באחת מארוחות השישי הראשונות בהן נכחתי אצל הוריה של הצדיקה, אי שם לפני כארבע שנים בערך, הוגשה אל השולחן קערה שעוררה התרגשות רבה בקרב בני המשפחה. לא רחוק ממני הונחה קערה מלאה בפסטה עטופה בבצל מטוגן ופירה, "ורניקס לעצלנים" הצהירה בגאווה אמא של הצדיקה, אישה שלא מאמינה במתכונים שמצריכים יותר מדי עבודה.
לא הצלחתי להבין על מה המהומה וישר חשבתי על אחותי הקטנה-גדולה, שפיתחה שיטה משלה להתמודד עם אוכל חדש שלא אהבה – מיד כשנשאלה אם "טעים לך?" הייתה עונה שכן, אבל כדי לא לסבול עוד מיד הייתה משיבה בשלילה לשאלה העוקבת ("רוצה עוד?").
כבר הכנתי את הפרצוף השמור למאכלים לא כל כך טעימים של אנשים שאתה לא רוצה להעליב. בביס הראשון הבנתי שבמקרה הזה לא יהיה צורך להשתמש בו. גם היום אני לא מצליח לעורר את אותה התרגשות כמו בני משפחתה של הצדיקה, אבל כנראה רק בגלל שעבורם קערת הפסטה עם הבצל ותפוחי האדמה נושאת הרבה מטען רגשי של ילדות ובשבילי סתם מדובר בתוספת נהדרת לארוחה. במקום אותם כיסונים מלאים במחית תפוחי אדמה ובצל מטוגן, האופייניים לכל מטבחי מזרח אירופה, פשוט מערבבים את השניים עם פסטה וחוסכים המון זמן עבודה.
השבוע האחרון בפריז, בניגוד מוחלט לשרב בישראל ולכל מחשבה נורמלית על מזג האוויר הצפוי פה לקראת סוף חודש מאי, היה ממש גשום. בערב השני בו ננעלנו בבית התעורר בי הרצון לבשל, ועוד לבשל אוכל כזה של בית. בצל אחד, שלושה תפוחי אדמה וחבילת פסטה התנדבו למשימה ובעזרת שדרוגים קלים (קרמול של הבצל, קצת חמאה וחלב לפירה, מעט תערובת תבלינים "הרב דה פרובנס") התקבלה אותה מנה מסורתית עם טעם קצת מגוון.
בצל מטוגן, רגע לפני הוספת הסוכר והחומץ הבלסמי
מצרכים ל"ורניקס לעצלנים" (4 מנות תוספת):
- ארבעה תפוחי אדמה בינוניים-גדולים
- בצל גדול (אפשר גם שניים למי שאוהב את טעמו של הבצל המטוגן)
- חבילת פסטה של 500 גרם (עדיף פסטה קצרה, כמו קונכיות לדוגמה)
- שמן
- 50 גרם חמאה
- מעט חלב
- מעט חומץ בלסמי
- מעט סוכר
- מלח, פלפל ו"הרב דה פרובנס"
מתכון ל"ורניקס לעצלנים" (4 מנות תוספת):
- מקלפים וחותכים את תפוחי האדמה לחתיכות קטנות. ממלאים סיר במים, ממליחים אותם בעזרת מלח גס, מכניסים פנימה את תפוחי האדמה ומרתיחים עד שהם מתרככים
- כשתפוחי האדמה מתרככים שופכים את המים, זורקים פנימה את החמאה ומועכים. מוסיפים את החלב ואת ה"הרב דה פרובנס" ומערבבים עד לקבלת תערובת סמיכה המוכרת בעולם כ"פירה"
- חותכים את הבצל לחצאי עיגולים ומטגנים אותו על אש בינונית
- כשהבצל מתחיל לקבל צבע שופכים את השמן ומפזרים מעל הבצל את הסוכר ומוסיפים את השמן הבלסמי (הקרמול ייתן קונטרה למליחות של הפירה והטעם הטבעי של הפסטה)
- במקביל מכינים את הפסטה עד לדרגת אל דנטה, שזה בדרך כלל בערך שתי דקות פחות ממה שרשום על האריזה שלה
- מערבבים את הפירה, הבצל המטוגן והפסטה יחד עד שכל האטריות מכוסות בפירה ומגישים
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
"וריניקס לעצלנים". שוב הכנתי אוכל שלא מצטלם כ"כ יפה
שביתה איטלקית - ראשי 
השאלה אם פסטה (פחמימות) ותפוחי אדמה (פחמימות) לא יוצא כבד מדי?
אהבתיאהבתי
אין ספק שיש פה פוטנציאל לכבדות, אבל בגלל זה מדובר בתוספת ולא מנה שיושבת בפניי עצמה על הצלחת.
אולי הכי טוב לצוות אותה לדגים או למנות אחרות בעלות אופי קליל
אהבתיאהבתי
המאכל הכי פופולרי אצלי בבית. הילדים שלי משתגעים על זה, שואלים מאיפה הבאתי את זה, ואיך זה שאין למאכל הזה שם
אהבתיאהבתי
טעים ברמות. ומשביע כמובן. לא צריך את כל החלב חומץ וכו’. פשוט בצל מטוגן, אטריות רחבות ופירה
אהבתיאהבתי
לצמחונים זו בהחלט יכולה להיות מנה ולא תוספת 🙂 שוקלת לאמץ.
אהבתיאהבתי
גם לא לצמחונים זאת יכולה להיות אחלה מנה, אולי למיטלס מאנדיי
אהבתיאהבתי