כבר שבועיים שהצדיקה ואני חסרי בית, או יותר נכון חסרי בית שאפשר לגור בו כרגע. יצאנו לגלות אצל ההורים של הצדיקה לטובת השיפוץ, ההוא שכתבתי עליו בפוסט הקודם. זה ללא ספק פרויקט מאתגר, כזה שמשתלט כמעט על כל הזמן שלנו, הפנוי והלא פנוי. הלו"ז של שנינו נע סביב העניין וכולל דברים שקשורים לשיפוץ, כמו ביקור #145 בחנות קרמיקה, לבין דברים שאין לנו זמן בשבילם.
רק כשאתה נכנס להרפתקה הזאת בעצמך אתה מגלה עולם חדש, עם סט חוקים משלו, חסרי היגיון ככל שיהיו. נגיד, הקטע המוזר הזה של חנויות רהיטים לא לפרסם מחירים באינטרנט או לא להסכים לתת אותם בטלפון, מפחד שהמתחרים יציעו מחיר טוב יותר. או שיש תעשיות שלמות שמחליטות להציג מחיר שאינו כולל מע"מ, כאילו היינו בניו יורק ובקופה הופתענו לגלות איך ה-Sales Tax הופך את הקנייה לקצת פחות כדאית.
פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור, רגע לפני (צילום: דרור עינב)
על התנהלות של בעלי מקצוע בטח אפשר לכתוב ספר, בלי להתאמץ בכלל. אחד הדברים שאני כל כך לא אוהב לעשות זה לדבר בטלפון, בטח להתקשר לאנשים שאני לא מכיר. גם כשהייתי צריך לראיין מישהו בטלפון לטובת העבודה לא סבלתי לעשות את זה, הרגשתי שאני מציק או מפריע לו. הצורך לרדוף אחרי בעלי מקצוע, או להתחנן כדי לקבל מחיר של רהיט מסוים, לגמרי ריפא אותי מזה. אני שוקל לעשות הסבה לטלמרקטינג, או לפחות לתת לכל העניין הזה של עיתונות עוד ניסיון.
סתם, לא באמת, אבל שלוש הפסקאות שמעל מוכיחות שני דברים לגבי השיפוץ – אחד הוא באמת משתלט על כל חלקה טובה בחיים שלך; שתיים, לפעמים הוא לא נעצר רק בדירה, אלא גם חודר לנשמה ולאישיות (לפחות שלי). אגב, אם מישהו חש מרמור כלשהו עולה מהטקסט לא זאת היתה כוונת המשורר. אני מאמץ את המציאות החדשה הזאת בזרועות פתוחות, לפעמים אפילו מצליח להפיק הנאה מהמצבים שהיא מכניסה אותי אליהם.
עכשיו באמת הגענו לפוסט האחרון שיצא מהמטבח ההוא, שכבר אינו קיים ומסתובב אי שם באיזושהי מזבלה, מפורק לחתיכות קטנות. כעת אני מגדיר את עצמי כחסר מטבח, קיצ'נלס. הפכתי לנווד קולינרי, על אף שהמטבח של הורי הצדיקה מוכר לי היטב ובעליו עושים כל מאמץ לארח אותי בזרועות פתוחות, כבן בית. זה כמו ללכת למלון ממש טוב עם מיטה מפנקת. זה כיף, אבל אין כמו המיטה המוכרת והטובה שמחכה לכם בבית. יש פה מעין סמליות קטנה עבורי, כי את המתכון הזה בישלתי לראשונה אצל ההורים של הצדיקה, לרגל חגיגות יום ההולדת של אבא שלה.
פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור, רגע לפני (צילום: דרור עינב)
גם את הפוסט הזה צילם דרור עינב המוכשר, שסוף סוף השתכנע ופתח חשבון אינסטגרם
מצרכים לפסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (4 אנשים):
- חבילת פסטה בצורה שאתם אוהבים (500 גרם)
- צרור עלי מנגולד שטופים
- 20 גרם אגוזי קשיו קלויים
- שמן זית
- 50 גרם גבינת רוקפור
- 250 מ"ל שמנת מתוקה
- גבינת פרמז'ן להגשה
מתכון לפסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (4 אנשים):
- טוחנים במעבד מזון את עלי המנגולד עם הקשיו עד שמתקבלת מחית כמעט חלקה, תוך הוספה איטית של שמן הזית.
- שוברים את גבינת הרוקפור לחתיכות ומניחים על מחבת גדולה, מדליקים את האש (בינונית) וממיסים את הגבינה.
- לאחר שהגבינה נמסה מוסיפים לאט ותוך כדי ערבוב את השמנת.
- לאחר שהשמנת והרוקפור התערבבו לכדי רוטב אחיד מוסיפים למחבת את רוטב הפסטו ומערבבים.
- לאחר שהפסטה מוכנה מערבבים אותה יחד עם הרוטב, כך שיעטוף את כולה ומגישים עם מעט פרמז'ן מעל.
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (צילום: דרור עינב)
שביתה איטלקית - ראשי 