תגית: צרפת

פאלה רויאל, אחד המקומות הקסומים שיש לפריז להציע

המלצות לפריז: מדריך קולינרי לעיר האורות

את אהבתי לפריז כבר חשפתי כאן לא מעט פעמים וחלק מכם אף ליווה אותי ואת הצדיקה בהגשמת אחד החלומות שלנו, בזמן שגרנו בעיר האורות למספר חודשים (כשכותבים "שלושה חודשים" זה מרגיש קצר יותר מ"מספר חודשים"…). בפסח 2015 קפצנו לסוג של ביקור מולדת, לראשונה מאז שחזרנו לישראל ובדיוק שנתיים מאז שהתחלנו לקרוא לפריז "בית", גם אם רק לשלושה חודשים.

לא אשקר, הייתה הרבה התרגשות מהולה בפחד לפני הנסיעה. התרגשנו לחזור לכל המקומות האהובים, לטעום מחדש את שגרת החיים הקצרה שסיגלנו לעצמנו שם. מצד שני פחדנו להתאכזב, חששנו שאולי קסמה של אהובתנו נפגם. קיווינו להספיק לראות הכול, ידענו מראש שזה לא אפשרי.

ההמלצות שמובאות כאן הן התוצאה של הביקור הזה, יחד עם שאר הביקורים הקודמים (יחד אנחנו כבר מתקרבים ל-15). כאן תוכלו למצוא את המקומות מהם אנחנו הכי נהנינו בביקור האחרון, המלצות וטיפים נוספים (גם על נושאים שאינם אוכל) תוכלו למצוא בעמוד שהוקדש לנושא – המלצות לפריז. רגע לפני שמתחילים, הטעינו את המפה עם כל ההמלצות לפלאפון וקחו אותן איתכם.

מסעדות בפריז
יש המון מסעדות טובות, אבל גם המון מסעדות נוראיות ולכן חשוב להגיע מוכנים מראש, לעיתים גם עם הזמנות למקומות שחשוב לכם לא להפסיד. היום רוב המקומות מאפשרים להזמין מקום באינטרנט וגם שיחות בינלאומיות כבר לא כ"כ יקרות.

Chez L'Ami Jean
אל המסעדה הזאת נורא רציתי ללכת כבר המון זמן, הפוסט של עמית אהרונסון בכלל עשה לי חשק. למרבה הצער החיבה של השף סטפן ז'גו לחזיר על שלל צורותיו והעדפותיה הקולינריות של הצדיקה לא הלכו יד ביד, ללא פרטנר נאלצתי לוותר. בביקור הנוכחי החלטנו ללכת לצהריים – מרק, ארבע מנות עיקריות ושני קינוחים אחר כך, כל זה ב-42 יורו לאדם, ידענו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה.

הביקור שלנו אצל החבר ז'אן (Chez L'Ami Jean), מינוס קינוח אחד

הביקור שלנו אצל החבר ז'אן (Chez L'Ami Jean), מינוס קינוח אחד

נכון, נדרש מאיתנו מעט אומץ בשביל לבקש מהשף הבאסקי חם המזג להתחשב ב"אלרגיות האוכל" של הצדיקה, אבל זה לגמרי היה שווה את זה. אמנם יצא לז'גו שם של משוגע, אבל הביקור שלנו – וכמו שנראה באותו רגע גם של כל מי שהיה במסעדה באותו זמן – היה נעים וטעים להפליא. מרק קרם פרמז'ן מדהים פתח ארוחה שבסיומה ידענו שיהיה קשה להתעלות עליה. ועוד לא היינו בחצי הדרך. שלוש מנות דג שונות, חזה ברווז מעולה ולסיום הקינוח המוכר של המסעדה (אורז בחלב) ואחד נוסף בשביל הפינוק.

קשה להתחרות במסעדה הזאת בכל הנוגע לתמורה, כי תפריט הטעמות – בדיוק כמו האווירה וההוויי במקום – רחוק מכל הפלצנות והחשיבות העצמית שלרוב מאפיינת תפריטי טעימות דומים. כל המנות היו מעולות, מעניינות, בעלות שילוב טעמים מעניין ורחוקות מהדוגמיות שמגישים בדרך כלל בסוגי ארוחות שכאלה. בקיצור, מסע קולינרי מעניין ששווה לכם לצאת אליו. רק קחו בחשבון שמומלץ אחרי ארוחת צהריים כזאת לתכנן גם שנ"צ קטן באחד הפארקים הפריזאיים.

ברי יין בפריז
גם ליין, כמו להרבה דברים אחרים בתחום הקולינריה, נותנים הצרפתים את הכבוד שמגיע לו. לפעמים, לפחות אצלנו, נאלץ היין לשלם את המחיר במקרה שהאוכל משתלט על החלק הארי של התקציב שהוקצה לארוחה. לכן, מומלץ לגוון מדי פעם עם ביקור באחד מברי היין המקסימים שיש לעיר להציע. שם, היין הוא הכוכב הראשי והאוכל נועד רק להשלים אותו ולא להיפך.

Le Siffleur de Ballons
אחד המקומות האהובים עלינו, כזה שחזרנו אליו המון פעמים כשגרנו בפריז וגם בביקור הזה. ההצלחה לא שינתה אותו ועדיין מדובר בבר יין קטן ומקסים, עם יין מעולה מכל רחבי צרפת, אוכל ונשנושים, אווירה כיפית ובעיקר תמחור שתואם לנוחות ולקלות שהמקום משרה על היושבים בו. אופציה נהדרת לערב כיפי וקליל.

Martin
זהו לא ספק המקום הצעיר ביותר ברשימה הזאת וכנראה זה שנהנה מהכי הרבה הייפ. הבעלים מחזיקים גם במוסד נוסף (Au Passage) ומרגישים את הניסיון בהתנהלות של האח הצעיר יותר. גם כאן תוכלו ליהנות מכוס יין (או בירה) וכמה אופציות לא רעות לאכול, כל זה בזמן שאתם מוקפים בכל הצעירים המגניבים של פריז.

פטיסרי בפריז
בכל הקשור למתוקים קשה להתחרות בפריז ובמגוון שהיא מציעה, כאן יש לכם אפשרות לטעום את עבודתם של השפים הטובים בעולם בתחום תמורת סכום יחסית קטן. נכון, לשלם שבעה ומשהו יורו עבור טארט קטן זה לא זול בשום קנה מידה, אבל אם הייתם צריכים לאכול במסעדה אוכל ברמה מקבילה ככל הנראה שהחשבון היה על סך כמה מאות יורו.

לא פשוט לבחור רק שניים-שלושה מקומות וזה גם לא משהו שאנחנו נוהגים לעשות כשאנחנו בפריז, אבל אם יש לכם זמן מוגבל בעיר או שאתם רק רוצים להתרשם ולטעם – אלו המקומות שאנחנו היינו הולכים אליהם. את פייר הרמה, אחד המפורסמים שבשפים (אם לא ה…), אני משאיר בחוץ. משהו בביקור אצלו לא מותיר רושם כיפי – ישנו רושם כמעט מוזיאוני וקיים לחץ לקבל החלטה מהירה כדי לא לעכב את התור הארוך. קפצו בשביל המקרונים האלוהיים, את שאר המאפים אפשר לבחור בנחת במקומות אחרים.

הפרי ברסט של פטיסרי דה רב, שנבחר לביס המתוק הטוב ביותר בטיול

הפרי ברסט של פטיסרי דה רב, שנבחר לביס המתוק הטוב ביותר בטיול

La Chocolaterie de Jacques Génin
הטארט לימון-בזיליקום מדהים, גם המילפיי פרלינה. השוקולדים מצוינים, המרמלדות מעולות וקשה למצוא שם תואר מתאים לתיאור הקרמלים. הפרי ברסט שלו נבחר לשני בטיבו בפריז. השוקולה-שו ינחם כל אחד. ומה שהכי חשוב הוא שמכל אלה תוכלו ליהנות בבית התה המרהיב שלו, שנמצא לא רחוק מהרפובליק. ההצלחה הובילה לפתיחה של סניף נוסף ברו דה באק, שמסתמן כאחד הרחובות המתוקים בפריז.

La Pâtisserie des Rêves
פה – בפטיסרי של החלומות ברו דה באק, שוכן הפרי ברסט הטוב ביותר בפריז, זה שהצדיקה הגדירה בתור "הביס המתוק הטוב ביותר בכל הטיול". חייב להודות שקשה להתווכח עם הקביעה שלה, נראה שהחלומות של שף פיליפ קונטיצ'יני תמיד מתוקים ומוצלחים.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

מודעות פרסומת
יש סיבה למה הכביש נקרא "דרך היין"

המלצות לאלזס: התשובה לשאלה "לאן נעלמתי?"

רגע לפני שאתם מדווחים עליי למועצה לשלום הבלוג בעקבות הזנחה פושעת, תנו לי לתרץ כהלכה את היעלמותי. לחץ אטומי בעבודה, סמינר שממש הייתי חייב לכתוב, חגים ועוד חגים, וגם קצת חופש שהזדקקתי לו מאוד. כל אלו הרחיקו אותי מהבלוג, שתו לי את הזמן ורוקנו לי את מאגרי היצירתיות, אבל עכשיו הכל מאחוריי ואני מרגיש קל יותר בלפחות 20 ק"ג.

סוף סוף יש לי זמן לחזור למטבח, ולא בשביל להכין פסטה בחמש דקות, אלא לנסות מתכונים חדשים. רגע לפני שאני עושה את זה, חשבתי לחלוק איתכם קצת חוויות מהחופשה האחרונה של הצדיקה ושלי (ושל כל המשפחה של הצדיקה) – שבוע חלומי באלזס, אחד מחבלי הארץ שמרכיבים את מזרח צרפת וגן עדן למי שמחפשים טיול קליל ועמוס ביין וקולינריה מעולה.

גם העובדה שמדובר במרחק של בערך 600 ק"מ מפריז אהובתנו, לא מנעה מהביקור לעורר אצלנו רגעי נוסטלגיה קשים – רובם בסופרמרקט, כשנתקלנו שוב במוצרים שהיו בני בית במקרר הפריזאי שלנו (הו חמאה מלוחה מברטון וצ'יפס וואסבי של מונו-פרי, כמה התגעגענו). כמו ביקור בכל חלק של צרפת, החופשה באלזס מספקת הנאה קולינרית מרשימה במיוחד.

אמנם מדובר בחבל הארץ הקטן ביותר בצרפת, אבל מדובר גם באחד היפים ונסיעה לאורך דרך היין האלזסית תותיר אתכם פעורי מה נוכח המראות שיתגלו לכם. אם תשכילו לעצור מדי פעם באחד מאלפי הייקבים שפזורים בסביבה ותטעמו קצת מהיין (בעיקר לבן), החופשה שלכם תשתפר פלאים. מבטיח.למען הגיוון תמיד תוכלו להחליף ייקב אחד בביקור בפומרי (תפוחיה) ותנסו סיידר במקום יין.

מדובר בחבל ארץ שהחליף ידיים בין גרמניה לצרפת מספר פעמים, כך שישנה השפעה גרמנית ניכרת – רוב התושבים מדברים גם גרמנית והצרפתית שלהם שונה מזו שתשמעו בפריז, האוכל מזכיר את שכנו ממזרח (הרבה תבשילים, כרוב כבוש וכדומה), גם הארכטיקטורה שונה מבחלקים אחרים של המדינה.

אחד מנגו, השני לימון. אחד מדהים, השני מעולה

אחד מנגו, השני לימון. אחד מדהים, השני מעולה

האזור משופע בכפרים קסומים, ערים קטנטנות וגם כמה ערים גדולות (שטרסבורג וקולמאר), אבל בעיניי מומלץ לישון באחת משתי האפשרויות הראשונות. אנחנו שכרנו שלוש יחידות, שהיוו למעשה בניין שלם בו הייתה פעם מסעדה. כל אחת מהיחידות של גרגורי הייתה מאובזרת והייתה בסיס מעולה לטיולי כוכב עם הרכב השכור, במיוחד לאור העובדה שהעיירה (טורקהיים) שכנה באמצע החבל.

אז מה עשינו במשך שבוע מלבד לאכול ולשתות יין? על מה אני ממליץ? אפשר לקפוץ לטיולי יום בפרייבורג (גרמניה), באזל (שוויץ) או שטרסבורג, לסייר בין הכפרים הקטנים ולהתרשם מהקסם העתיק שלהם. כדי שיהיה לכם טעים אספתי כמה מקומות ששווה לבקר בהם.

שוקולד מעולה

לחנות הקטנה של וינסנט סטראקר נכנסנו בטעות, בזמן שטיילנו בכפר המדהים קייזרברג. אין פה מה להכביר במילים, האיש יודע להכין שוקולד ועושה זאת טוב. טוב מאוד. כל כך טוב שחזרנו שוב ובמקרר עדיין שוכנים כמה מהבונבונים שלו.

טארט פלאמבה/פלאמן קוש. תתחילו לחתוך

טארט פלאמבה/פלאמן קוש. תתחילו לחתוך

מזכיר את פריז

במהלך הסיור ברחובות קולמאר זיהיתי מרחוק את השלט של GILG, פטיסרי שהעיצוב והתוצרת שלה הזכירה במעט את כל החבר'ה הגדולים מעיר הבירה (הרמה, ז'נן וחבריהם). בגלל שעבר יותר מדי זמן מאז שנשנשנו משהו, בערך חצי שעה, ישר משכתי את כולם פנימה וניסינו כמה מהקינוחים האישיים שלהם פלאס כמה מקרונים. לסיכום, אל תפספסו. במיוחד את הקינוח בטעם מנגו.

צימוק הזהב

מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוכל צימוקים, זכר לשילוב בין טראומת ילדות ומוח חולני, אבל פה מדובר רק בשמה של המסעדה וחבל לפספס אותה בגלל שטות כזאת. au Raisin d'Or של מוריאן וג'ואל שוכנת בצימרבך ובה אכלנו את מה שהוגדרה כארוחת הערב הטובה ביותר של הטיול. האוכל לא מתוחכם מדי (בקטע טוב) וגם לא גרמני מדי – אמנם תקבלו פה כמעט עם כל מנה כרוב כבוש בצורה כזאת או אחרת, אבל לידו היו כמה מנות בשר נהדרות (סטייק צבי, תבשיל צבי וסטייק סירליון כיכבו).

תבשיל צבי, כרוב כבוש ושפצלה בצימוק הזהב

תבשיל צבי, כרוב כבוש ושפצלה בצימוק הזהב

לא חייב כוכב

אלזס משופעת במסעדות מכוכבות מישלן, אבל איכשהו כל הטקסיות שנדרשת במסעדות מהסוג הזה תמיד מרחיקה אותנו מהן. ארוחת הצהריים בשאמבאר – מלון-מסעדה-בר בקייזרברג – היא הכי קרוב שהגענו לכוכבים של מישלן בטיול הזה.

למסעדה של המלון יש לא פחות משני כוכבים (ותפריט יחסית נגיש ב-44 יורו לאדם), אבל אנחנו אכלנו בבר היין שלהם והאוכל היה מעולה. סליחה, תרשו לי לתקן. כולם הזמינו מנות מעולות חוץ ממני, כי הייתי חייב לנסות את השוקורוט המקומי ולהיתקע עם ערימת כרוב כבוש וחמישה סוגי בשר ורדרדים. היה חביב, לא יותר. כל השאר המנות היו מעולות. שוב נדפקתי.

מסעדה זוגית

בלה סטוואלה הקטנה, שמנוהלת ומתופעלת על ידי זוג (הבעל מבשל, האישה מגישה), חגגנו הצדיקה ואני את יום הנישואין שלנו. המנות הראשונות היו מעולות – גבינת מונסטר מטוגנת ועטופה בבצק פילו, סלט קלאסי מקומי עם הרבה חתיכות נקניק – והקוט דה בוף הענקי שקיבלנו למנה עיקרית היה יכול להאכיל בכיף שלושה-ארבעה אנשים. ללא ספק ארוחה טעימה ומשתלמת.

מלבד הכרוב הכבוש, מאכל מקומי נוסף נקרא טארט פלאמבה (צרפתית) או פלאמין קוש (גרמנית) – סוג של פיצה לבנה ומאורכת עם כל מיני תוספות, שבחלק מהמקומות תוגש לכם עם מספריים לחיתוך. בין ארוחה לארוחה מומלץ לטייל בין הכפרים הציוריים ובתוכם, לטפס במעלה ההרים כדי להשקיף על הנוף המהמם, לבקר בערים הקרובות וליהנות מקצב החיים הרגוע.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

ז'מבון פריזאי, סנדוויץ' שלא מתמסר בקלות

שביתה איטלקית-צרפתית, הבלוג עובר לפריז

בדרך כלל לפני פסח הארונות מתרוקנים מכל המצרכים הרגילים שממלאים אותם מפאת היותם – אל תיבהלו – חמץ! אצלנו המאכלים מוגלים למגירה רחוקה, הרחק מעיניה של הצדיקה, שמשתדלת למתן את הכפייה הדתית שלה על חיי. הפעם יש סיבה נוספת להתרוקנות הארונות, שמחה יותר ואחת שלא קשורה למנהגים ומסורת.

בתחילת השבוע הבא נמריא שלושתנו – הצדיקה, הבלוג ואני – לשלושה חודשים פריז (למרבה הצער את פרגי אנחנו משאירים מאחור). יש שיקראו לזה פסק זמן מהחיים, אחרים מעריכים את האומץ והרצון לחוות באמת את אחת הערים האהובות עלינו. בשבילנו זאת תקופה העשרה – בבישול, בשפה, בחיים.

קפה בז'רדן דה לוקסמבורג, דרך מעולה לפתוח את היום בפריז

קפה בז'רדן דה לוקסמבורג, דרך מעולה לפתוח את היום בפריז

מפלס ההתרגשות עולה כל רגע, כמעט כמו זה של הכנרת בחורף האחרון. רשימת הדברים לעשות והסידורים רק מתארכת (מה לוקחים לשלושה חודשים? ועל מה מוותרים?), מה שמרחיק אותי יותר ויותר מהמטבח (בנוסף לכל נושא הכשרות לפסח, שלא משאיר למטבח האיטלקי הרבה מקום למשחק). אני מתנחם בפנטזיות על ביקורים בשווקים פריזאיים עמוסי כל טוב, על טארט לימון ואיזה מקרון ועל המרתון המתקרב (7.4, הרביעי שארוץ והראשון בחו"ל).

אני תוהה מה יעלה בגורל הצביון האיטלקי של הבלוג הזה בין כל הצרפתים שיקיפו אותו. אני מאמין שהם יחדרו את השריון שלו, זה יהיה טיפשי להתעלם מהשפעות שכאלה ואין לי כוונה להילחם בכך יותר מדי. כל החוויה הזאת משמעותה לקבל בפתיחות את כל מה שיגיע, אפילו את העובדה שנצטרך לטפס חמש קומות ברגל כדי להגיע לדירה שלנו בסן ז'רמן.

אין לי כל כוונה לגנוב את תפקידן של הפריזאית או פריז שה שרון, אבל תרגישו חופשי לבקש המלצות או טיפים כלליים לפני שאתם קופצים לבקר בעיר האורות. לצדיקה כבר יש קובץ מוכן שיענה על רוב השאלות, הוא נבדק בשטח על ידי לא מעט אנשים ואף פעם לא אכזב. מן הסתם הוא יתעדכן בהתאם לחוויות החדשות שלנו, אני בטוח שהן ימצאו את דרכן גם אל הבלוג…

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!