על פניו, חנוכה נראה כמו החג המושלם בשביל אוהב טיגון עמוק כמוני. סירים מלאים בשמן חם, רק מחכים שמישהו יזרוק אליהם חתיכת עוף מטוגן. אז למה בדיוק החלטתי לפספס הזדמנות פז ולצעוד בכיוון בריא יותר, לאפות מאכל מסורתי במקום לטגן אותו?
סיפרתי פה בעבר איך דאגתי להעליב את אבא שלי בכל שנה, כשהעדפתי את אלו ספוגות השמן מהמכולות על פני הסופגניות הביתיות שהוא נהג להכין. לביבות גם ככה לא עשו לי את זה אף פעם, הן יותר מדי לא לכאן ולא לשם – לא מספיק מלוחות בשביל להיות ממש טעימות, מצד שני הן לא מסתדרות כל כך עם מתוק.
לפני שנתיים-שלוש, כשהצדיקה ואני התנדבנו – יותר נכון, היא התנדבה ונידבה אותי על הדרך – להכין לביבות הצלחתי להתחבר למאכל המסורתי מחדש. הכנו אותן לעוד אחת מהדלקות הנרות הבלתי נגמרות שהן חלק בלתי נפרד מהחג, אז בחרנו לשלב בהן גם בטטה.
לביבות תפוח אדמה אפויות עם סלק
השנה החלטתי להמשיך עם הכיוון המעט יותר בריא שהמטבח שלנו צועד בו, ואת הלביבות שלי החלטתי לאפות עם מעט שמן. הרבה פחות מהגרסה המטוגנת שמכתימה דפים של נייר סופג מאז ימי יהודה המכבי. על הדרך החלטתי להוסיף גם סלק מגורר, בשביל הגיוון. יצא טעים. צאו קצת מהקופסה. במהלך הניסיונות הכנתי גם את הגרסה הרגילה, שהתבססה על תפוחי אדמה בלבד, ואחת עם גזר, שגם יצאה לא רע.
מצרכים ללביבות תפוח אדימה אפויות עם סלק (כ-25 לביבות):
5-4 תפוחי אדמה
בצל קצוץ
2 סלקים אפויים
2 ביצים
3-2 כפות קמח
מלח ופלפל שחור
שמן (תרסיס עובד הכי טוב)
* אפשר לטבען את המתכון בעזרת החלפת הביצים ב-5-4 כפות של קמח עדשים
הוסיפו אותן לתערובת, ערבבו היטב ותנו לתערובת לנוח כעשר דקות לפני שתחלקו ללביבות.
מתכון ללביבות תפוח אדמה אפויות עם סלק (כ-25 לביבות):
מגררים את תפוחי האדמה והסלקים בפמפיה גסה, סוחטים את התוצאה היטב כדי להיפטר מנוזלים מיותרים.
מוסיפים את הבצל, המלח, הפלפל השחור, הביצים והקמח, מערבבים היטב עד שמקבלים תערובת דביקה ועיסתית.
מחממים תנור ל-220 מעלות, מניחים נייר אפייה על תבנית ומשמנים אותו.
בעזרת שתי כפות יוצרים לביבות ומניחים אותן בתבנית (אפשר למעוך קצת עם גב הכף בשביל לשטח אותן), מרססים/מזלפים מעט שמן מעל כל לביבה.
רוב חיי לא האמנתי לטענה שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה של היום. שנים שהתעלמתי מקיומה, התחלתי את התזונה היומית שלי רק בצהריים. היום אני כבר מתנהג אחרת, מגיע לעבודה עם שקית מכובדת של ירקות ומנשנש אותן עד לארוחת הצהריים ההסתדרותית בחדר האוכל ב-12:00. זה די מדהים שהגוף מתאים את עצמו למקום העבודה שלך.
אבל אנחנו לא פה כדי לדבר על הרגלי האכילה שלי, אלא על החביתה האיטלקית בעלת השם המגניב – פריטטה. בגדול אני מעדיף ביצי עין, אבל אם כבר עושים חביתה אז עדיף שיהיה לה סטייל איטלקי. את הפריטטה שלי אני מתחיל בדומה לאורז פרסי, עם פרוסות תפוחי אדמה (עדיף דקיקות ככל האפשר) שמכסות את כל המחבת ומצפות את המרקם הנוזלי עם קצת קראנץ' כיפי.
תפוחי אדמה דקיקים
המתכון המצורף הוא לשני אנשים, אבל לפי רוב המתכונים האיטלקיים נהוג להוסיף שתי ביצים עבור כל אדם כך שלא תהיה לכם בעיה להתאים אותו לכמות האנשים שיגיעו לטעום מהפלא הזה. פריטטה אמורה להיות מבושלת משני צידיה, מה שמתקבל רק אם הופכים אותה, אבל גם לשמור על רכות מסוימת בחלקה הפנימי. הדרך הכי קלה להפוך אותה היא בעזרת צלחת, שאותה תצמידו למחבת ותהפכו, אח"כ פשוט החליקו את הפריטטה חזרה את המחבת. לא מדובר בסתם עוד חביתה, אלא באחת משודרגת שתהפוך כמעט כל ארוחת בוקר לקצת יותר איכותית.
מצרכים לפריטטה עם ארטישוק, מנגולד, תפוחי אדמה ורוקפור (2 אנשים):
אי שם בחודש נובמבר האחרון, רגע לפני שהצדיקה ואני טסנו לציין את החלפת הקידומת שלה עם הופעה של ה-Arctic Monkeys והרבה אוכל טוב בברצלונה, קיבלתי בדואר משלוח משמח במיוחד. שרון מ-Pasta Every Day, ככל הנראה הבלוגרית עם הנוף הכי יפה מחוץ לחלון, שמעה שאני וניוקי לא כל כך חברים ונחלצה לעזרתי עם מפספס ניוקי איטלקי למהדרין.
כמוני, גם שרון לא כל כך הסתדרה עם הכנת ניוקי, אבל היא מצאה את שביל הזהב והניוקי שלה יצאו כל כך יפים. על אף היכרות אינטרנטית בלבד היא ארזה את קרש העץ הקטנטן ושלחה אותו עם ברכה, באמונה שלמה שבקרוב מאוד הוא ישמש אותי לתקן את יחסיי עם ניוקים קטנים ומפוספסים. מאז עברה כמעט חצי שנה וטרם השתמשתי במפספס, מה שמרגיש קצת פספוס. לכן את הניסיון הנוכחי שלי להכין ניוקי אני מקדיש לשרון, תודה.
עדיפות לתפוחי אדמה עם קצת ותק וקצת פחות עמילן ונוזלים
החלק הרותח ביותר של המתכון: קילוף תפוחי אדמה חמים
תמעכו טוב, אתם לא רוצים גושים בניוקי
את הפוש האחרון נתנה מנה שאכלנו באוליברי, מסעדה איטלקית חביבה שתוכלו למצוא ברשימת ההמלצות שלי. כרובית וניוקי ברוטב גבינה כחולה ושמנת. עם כל הכבוד לשאר מרכיבי המנה, מה שנחקק בזיכרוני הייתה העובדה שהניוקי ספק נצרבו-ספק נשרפו על מחבת והעניקו ניחוח ל"ג בעומרי לכל מה שבא איתם במגע. אתם יודעים שאני אוהב שרוף, נכון? זה אפילו הזכיר לי קצת את הפירה מדורה שלי.
בדיוק כמו פסטה ביתית, גם ניוקי שמכינים בבית יוצא הרבה יותר טעים מהאופציות הקנויות (על אף שיפור משמעותי באיכות שלהן בשנים האחרונות). בניגוד לפסטה ביתית, הכנה של ניוקי מצריכה קצת יותר עבודה – לבשל תפו"א, לקלף אותם, למעוך, ללוש לבצק עם שאר המרכיבים, לגלגל לנחשים, לחתוך ובסוף עוד להוסיף פסים. אין ספק שהפסים מוסיפים יופי לניוקי, אבל לא זאת המטרה שלהם. ניוקי מפוספס יתפוס יותר רוטב. עכשיו תוסיפו לרשימת השלבים גם צריבה על מחבת וזה עדיין שווה את המאמץ, אל תוותרו. אגב, אם אתם מחפשים סו-שף, אל תתקשרו לתומר מ-אבטיפוס, הוא לא באמת עוזר.
המפספס בפעולה, תודה שרון
בסך הכול מדובר בבצק שדי נוח לעבוד איתו
מצרכים לניוקי תפו"א (6 אנשים):
6 תפו"א בינוניים, עדיפות לכאלו קצת ישנים ופחות עמילניים (כמה שפחות נוזלים הבצק יהיה טוב יותר)
רבע כוס שמן זית
כף מלח
500 גרם קמח
חצי כוס סולת לקימוח
שלוש כפות מלח גס לבישול הניוקי
מתכון לניוקי תפו"א (6 אנשים):
מבשלים את תפוחי האדמה במים רותחים, בשלמותם ובקליפתם, עד שיתרככו
מקלפים את תפוחי האדמה ומועכים בעזרת מועך ידני
נותנים למסה להתקרר ומוסיפים את המלח והשמן. מוסיפים את הקמח (למעט חצי כוס, לקימוח) ולשים עד שהתערובת הופכת לבצק נוח ויבש מספיק לעבודה
מגלגלים לנחשים ארוכים וחותכים לחתיכות באורך 2-1 ס"מ, תוך כדי קימוח נוסף
על מנת ליצור את הפסים מגלגלים את הניוקי על חלקו האחורי של מזלג (בהנחה ששרון לא שלחה גם לכם מפספס ניוקי)
מרתיחים מים עם מלח גס ומכניסים את הניוקי. מבשלים תוך כדי ערבוב, הניוקי יצופו כשהם יהיו מוכנים
במקביל מחממים מחבת על אש גדולה ומעבירים אליהם לצריבה את הניוקי המוכנים, לאחר שיש להם מעטפת קראנצ'ית אפשר להעבירם למחבת של הרוטב
ניוקי ברוטב יין לבן, גבינת מסקרפונה וצ'ילי
מצרכים לרוטב גבינת מסקרפונה, יין לבן וצ'ילי:
250 גרם גבינת מסקרפונה
2 כוסות יין לבן לבישול (אפשר להחליף בוויסקי, גם יוצא טעים)
פלפל צ'ילי, קצוץ
מלח ופלפל
מתכון לרוטב גבינת מסקרפונה, יין לבן וצ'ילי:
מביאים את היין לרתיחה ומאדים שני שליש ממנו (על מנת שהאלכוהול יתנדף)
מנמיכים את האש ומוסיפים את הגבינה, מערבבים עד שהיא נמסה ומתקבל רוטב חלק
מוסיפים את הצ'ילי הקצוץ, מתבלים במלח ופלפל
מוסיפים את הניוקי המוכנים, מבשלים דקה נוספת ומגישים (אפשר לפזר מעט פרמז'ן מעל)
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
אתמול כנראה היה הזמן הכי לא מתאים לפרסם מתכון, אוכל הוא אחד הדברים האחרונים שאנשים רצו לשמוע עליהם יום אחרי הסדר. עוד לא עבר מספיק זמן וכולם עדיין מלאים מאחת הסעודות הגדולות בלוח השנה היהודי. כמו אצלנו, אני מניח שגם אצלכם התפקע השולחן ממבחר בלתי נגמר של מנות ראשונות, עיקריות ותוספות.
בעלי הגישה המתמטית בטח יוכלו להגות נוסחה שתתאר במדויק את כמות האוכל שיש בסדר פסח כהלכתו: (מספר המשתתפים – מספר הילדים) * מספר הטבעונים, כל זה בחזקת מספר הצמחונים. באופן גורף אני מאמין שהתשובה תצא תמיד יותר אוכל ממה שצריך. אולי זאת הסיבה שרבים מאיתנו מוצאים את עצמם עם הזמנה לארוחת שאריות בצהריים שאחרי הסדר, במקום סתם לעכל בשקט כמו נחש שבלע חיה גדולה מדי.
בפסח הזה חגגתי הופעת בכורה על שולחן הסדר, כל שולחן סדר. זה לא שביקשו ממני להכין משהו, אבל החלטתי לא להיעלב (לא באמת תמי, נפגעתי עד עמקי נשמתי) ולהציע את שירותיי. ועוד בבישול אחת משתי המנות העיקריות של הערב. זאת כנראה הדוגמה הטובה ביותר למהפך שעברתי מאז פתיחת הבלוג הזה – מפחד במה קולינרי לרצון עמוק לבשל לכמה שיותר אנשים.
זנב שור. אין סיבה להירתע
בצל. קרמלו אותו כמו שצריך ותקבלו בסיס טעם מעולה לכל תבשיל או מרק
אל תמהרו עם הבצל, זהו החלק הכי ארוך – מלבד השעות הארוכות על הגז…
באומץ, ויש שיגידו גם בסוג של טיפשות (והם לגמרי צודקים), החלטתי לנסות משהו שאף פעם לא הכנתי ולקוות שהוא ייצא טוב. למזלי הוא יצא טוב – תבשיל שפונדרה (אסאדו), זנב שור וירקות שורש ברוטב מעושן, בבישול איטי. יחסית לא מדובר בהרבה עבודה, רק צריך נכונות להשאיר את הסיר על אש קטנה למשך כמה שיותר זמן (אצלי הוא היה על האש יום שלם).
הרעיון הוא להשתמש בירקות שורש קטנים שלא מצריכים שום חיתוך, כך חלק מהם לא מתפרק לגמרי במהלך הבישול הארוך, שהופך את כל המרכיבים בסיר לתערובת חזקה של טעמים. הבשר נופל מהעצמות ואלו תורמות לטעם העמוק של התבשיל. קצת לא לעניין לכתוב על זה בפסח, אבל התוצאה הסופית מזכירה את הסנדוויצ'ים האמריקאיים של חזיר מפורק (Pulled Pork). קצת כמו לחמניית הקייטנה של קפה 48 התל אביבית, אחת מהמסעדות האהובות עלינו. איכשהו אני לא רואה את זה מסתדר בין שתי מצות (מזל שאגרתי מספיק חיטה), אבל מצע של אורז לבן גם יהיה מושלם.
תבשיל שפונדרה וזנב שור. תפוחי אדמה קטנים, פטריות וערמונים הופכים אותו לארוחה שלמה
מחממים סיר רחב ועמוק על אש בינונית וצורבים את השפונדרה מכל הצדדים
מוציאים את השפונדרה מהסיר ומניחים בצד, מוסיפים מעט שמן זית וצורבים את חתיכות זנב השור מכל הכיוונים (כשתי דקות)
מוציאים את זנב השור מהסיר ומטגנים את הבצל על אש קטנה-בינונית בשומן של הבשר, עד שהוא מתחיל להתקרמל – מדובר בתהליך ארוך שמצריך ערבוב מתמיד, אל תתייאשו כי זהו בסיס הטעם
במקביל, מטגנים בסיר נוסף על אש בינונית את מקלות הסלרי והגזר. כשהם מתרככים מוסיפים כוס יין לבן, מצמצמים עד שכל האלכוהול מתנדף ואז מכבים את האש
אחרי שהבצל סיים את תהליך הקרמול (הפך לעיסה חומה בתחתית הסיר שלכם) מוסיפים אל הסיר את הסלרי והגזר, את כוס רוטב הברביקיו המעושן ומערבבים. שופכים פנימה גם את היין האדום ומצמצמים
מוסיפים לסיר את כל הבשר ומערבבים היטב, עד שהרוטב מכסה את כל חתיכות הבשר
מתבלנים עם מלח, פלפל וצ'ילי לפי הטעם, מוסיפים את שאר הירקות (תפו"א, פטריות ועגבניות) ומכסים הכל במים
מביאים את כל הנוזלים בסיר לרתיחה, מנמיכים את האש ומכסים חלקית את הסיר. מדי פעם מערבבים כדי לוודא שתחתית התבשיל לא תישרף
אם רוב הנוזלים בסיר התאדו מוסיפים מים רותחים וממשיכים לבשל בסיר חצי מכוסה עד שהבשר מתפרק מהעצם
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
פסקול: אני עדיין רוכב על הדיסקים הרבים שהורדתי בתקופת סיכומי השנה, זה של Israel Nash Gripka, שנקרא Israel Nash’s Rain, הוא אחד מהם. זהו כנראה השיר האהוב עליי ממנו
יש משהו מאוד אינטימי בלבשל עם אנשים אחרים, במיוחד במטבח שלך. לא בא לך לעשות את זה עם כל אחד, אבל כבר מהרגע הראשון שפגשתי את גיל מ"מבשל ואוכל" היה לי ברור שניכנס יחד למטבח.
בסופו של דבר הוחלט ששיתוף הפעולה הראשון שלנו יכלול שמן. הרבה שמן. נפגשנו בצהריי יום רביעי, כל אחד עם מנה הגונה של ירקות שהיה שמח לברר מה קורה להם בתום כמה דקות טובות של טיגון עמוק. מלבד החשודים הרגילים (תפו"א ובטטה) היו גם כמה מוכרים פחות בגזרת הצ'יפס (גזר, סלק, צנונית, קולורבי), לא מוכרים כלל (קסבה/יוקה) ואחרים שבכלל לא הייתם חושבים לזרוק לסיר של שמן רותח (שורש פטרוזיליה, ארטישוק ירושלמי). רוצים לקרוא איך יצא? קפצו לפוסט של גיל, שלקח אחריות על הצד הירוק של השת"פ.
מנפלאות הטיגון העמוק, יום בחייו של שמן רותח
אני התרכזתי בשיפור המתכון שלי לעוף מטוגן. בפעם הקודמת, בדיוק לפני שנה, הגשתי לכם גרסה של PFC שמכינים בתנור. הפעם, אחרי מספר ניסיונות, החלטתי להציע מתכון שונה לגמרי. נאמן יותר למקור מדרום ארה"ב. כולל המון תבליני והשרייה בריוויון לחצי יום לפחות כדי לרכך את העוף. בלי זכר לפירורי לחם וביצה. ומטוגן בשמן עמוק. כן. שיא הבריאות אצלכם בצלחת. הפעם הכנפיים החריפות שלי יצאו בדיוק כמו אלו של KFC, מינוס התיבול המיוחד של קולונול סאנדרס. תודות לגיל גם התוודעתי לאתר Serious Eats, שמציע ניתוחים עשירים למתכונים אהובים ומבצע עשרות בדיקות עד שהוא מגיע לתוצאה הרצויה. ממליץ לכם לבקר. הפעם נעזרתי בעצות שלו בנוגע לעוף מטוגן, אותן אפשר למצוא כאן.
משרים, מקמחים, מטגנים ואוכלים. ארבעה שלבים בדרך לעוף מטוגן
מערבבים את התבלינים והדבש עם הריוויון בקערה גדולה (לא ממתכת) ומשרים את העוף (מוודאים שהנוזל מכסה את כולו) ל-12 שעות לפחות, על מנת שיתרכך וכדי שיספוג את הטעמים
מוציאים את העוף כ-45 דקות לפחות לפני ההכנה, כדי שיתחמם לטמפרטורת החדר
בקערה קטנה מערבבים היטב את כל התבלינים: 4 כפיות פפריקה, 2 כפיות צ'ילי, 2 כפיות אבקת שום, 4 כפיות מלח וכפית פלפל שחור טחון. אפשר להוסיף תבלינים נוספים לפי הטעם או להגדיל כמויות במידה שמעוניינים בטעם חריף יותר
מערבבים חצי מתערובת התבלינים עם הקמח בקערה גדולה, את החצי השני שומרים בצד לפיזור על הכנפיים המוכנות
מחממים תנור ל-100 מעלות
בעזרת הידיים או מלקחיים מוציאים את הכנפיים, אחת אחת, מהמשרה ומקמחים היטב מכל הצדדים. מניחים בצד הקערה וחוזרים על הפעולה עד שאין מקום
מחממים שמן (בגובה של 7.5 ס"מ) בסיר עמוק לטמפרטורה של 175 מעלות. אפשר לבדוק אם השמן בטמפרטורה הנכונה בעזרת זריקה של קמצוץ קמח, שבד"כ יגרום לרעשי פצפוץ בערך בטמפרטורה הזאת
מנערים קמח מיתר מהכנפיים ומטגנים כ-8 דקות. עדיף לבצע את הפעולה בנגלות (שיהיה קצת מקום פנוי בסיר) על מנת לא להוריד את הטמפרטורה של השמן בצורה דרסטית. כשהכנפיים בעלות צבע חום זהוב מוציאים ושומרים בתנור עד להגשה (אל תשכחו לפזר את תערובת התבלינים על כל כנף)
מי שמעוניין במתכון כשר אפשר לוותר על השלב הראשון או להשרות את העוף במי מלח (30 גרם מלח לליטר) עם התבלינים. בשל ריכוז המלח הגבוה יותר מומלץ לוותר על ההמלחה המאוחרת יותר במתכון. אם המים לא מספיק דביקים בשילוב עם הקמח, אפשר להעביר את העוף דרך ביצה טרופה
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
מדוע הסטייק אדום והשניצל לבן? למה יש בועות בשמפניה? איך נוצר הקצף של הקפוצ'ינו? האם אפשר להכין שוקולד עמיד לחום? ולמה ערק הופך לבן כשמוסיפים לו מים? אם שאלות אלה ודומות להן מעניינות אתכם, הגעתם למקום הנכון.