תוספת מדהימה ב-10 דקות: סלט עשבי תיבול וקשיו

אני יכול לספר לכם שוב איך בתור ילד לא אכלתי יותר מדי דברים, בטח שלא ירקות וסלטים למיניהם – אם לא הייתי חייב כמובן. אבל חבל, כבר קראתם את זה פה מספיק והגיע הזמן להניח לילד ההוא שלא הבין כלום לנפשו. עכשיו אני מבוגר שלא מבין יותר מדי, אבל כן מוכן לנסות דברים. והסלט הזה הוא בדיוק אחד מאותם דברים.

לפני כמה שנים, כשהבלוג הזה רק נפתח ואני עוד הייתי מובטל ומאושר, נהגתי להעביר לא מעט מהיום בגלידה השכונתית. אחד הבעלים, טבח לשעבר, היה היועץ הקולינרי שלי. כל פעם שהייתי צריך לארח אנשים או ניסיתי להכין מתכון חדש הייתי מתייעץ איתו, אוסף טיפים ועצות. את המתכון לסלט הזה קיבלתי ממנו, לפני ארוחה כלשהי. הוא הכיר אותו כטבח ב"כרמלה בנחלה", המסעדה המיתולוגית שכבר נסגרה מאז.

סלט עשבי תיבול וקשיו

בואו נדלג מעל המהמורה של הכוסברה, כי כאמור היום אני כבר חי איתה יותר בשלום. הסלט הזה פשוט להכנה; מרענן בצורה מפתיעה; בעל טעם חזק כי הוא מאוד אוהב הרבה שמן זית, לימון ומלח; וכמובן משאיר הרבה ירוקים בשיניים. תכינו קיסמים. הוא מעולה כתוספת לארוחות כבדות בדיוק בגלל אותה רעננות שהוא מביא איתו.

מצרכים לסלט עשבי תיבול וקשיו (6 אנשים):

• צרור אורוגולה או רוקט
• צרור פטרוזיליה
• חצי צרור כוסברה
• כמה עלי נענע
• קשיו קלוי ושבור, בנדיבות
• הרבה שמן זית (כ-6 כפות)
• הרבה מיץ לימון (מיץ מלימון גדול אחד או שניים בינוניים)
• הרבה מלח

מתכון לסלט עשבי תיבול וקשיו (6 אנשים):

1. קוצצים את כל עשבי התיבול דק.
2. מתבלים לפי הטעם ובהתאם לכמויות שהתקבלו (בגלל ההבדלים בגדלים של הצרורות השונים), אבל קחו בחשבון שהסלט הזה אוהב הרבה שמן זית, מיץ לימון ומלח.
3. מוסיפים את הקשיו הקלוי, מערבבים ומגישים.

סלט עשבי תיבול וקשיו

ארוחת ערב מהירה או תוספת קלילה: סלט קפרזה

ארוחות הערב האהובות עליי הן כמו פאזל של 1,000 חלקים – שתי ביצי עין, עדיף עם תוספות עליהן (ירקות, גבינות או נקניק); אבוקדו לנשנוש; כמה ירקות חתוכים; מספר ממרחים ופרוסות לחם בהתאם. לא בדיוק הארוחה הקלה שמובילה לגזרה חטובה, יותר בכיוון של הפיכת כרס החורף שלי לתופעה רב-עונתית.

בדיוק בגלל כל אלה הצדיקה ואני משתדלים לאכול בערב סלט, אנחנו הולכים חזק על הקטע של ארוחת ערב קלה. התחלנו מסלט ירקות פשוט, עברנו לסלט ירקות פשוט עם שדרוגים (טונה, גבינה או ביצה קשה) ובתקופה האחרונה מככב אצלנו באופן כמעט בלעדי הסלט הכי פשוט והכי טעים שנתקלנו בו – סלט קפרזה.

שלושה מרכיבים, מעט תיבול ומינימום עבודה. זהו מתכון מושלם לארוחת ערב קלה ומהירה. תוסיפו לכך את העובדה שאחד המרכיבים הוא עגבניות שרי ותבינו למה הצדיקה, מכורה לעגבניות שרי בצורה הכי קשה שיש, התמכרה אליו.

סלט קפרזה. סלט משלושה מרכיבים

הסלט נקרא על שם המקום שבו נוצר – חצי האי קפרי באיטליה, אבל מאז התפשט לכל ארץ המגף ובכל מקום מכינים אותו קצת אחרת. מה שמצחיק הוא שהגרסה המוכרת ביותר – זאת עם הבזיליקום וגבינת המוצרלה מחלב בפאלו – אינה המקורית. הקפרזים בכלל מעדיפים את הסלט שלהם עם אורוגולה ואין להם בפאלו ולכן המוצרלה היא מחלב בקר. במקור מדובר בשילוב בין עגבניות טריות, גבינת מוצרלה, שמן זית ומלח ים. אני הוספתי מעט חומץ בלסמי, על אף שהוא משפיע על טעמה הנייטרלי של הגבינה.

מצרכים לסלט קפרזה (6-4 אנשים):

• חצי ק"ג עגבניות שרי (אפשר לשלב מספר סוגים בשביל הגיוון בטעם ובמראה)
• כדור מוצרלה או 100 גרם כדורי מוצרלה קטנים
• חצי צרור אורוגולה או רוקט
• חצי כפית מלח ים אטלנטי
• כף שמן זית
• חצי כף חומץ בלסמי

מתכון לסלט קפרזה (6-4 אנשים):

1. חותכים את עגבניות השרי לחצאים ומעבירים לקערת הגשה בינונית.
2. שוטפים את האורוגולה וחותכים לשלוש כל עלה, מעבירים לקערה.
3. קורעים את כדור המוצרלה לחתיכות גסות (לא גדולות מדי), מוסיפים לקערה יחד עם המלח, שמן הזית והחומץ הבלסמי ומערבבים יחד לפני ההגשה.

סלט קפרזה. סלט שחוגג את הטריות של חומרי הגלם

עוגה בחושה קלה ומפתיעה: עוגת שמן זית

את החגים האחרונים העברנו הצדיקה ואני בכבישי ארה"ב, ברואד טריפ שלא היה פחות מהגשמת חלום עבורי. אל תחשבו על התמונה השחוקה של מכונית עם גג פתוח ושיער מתבדר ברוח, קיבלנו את האוטו הכי ישראלי שיש (מאזדה 3) ואני בכלל קירח. אבל גם שתי עובדות אלו לא פגעו בחוויה של לטייל במדינה שמאז ומתמיד ריתקה ומשכה אותי. נכנסנו לרכב בוושינגטון וסיימנו באלבמה; ביקרנו בערים גדולות ובעיירות שכוחות אל; נהגנו בכבישים מהירים ומבלבלים ובדרכים צדדיות ומפותלות. הניגודים האלה, יחד עם הטבע המרהיב והכנסת האורחים הדרומית, הם שהפכו את הטיול הזה למיוחד כל כך.

יש לי חולשה לסטטיסטיקה, אז תרשו לי לסכם את הטיול הזה עם כמה מספרים. בעשרה ימים נהגתי קרוב ל-2,000 מייל, שזה כמעט 3,200 ק"מ, דרך ארבע מדינות (וירג'יניה, צפון קרוליינה, ג'ורג'יה ואלבמה) ומחוז אחד (קולומביה) ולפחות שלושה פארקים לאומיים. לאורך כל הדרך הקשבנו לעשרות תחנות קאנטרי, שכמעט כולן השמיעו את אותם שירים. היכולת להבדיל בין תחנת קאנטרי טובה, שמנגנת את הקלאסיקות, לבין אלו שמנגנות את להיטי הזבל העכשוויים היא אחת היכולות שאני הכי מתגאה בהן.

אין לי את המספר המדויק של צלעות חזיר שאכלתי, אבל היו הרבה כאלו. כמעט בכל רגע נתון המושב האחורי שלנו היה עמוס בחטיפים – שני סוגי צ'יפס, שלושה סוגי ביף ג'רקי, שני סוגי פופקורן, שני סוגי סנדוויץ' קרקר, לאקי צ'ארמס, סוכריות חמוצות. הא, היו גם גזרים גמדיים ותפוחים. רואים? הקפדנו לאכול בריא.

הנוף מאחת הפסגות בפארק הלאומי שננדואה

בסופו של המסע הארוך הגענו לניו יורק, לכמעט שבוע באחת הערים האהובות עלינו, אבל איך שהוא פתאום היא החווירה לעומת הביקור בדרום. כמו להיפגש עם חבר אהוב מפעם, רק שזה לא זורם כמו בעבר ואתם בעיקר נתלים ברגעים נוסטלגיים. אין צורך לרחם, 'הצלחנו' ליהנות מניו יורק ולצבור גם חוויות חדשות, אפילו הכרנו את העוגה שהמתכון שלה מובא כאן.

העוגה המפתיעה והנהדרת הזאת חיכתה לנו בבית הקפה השכונתי שמתחת לדירה שבה ישנו, Abraco, באיסט ווילג'. הראלי, שאירח אותנו למופת, המליץ עליה ומיד גם הזמין חתיכה לשלושתנו. "אתם חייבים לטעום" הוא אמר. כשהגענו לשולחן שלנו עם חתיכת העוגה הוא החל במלאכת חיסול הקראסט, מבלי שנשים לב כמובן. מסתבר שזה החלק האהוב עליו. כשהצלחתי לשכנע אותו להשאיר לי חתיכה הבנתי גם למה, הניגוד בין הקראנץ' החיצוני ללחות של שאר העוגה הוא מה שעושה את העוגה הזאת למוצלחת כל כך. מאז כמעט כל בוקר פתחנו עם פרוסת עוגת שמן זית וכוס קפה סבירה, שזה לא עניין פשוט למצוא בארה"ב.

המתכון שמובא כאן הוא המתכון של בית הקפה, עם כמה שינויים קלים. לפני שמצאנו אותו ניסינו אחד של מריו באטלי, שף איטלקי מוערך והאיש שמאחורי אימפריית Eataly, לעוגת שמן זית ורוזמרין. התוצאה היתה יכולה לככב בהיכל התהילה של עוגות החנק, הצדיקה הסכימה להגיש אותה כקינוח בתום ארוחת שישי המשפחתית רק אחרי ששכנעתי אותה שעם קצת חימום היא תהיה ראויה למאכל. מספר ההיחנקויות והתחינות לכוסות מים סביב השולחן הוכיח שטעיתי. אופס.

עוגת שמן זית מקרוב

מצרכים לעוגת שמן זית (תבנית אינגליש קייק אחת באורך 30 ס"מ):

• ½ 1 כוסות קמח לבן
• 1 כוס סוכר
• ½ כפית סודה לשתייה
• ½ כפית אבקת אפייה
• ¼ כפית מלח
• 2 ביצים גדולות
• ¾ כוס חלב 3%
• ½ כוס שמן זית איכותי (לא בעל טעם מאד חזק)
• 2 כפיות גרידת לימון

מתכון לעוגת שמן זית (תבנית אינגליש קייק אחת באורך 30 ס"מ):

1. מחממים תנור ל-160 מעלות. משמנים היטב תבנית אינגליש קייק או מרפדים אותה בנייר אפייה.
2. מערבבים בקערה קמח, סוכר, אבקת אפייה, סודה לשתייה ומלח.
3. בקערה נפרדת טורפים ביצים, חלב, שמן זית וגרידת לימון.
4. מוסיפים את תערובת החלב, שמן זית וגרידת לימון לקערה עם החומרים היבשים. מערבבים בעדינות רק עד שנוצרת בלילה אחידה ושופכים לתבנית.
5. אופים 55-45 דקות (תלוי בתנור שלכם, עדיף לא לאפות יותר מדי כי חלק מהקטע של העוגה זו הלחות שלה), עד שהעוגה תפוחה וזהובה, וקיסם שנועצים בה יוצא עם פירורים לחים.

עוגת שמן זית. כן, עוגת שמן זית

מתכון לפסטה פשוטה וקלה להכנה: ספגטי אליו אוליו

מי שזוכר מיהו ריצ'ארד דין אנדרסון שירים את היד. נו, בלונדיני כזה שהסתובב על מסך הטלוויזיה שלכם, בהנחה שגם אתם זכיתם לחיות בשנות ה-80 הכל כך לא אופנתיות. עדיין לא נזכרתם? מר דין אנדרסון גילם את מקגייוור, הבחור שיכול לפתור כל בעיה, לא משנה מה עמד לרשותו. אצלי הוא הפך לתשובה האולטימטיבית בכל פעם שנעמדתי מול מקרר או מזווה ריק, כי אפילו מקגייוור יקירנו לא היה מצליח לבשל מזה משהו.

פרץ הנוסטלגיה הזה קשור לאחד המתכונים הקלאסיים והקלים ביותר של המטבח האיטלקי, הנאפוליטני ליתר דיוק. זהו ככל הנראה רוטב הפסטה הפשוט ביותר שתכינו, כזה שכולל שני מרכיבים לבד (אם מתעלמים מהחלק הלא חשוב של הפסטה ומעט המלח) – שום ושמן זית. זהו הבסיס של לא מעט רטבים אחרים מהמטבח האיטלקי, פחות מעשר דקות עבודה ויש לכם מנת פסטה מושלמת בפשטותה. מי שאוהב שום לא יוכל להישאר אדיש למנה הזאת, רק שלא ישכח להכפיל את כמויות השום במתכון. בגדול, אין כמעט איטלקי שלא זלל הררי ספגטי אליו אוליו בילדותו, זאת מנה חמה שאמהות מכינות גם כשאין להן זמן להשקיע במשהו קצת יותר מסובך.

פסטה אליו אוליו, הרוטב הכי פשוט להכנה

המדקדקים טוענים שרוטב אליו אוליו אמיתי כולל רק את שני המרכיבים שהוזכרו למעלה, אך עם השנים התפתחו גם גרסאות עם גבינה (פקורינו או פרמז'ן), פטרוזיליה קצוצה לקישוט או שבבי צ'ילי. גם אם תחליטו לשבור את המסורות עתיקות השנים (מבטיח לא לספר), אתם עדיין נשארים עם מתכון קליל להכנה. מי צריך יותר מזה? אני החלטתי ללכת על גרסה עם קצת צבע, שבא לידי ביטוי בפטרוזיליה קצוצה.

כמויות השמן משתנות גם הן בין המתכונים הרבים שנמצאים שם בחוץ, החל מחצי כוס (118 מ"ל) ועד 5 כפות (75 מ"ל). אני מצאתי שהכמות הקטנה יותר מספיקה בהחלט. בחלק מהמתכונים גם מציעים לערבב פנימה קצת ממי הבישול של הפסטה, כדי שהעמילן שבהם יהפוך את הרוטב למעט סמיך יותר. בכל מקרה, רגע לפני הערבוב האחרון וההגשה מומלץ להוסיף מעט שמן זית שלא עבר טיגון על מנת לחזק את הטעם הטבעי שלו במנה.

ספגטי אליו אוליו. רוטב מהיר לפסטה

מצרכים לספגטי אליו אוליו (4 אנשים):

• 3 שיני שום, חתוכות לפרוסות דקות
• 5 כפות/75 מ"ל שמן זית
• קצת פטרוזיליה קצוצה דק
• חבילת ספגטי או כל פסטה אחרת שמתחשק לכם להכין (500 גרם)

מתכון לספגטי אליו אוליו (4 אנשים):

1. מחממים מחבת גדולה על אש בינונית ומוסיפים אליה את שמן הזית, ולאחר מכן את השום.
2. מטגנים על אש בינונית-נמוכה עד שהשום מזהיב, מתבלים עם מעט מלח, מורידים מהאש ומוסיפים את הפטרוזיליה.
3. במקביל מכינים את הפסטה עד לרמת אל דנטה (בד"כ דקה פחות ממה שרשום על האריזה).
4. כשהפסטה מוכנה מסננים את המים, מעבירים אותה אל המחבת ומערבבים היטב. מזליפים מעל מעט שמן זית טרי (שלא טוגן) ומגישים
   * אפשר להוסיף קצת ממי הפסטה על מנת לקבל רוטב סמיך יותר
   * אפשר לגרר מעל מעט גבינת פקורינו או פרמז'ן

קבלו פינוק לסיום, A blast from the past

פשוט ומהיר: פסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע

אם הייתי צריך לבחור את מה שמאפיין את התקופה האחרונה בחיים שלי הייתי מתקשה לבחור בין עומס לאי ודאות. הראשון השתלט על האווירה בבית מאז שגם הצדיקה וגם אני התחלנו במסע אל עבר התואר השני, כל אחד בתחומו. פתאום אין לאף אחד מאיתנו זמן פנוי, אני אפילו נאלצתי לוותר על השינה המתוקה בזמן ההסעה לעבודה וממנה (החיים האלו נוראים).

על אף כל מה שכתבתי, ובעיקר תודות לחופשת הסמסטר שנותנת לנו תחושה מזויפת של פנאי, אני חושב שהייתי בוחר באי הוודאות. הפוסט הזה, כמו גם זה שיבוא אחריו, יהיו האחרונים שאבשל במטבח הנוכחי שלי, בבית שלי. בקרוב מאוד אנחנו מתחילים שיפוץ, שבסיומו נגשים חלום ונחיה כמו אנשים בוגרים באמת, בבית שהוא לגמרי שלהם מכל הבחינות. אנחנו יודעים מתי הפרויקט הזה יתחיל, אנחנו רק מקווים שנדע מתי ואחרי כמה מהמורות הוא יסתיים.

פסטה בחמישה מרכיבים (צילום: דרור עינב)

יש בבית מי שיודע להתמודד עם אי הוודאות הזה יותר טוב, ויש את אלו שזה מפחיד אותם. כלפי חוץ לפחות, שנינו שומרים על קור רוח ולא מסגירים דבר, אבל מסתבר שהוא בא לידי ביטוי גם במטבח. דבר ראשון, רגע לפני שאנחנו אורזים הכול ועוזבים את הבית לתקופת השיפוץ אני עושה כל מאמץ לסיים את כל המצרכים שיש פה. לפעמים זה מוביל לבחירות קולינריות מעט מטרידות, לא אשקר לכם. דבר שני, את המתכון שנמצא בתחתית הפוסט הכנתי בשתי ורסיות ואני מתקשה להחליט איזו מהן טובה יותר – אחת עם חמאת אנשובי, השנייה עם שמן זית ואנשובי קצוץ.

שתיהן טעימות, כל אחת בדרכה. אחת מעט יותר עשירה ומושחתת, השנייה מעט בריאה יותר (או שמא פחות לא בריאה?). שתיהן טעימות מאוד, בהנחה שאתם אוהבים טעמים חזקים של אנשובי ,ים, מליחות, חמיצות. לא משנה במה תבחרו שתיהן קלות מאוד להכנה. אשאיר לכם את ההחלטה, אי ודאות כבר כתבתי?

בטח שמחתם לב, אבל כמו את הפוסט הקודם (מרק פרמז'ן), גם את הפוסט הזה צילם דרור עינב המוכשר.

פסטה בשמן זית, אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)

מצרכים לפסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (4 מנות)

• חבילת פסטה קצרה (500 גרם)
• צנצנת קטנה של אנשובי (כ-80 גרם)
• עשר עגבניות מיובשות, חתוכות לחתיכות בינוניות
• 50 גרם חמאה/רבע כוס שמן זית
• שלוש-ארבע שיני שום, פרוסות לפרוסות עבות
• עלי נענע משניים-שלושה גבעולים, קצוצים דק
• גבינת פרמז'ן

מתכון לפסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (4 מנות)

1. קוצצים דק מאוד את רוב תכולת צנצנת האנשובי, משאירים בצד ארבעה-חמישה פילטים חתוכים לחתיכות גדולות
2. מבשלים את הפסטה עד לדרגת אל דנטה, לרוב דקה פחות ממה שכתוב על השקית
3. ממיסים במחבת גדולה ועל אש בינונית את החמאה.
   בשלב הזה אתם יכולים לבחור להשתמש בשמן זית או בשמן שבו היה האנשובי (נותן טעם חזק יותר של ים), חממו את השמן בזהירות והימנעו מלשרוף אותו
4. הוסיפו את השום, כשתי דקות לאחר מכן את האנשובי הקצוץ ולאחר כשתי דקות נוספות את העגבניות המיובשות
5. הוסיפו למחבת את הפסטה המוכנה וערבבו היטב עד שהרוטב יעטוף את כל הפסטה
6. הגישו ופזרו מעל כל מנה מספר חתיכות אנשובי, מעט נענע קצוצה וגילופי פרמז'ן (בעזרת קולפן ירקות)

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)