יש בה משהו בריצת מרתון, משהו שגורם לרצים להתמכר אל 42 הק"מ שלה. לא משנה עד כמה היא קשה לנו, עד כמה היא טוחנת אותנו דק-דק, מביאה אותנו אל קצת גבול היכולת האישית שלנו ומעבר לה, שוברת את רוחנו שוב ושוב – כמעט כולנו חוזרים לעוד. מזוכיזם במיטבו, על שתי רגליים ועדיף בתנועת ריצה בלתי פוסקת.
מיד עם הסיום אנחנו אומרים לעצמנו 'די, מספיק, לא עוד', אבל אחרי פרק זמן מסוים כבר מתחילים לחשוב מתי ואיפה רצים את המרתון הבא. בין המרתון הראשון שלי לזה שבא אחריו הפרידו יותר משנתיים, לקח לי הרבה זמן לקבל החלטה להתמודד שוב עם האתגר, שבסיבוב הראשון שלו היה אחד הקשים שעברתי.
אחרי חצי ראשון של ריצה שהלך לפי התוכנית, הגיע חצי שני שהלך בניגוד מוחלט לכל תוכנית – 2:05 שעות ו-21.1 ק"מ של סבל ארוך, שבירה מנטלית וגופנית והכל מתועד בסרט דוקומנטרי שעשיתי ("רץ מהספה", בשום מקום הקרוב לביתכם מאחר שבאתגר של להוציא אותו לאור לא הצלחתי לעמוד).
התיקון, אם אפשר לקרוא לו ככה, הגיע במרתון ת"א 2009. כשבוע לפני יום הולדתי ה-28 ויום לפני הדייט הראשון שלי עם הצדיקה (אליו הגעתי צולע ותפוס, עמדתי לכל אורכו ועוד ליוויתי/דידיתי אותה הביתה), רשמתי את הישגי הספורטיבי הגדול ביותר – שיפרתי בלא פחות מ-33 דקות את התוצאה של המרתון הראשון. השכחתי את זכרו עם שיא אישי של 3:22 שעות.
מאז רצתי עוד שני מרתונים (ת"א 2012 ופריז 2013), אחד רחוק יותר והשני רחוק פחות מהשיא, אבל תמיד התכוננתי לרגע הנכון כדי לשפר שוב את השיא, מתוך הבטחה שזה יהיה המרתון התחרותי האחרון שלי. שלא משנה מה תהיה התוצאה אסתפק בה ולא אנסה לרשום אחת טובה יותר בעתיד.
כל הניסיונות נעצרו בגלל פציעה כזאת או אחרת, בקיץ היה נראה שסוף סוף הגיע זמני – הייתי קרוב לכושר הטוב בחיי, נקי מפציעות וכאבים. החלטתי לנסות ולשבור את השיא במהלכו של ביקור מולדת בפריז באפריל הקרוב והכל נראה מושלם, יותר מדי מושלם. כאב קטן הפך לכאב גדול, משם הדרך לפיזיותרפיסט היתה קצרה מתמיד.
אמנם הכאב עדיין שם, אבל לי שום כוונה להישבר, בדיוק כמו הארטישוקים שחיכו בסבלנות במקרר שלי יותר משבוע. הם ידעו שיומם לזרוח יגיע וכך אכן קרה לפני יומיים, כשסוף סוף הצלחתי להכין את המרק שכל כך רציתי לנסות.
האמת שאם יש קשר בין המתכון הזה לבין בליל המילים האינסופי למעלה על ריצות ומרתונים, זה הזמן שלוקח לקלף את הארטישוקים. אני יכול להבטיח לכם שזה שווה את זה, אני גם יכול להעלים עין מהכוונה שלכם להשתמש בלבבות ארטישוק משומרים או קפואים. את המתכון המקורי מצאתי ב-Silver Spoon, שהוא סוג של תנ"ך לבישול איטלקי, אבל בדרך שיחקתי איתו קצת ולצדיקה (המבקרת הכי 'לא משוחדת' שלי) היו רק מחמאות על המרק.
מצרכים למרק ארטישוק (4 אנשים):
- 6 לבבות ארטישוק, לאחר ניקוי
- מיץ מלימון אחד
- 65 גרם חמאה
- בצל קצוץ דק
- מקל סלרי קצוץ
- 300 גרם תפוחי אדמה, חתוכים לפלחים
- 1.2 ליטר ציר עוף/ירקות/מים
- כוס יין לבן
- חלמון ביצה
- מלח, פלפל
- פרמז'ן, להגשה
מתכון למרק ארטישוק (4 אנשים):
- מקלפים את הארטישוק (הסבר בווידאו למעלה) ואת הלבבות מניחים בקערה מלאה במים ובמיץ הלימון (אפשר לזרוק פנימה גם את הלימון הסחוט)
- בסיר בינוני מחממים על אש בינונית 40 גרם מהחמאה ומטגנים כ-5 דקות את הבצל והסלרי, עד שהם מתרככים
- מוסיפים פנימה את פלחי תפוח האדמה ולבבות הארטישוק ומטגנים כ-5 דקות נוספות, מערבבים מדי פעם. מתבלים עם מעט פלפל שחור ומלח ים
- מגבירים את האש ומוסיפים בהדרגה את היין, כשהוא מתאדה מוסיפים באותה דרך את שאר הנוזלים (ציר/מים)
- מנמיכים את האש לאש בינונית, מכסים ומניחים למרק לבעבע כ-40 דקות
- מכבים את האש ובעזרת בלנדר יד טוחנים עד שמתקבל מרק סמיך וללא גושים או חתיכות של הירקות. מי שלא מחזיק בבלנד יד יכול לטחון במעבד מזון, רק צריך לתת למרק להתקרר מעט קודם
- מערבבים את החמאה הנותרת עם חלמון הביצה, מוסיפים למרק ומערבבים. מוזגים לצלחת ומפזרים מעל מעט פרמז'ן מגורדת, אפשר לקשט גם עם מעט גרידת לימון
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
שביתה איטלקית - ראשי 
פינגבק: מרק מינסטרונה נאפוליטני | שביתה איטלקית – ראשי