייה הרבה יותר נוסטלגית.
פעם, כשרק הוצאנו רישיון, לא מעט בילויים היו מסתיימים על המדרגות של הטאבון בראשון לציון. סמבוסק הבית, כיס בצק אפוי עם כל מה שאתם יכולים לדמיין בפנים (רוטב פיצה, גבינה, תפו"א, ביצה ועוד), היה הבחירה המועדפת עליי. לפי כמה שנים, בסיבוב הראשון של פיצריית דה פפה המעולה, השף הכין לנו במיוחד קלצונה מטוגן. נכון, הוא נכנס אחרי שכולנו כבר היינו מפוצצים, אבל לכו תגידו "לא" לנאפוליטני עצבני שבסך הכול רוצה לפנק אתכם. מזל שלא אמרנו "לא" כי זה היה מדהים.
מצרכים לקלצונה (שניים גדולים או ארבעה-חמישה קטנים):
- בצק פיצה (כמות לפיצה אחת)
- 4 כפות רוטב עגבניות לפיצה
- 100 גרם מוצרלה
- 10 חתיכות של לבבות ארטישוק בשמן
- 20 גרם גבינת גורגונזולה/שורפשייר, מפוררת לחתיכות
- 4 פרוסות סלמי איטלקי, חתוכות לפרוסות
- 8 עגבניות שרי תמר, חצויות לחצי לאורך
- ביצה טרופה (מדביקה את כל מרכיבי המילוי)
מתכון לקצלונה (שניים גדולים או ארבעה-חמישה קטנים):
- מחממים תנור ל-220 מעלות, מורחים מעט שמן זית על דף אפייה
- לאחר הכנת בצק הפיצה לפי ההוראות כאן, מרדדים אותו על משטח מקומח היטב לשני עיגולים גדולים (כ-15/8 ס"מ קוטר) ולא דקים מדי על מנת שהקלצונה לא יתפוצץ במהלך האפייה
- מערבבים בקערה את כל מרכיבי המילוי ומפזרים חצי מהתערובת על צד אחד של כל עיגול
- מקפלים את החצי השני מעל המילוי, מדביקים את קצוות החלק העליון של הבצק קרוב לקצהו של החלק העליון. את השארית של החלק התחתון מקפלים על המפגש בין הקצוות ולוחצים עם קצה האצבעות על מנת לאטום את הקלצונה
- אופים כ-15 דקות או עד שהחלק העליון מזהיב
- אפשר להגיש עם קערית של רוטב עגבניות לפיצה
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
קלצונה ורוטב פיצה. מה צריך יותר?
שביתה איטלקית - ראשי 