תגית: צ'יפס

עוף מטוגן, כנפיים חריפות. פינוק

ה-PFC עולה מדרגה: כנפיים חריפות

יש משהו מאוד אינטימי בלבשל עם אנשים אחרים, במיוחד במטבח שלך. לא בא לך לעשות את זה עם כל אחד, אבל כבר מהרגע הראשון שפגשתי את גיל מ"מבשל ואוכל" היה לי ברור שניכנס יחד למטבח.

בסופו של דבר הוחלט ששיתוף הפעולה הראשון שלנו יכלול שמן. הרבה שמן. נפגשנו בצהריי יום רביעי, כל אחד עם מנה הגונה של ירקות שהיה שמח לברר מה קורה להם בתום כמה דקות טובות של טיגון עמוק. מלבד החשודים הרגילים (תפו"א ובטטה) היו גם כמה מוכרים פחות בגזרת הצ'יפס (גזר, סלק, צנונית, קולורבי), לא מוכרים כלל (קסבה/יוקה) ואחרים שבכלל לא הייתם חושבים לזרוק לסיר של שמן רותח (שורש פטרוזיליה, ארטישוק ירושלמי). רוצים לקרוא איך יצא? קפצו לפוסט של גיל, שלקח אחריות על הצד הירוק של השת"פ.

מנפלאות הטיגון העמוק, יום בחייו של שמן רותח

מנפלאות הטיגון העמוק, יום בחייו של שמן רותח

אני התרכזתי בשיפור המתכון שלי לעוף מטוגן. בפעם הקודמת, בדיוק לפני שנה, הגשתי לכם גרסה של PFC שמכינים בתנור. הפעם, אחרי מספר ניסיונות, החלטתי להציע מתכון שונה לגמרי. נאמן יותר למקור מדרום ארה"ב. כולל המון תבליני והשרייה בריוויון לחצי יום לפחות כדי לרכך את העוף. בלי זכר לפירורי לחם וביצה. ומטוגן בשמן עמוק. כן. שיא הבריאות אצלכם בצלחת. הפעם הכנפיים החריפות שלי יצאו בדיוק כמו אלו של KFC, מינוס התיבול המיוחד של קולונול סאנדרס. תודות לגיל גם התוודעתי לאתר Serious Eats, שמציע ניתוחים עשירים למתכונים אהובים ומבצע עשרות בדיקות עד שהוא מגיע לתוצאה הרצויה. ממליץ לכם לבקר. הפעם נעזרתי בעצות שלו בנוגע לעוף מטוגן, אותן אפשר למצוא כאן.

משרים, מקמחים, מטגנים ואוכלים. ארבעה שלבים בדרך לעוף מטוגן

משרים, מקמחים, מטגנים ואוכלים. ארבעה שלבים בדרך לעוף מטוגן

מצרכים לכנפיים חריפות כמו ב-KFC (ארבעה אנשים):

  • 1 ק"ג כנפיים, חצויות לשתיים
  • חצי ליטר ריוויון
  • צ'ילי גרוס, פפריקה חריפה, פלפל שחור, אבקת שום, מלח
  • שתי כפות דבש
  • שמן צמחי לטיגון, עדיף קנולה או שמן תירס
  • כחצי ק"ג קמח

מתכון לכנפיים חריפות כמו ב-KFC (ארבעה אנשים):

  1.  מערבבים את התבלינים והדבש עם הריוויון בקערה גדולה (לא ממתכת) ומשרים את העוף (מוודאים שהנוזל מכסה את כולו) ל-12 שעות לפחות, על מנת שיתרכך וכדי שיספוג את הטעמים
  2. מוציאים את העוף כ-45 דקות לפחות לפני ההכנה, כדי שיתחמם לטמפרטורת החדר
  3. בקערה קטנה מערבבים היטב את כל התבלינים: 4 כפיות פפריקה, 2 כפיות צ'ילי, 2 כפיות אבקת שום, 4 כפיות מלח וכפית פלפל שחור טחון. אפשר להוסיף תבלינים נוספים לפי הטעם או להגדיל כמויות במידה שמעוניינים בטעם חריף יותר
  4. מערבבים חצי מתערובת התבלינים עם הקמח בקערה גדולה, את החצי השני שומרים בצד לפיזור על הכנפיים המוכנות
  5. מחממים תנור ל-100 מעלות
  6. בעזרת הידיים או מלקחיים מוציאים את הכנפיים, אחת אחת, מהמשרה ומקמחים היטב מכל הצדדים. מניחים בצד הקערה וחוזרים על הפעולה עד שאין מקום
  7. מחממים שמן (בגובה של 7.5 ס"מ) בסיר עמוק לטמפרטורה של 175 מעלות. אפשר לבדוק אם השמן בטמפרטורה הנכונה בעזרת זריקה של קמצוץ קמח, שבד"כ יגרום לרעשי פצפוץ בערך בטמפרטורה הזאת
  8. מנערים קמח מיתר מהכנפיים ומטגנים כ-8 דקות. עדיף לבצע את הפעולה בנגלות (שיהיה קצת מקום פנוי בסיר) על מנת לא להוריד את הטמפרטורה של השמן בצורה דרסטית. כשהכנפיים בעלות צבע חום זהוב מוציאים ושומרים בתנור עד להגשה (אל תשכחו לפזר את תערובת התבלינים על כל כנף)
  • מי שמעוניין במתכון כשר אפשר לוותר על השלב הראשון או להשרות את העוף במי מלח (30 גרם מלח לליטר) עם התבלינים. בשל ריכוז המלח הגבוה יותר מומלץ לוותר על ההמלחה המאוחרת יותר במתכון. אם המים לא מספיק דביקים בשילוב עם הקמח, אפשר להעביר את העוף דרך ביצה טרופה

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

הגרסה שלי לכנפיים חריפות, PFC כבר אמרתי?

הגרסה שלי לכנפיים חריפות, PFC כבר אמרתי?

פוטטו סקינס. דרך קריספית ומענגת במיוחד לאכול תפוחי אדמה

פוטטו סקינס: חזרנו לאכול קליפות תפוחי אדמה?

רובכם לא מרגישים את זה, אבל יש משהו חגיגי באוויר במהלך התקופה הזאת של סוף ינואר ותחילת פברואר. ביום ראשון הראשון של פברואר נערך הסופרבול, משחק הגמר של ליגת ה-NFL האמריקאית, ועבור קמצוץ של ישראלים מדובר ברגע השיא של חמשת החודשים האחרונים. אני אחד מהם ולאורך כל תקופה זאת, בעת שאני צופה בשעות של פרסומות אמריקאיות בזמן המשחקים, אני מצר על כך שלא נולדתי בארה"ב.

אין מדובר בחוסר פטריוטיות אלא בכמיהה לנאיביות האמריקאית והפלסטיות שבאה עמה. אני יודע שכישראלי יהיה לי קשה לגור שם באמת, שהחלום הפלסטי יהפוך לסיוט דביק ושמאלצי, עם דגל ארה"ב מתנופף ברקע. בינתיים אני נותר עם הכמיהה והחלום, והפנטזיה על מסיבת סופרבול עמוסה באנשים, בירות וכיבוד שכולו ג'אנק פוד טהור.

תפוחי אדמה. תמיד כיף לגלות דרך חדשה לאכול אותם

תפוחי אדמה. תמיד כיף לגלות דרך חדשה לאכול אותם

מאז שנות העשרה שלי, לאחר שהתחילו לשדר את אירוע הספורט הנצפה בעולם, אני מנסה לצפות בו. בשנים הראשונות הייתי מארח חבר, אבל שנינו היינו נרדמים די מהר עם קערת במביסלי ולמרות שתי כוסות קפה ברצף (עד היום קפה לא עושה רושם על העייפות שלי). בד"כ הוא היה נרדם כמה דקות לפניי ואז בבוקר, בזמן שהיינו צועדים לבי"ס, הייתי בודה סיפור שלם על השתלשלות האירועים במשחק. משום מה הוא תמיד האמין לי, גם אחרי שהיה למוד ניסיון של שנים.

אין ספק שהעבודה בתקשורת הספורט שיפרה פלאים את חוויית הצפייה שלי בסופרבול, שכן עבדתי עם עוד משוגעים לדבר. כך מצאתי את עצמי צופה בכמה משחקים אלמותיים בפאב של עין השופט, או מארח חברים של חברים לעבודה. בשנים האחרונות, אחרי שנואשתי מלמצוא בר שיארח את המסיבה שלי ותודות לנכונות של הצדיקה לעזוב את הבית ללילה אחד, הפך הסלון לזירת "הפולקבול".

לפני שנתיים היו כנפיים סטייל דיקסי ועוד כל מיני; בשנה שעברה הלכנו על אוכל מכסיקני לתחילת המשחק ונקניקיות במחצית השנייה. השנה בכלל לא בטוח ש"הפולקבול" יתקיים, אבל זה לא מונע ממני לחפש נשנושים טעימים שעשויים להתאים לאירוע (אם יתקיים). כך הגעתי לפוטטו סקינס, עוד דרך לצרוך תפוחי אדמה. אף פעם אין מספיק דרכים לאכול תפוחי אדמה, פחמימות ריקות ואהובות שכמותן. מה שיפה במתכון הזה הוא שאפשר לבחור בעצמכם את המילוי או סתם לאכול אותן ככה, קריספיות וטעימות.

אל תזרקו את החלק הפנימי של תפוחי האדמה, אפשר להכין ממנו סלט או פירה

אל תזרקו את החלק הפנימי של תפוחי האדמה, אפשר להכין ממנו סלט או פירה

פה תוכלו לראות מה האמריקאים המשוגעים עושים עם פוטטו סקינס לקראת הסופרבול

מצרכים לפוטטו סקינס (6 אנשים):

  • 12 תפוחי אדמה (עדיפות לבעלי צורה מאורכת)
  • מעט שמן זית/חמאה

למילוי:

  • שמן צמחי
  • חציל קטן-בינוני, חתוך לקוביות
  • 10 עגבניות שרי, חתוכות לרבעים
  • חצי פלפל ירוק חריף, קצוץ דק
  • 100 גרם גבינת מוצרלה מגוררת
  • 10 זיתי קלמטה, ללא גלעינים וחתוכים לקוביות
  • כף סוכר

מתכון לפוטטו סקינס (6 אנשים):

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. שוטפים היטב את תפוחי האדמה ומנגבים עד שהם יבשים (בשלב זה אפשר גם להקפיץ אותם בקצת שמן על מנת שיהיו קריספיים יותר מבחוץ, אפשר גם בלי…)
  3. מחוררים כל תפוח אדמה במספר מקומות בעזרת מזלג או סכין חד
  4. מכניסים לשעה בתנור, עדיף להניחם על רשת ולא על תבנית. בזמן הזה אפשר להכין את המילוי (הוראות למטה)
  5. אחרי שעה מוציאים את תפוחי האדמה ומניחים להם להתקרר עד שיהיה אפשר לגעת בהם בידיים
  6. משאירים את התנור דולק ומעלים לחום מקסימלי
  7. חוצים את תפוחי האדמה לחצאים (אם מתכוונים להניח מילוי) או לרבעים (במקרה שרק מניחים פרוסת גבינה צהובה או אוכלים כחטיף בלי כלום), מרוקנים את רובם לקערה (מותירים שכבה דקה של חצי ס"מ).
  8. מורחים מעט שמן בתוך הקליפות שנותרו ומחזירים למספר דקות בתנור כדי שכל הקליפה תהיה קריספית
  9. מוציאים את התבנית, ממלאים את הקליפות עם המילוי ומשיבים את התבנית לתנור. מוצאים לאחר שהגבינה נמסה ומגישים

מתכון למילוי:

  1. טגנו את החציל בשמן עד שהוא משחים, הוציאו והניחו על צלחת עם נייר סופג
  2. במחבת עם טיפה שמן טגנו את העגבניות והפלפל החריף על אש בינונית
  3. לאחר שתי דקות פזרו מעל את הסוכר ולאחר שהוא נמס במחבת והופך לקרמל כבו את האש וערבבו את תכולת המחבת עם החצילים, הזיתים והמוצרלה
  • אופציה חלופית: הניחו כף של שמנת חמוצה/גבינת שמנת במרכז קליפת תפוח האדמה, אפשר לפזר מעל מוצרלה ואפשר גם לאכול ישר

עוד מתכונים לחטיפיםביף ג'רקיטבעות גבינה אפויותשבלולי בצק עליםפיצה טעימהעוף מטוגן כמו ב-KFC

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

אפשר להשתמש בכל מילוי, שמנת חמוצה מתאימה במיוחד

אפשר להשתמש בכל מילוי, שמנת חמוצה מתאימה במיוחד

PFC, הגרסה שלי לעוף מטוגן

געגועיי ל-KFC, עוף מטוגן ביתי

נורא רציתי להעלות עוד מתכון איטלקי, נורא רציתי לשמור על הקו המנחה של הבלוג הזה, אבל תקופה עמוסה (מצחיק לשמוע את זה ממובטל, אני יודע…) לא השאירה לי יותר מדי זמן לבישולים. חשבתי לתת לכם את המתכון לפסטה ברוטב "אפילו מקגייוור לא היה מצליח להכין משהו ממה שנשאר במקרר שלי", אבל הרגשתי שזה לא יתפוס.

הפתרון נמצא בתנור, שם ייבשתי שאריות לחם בדרך לקבל פירורי לחם בשלל טעמים (מעניין איך יעבוד השילוב בין לחם הדגנים של לחמים לחלה של הבייקרי?). פירורי לחם הם השלב האחרון באחת המנות האהובות עליי – עוף מטוגן. לזכותה של רוני ייאמר שהיא באמת צדיקה, היא כבר התרגלה שלא משנה היכן אנחנו בחו"ל (אפילו בפריז) פעם אחת בטיול אני חייב לקפוץ ל-KFC ולאכול כנפיים חריפות וחתיכת עוף.

PFC. שלב הקימוח עובד טוב יותר בקערה גדולה

PFC. שלב הקימוח עובד טוב יותר בקערה גדולה

אני מבין למה כל העניין של עוף מצופה ומטוגן לא תופס בארץ, אבל זה לא אומר שקל לי עם זה. כנראה בגלל זה התחלתי להכין את זה בעצמי, בשביל להרגיש קצת פחות רע עם עצמי מצאתי דרך לעקוף את כל נושא השמן העמוק. או במילים אחרות, הבית לא מריח פאלפליה מצויה אחרי שמסיימים את הבישול. עם השנים העוף הזה הפך לסימן ההיכר שלי ומי שעוקב אחריי באינסטגראם ראה אותו וכבר גילה שאפילו נתתי לו שם – PFC (פולק'ס פרייד צ'יקן). אני יודע שההמבורגר השתלט על נישת הגורמה של הג'אנק פוד, אבל זה קורה רק כשאוכלים במקום ממש טוב ואז זה לא ממש ג'אנק. עבורי עוף מטוגן הוא הגורמה האמיתי של אוכל הרחוב, בטח אם מנטרלים את אלמנט השמן העמוק.

כמו שניצלים, גם כאן יש אפשרויות רבות למשחק של טעמים, אבל משום מה לא פגשתי יותר מדי אנשים שמנצלים זאת במנות של החזה המצופה בפירורים. לא מעט אמהות ישראליות מכינות מנות של עוף מצופה בביסלי גריל (תענוג), אפשר לתבל את פירורי הלחם במקום להחליף אותם במשהו אחר – להוסיף צ'ילי לאוהבי החריף, תערובות תבלינים דוגמת פילדלפיה/ניו אורלינס/ טוסקנה תמיד יעשירו בטעם, או כל מה שעולה לכם בראש ובא לכם לטעום על העוף שלכם.

ה-PFC בשלב הציפוי, לדאוג שיהיה הרבה ציפוי

ה-PFC בשלב הציפוי, לדאוג שיהיה הרבה ציפוי

מצרכים לעוף מטוגן (6 אנשים):

  • 6 כרעיים, מופרדות ונקיות משומן (תשאירו את העור, הוא חשוב)
  • 6 כנפיים חצויות
  • קמח
  • שתי ביצים
  • חבילת פירורי לחם
  • שמן זית
PFC, אין חובה להגיש את העוף המטוגן על עיתון של שמאלנים

PFC, אין חובה להגיש את העוף המטוגן על עיתון של שמאלנים

מתכון לעוף מטוגן, PFC סטייל:

  1. בדיוק כמו שניצל, מקמחים את העוף טוב. אני אוהב להקפיץ את הכל בקערה גדולה, נותן לי להרגיש כמו אנט ג'מיימה. אפשר להוסיף פלפל שחור טחון לקמח כדי לקבל עוד קצת קיק של טעם
  2. טורפים את הביצים בצלחת עמוקה וטובלים כל חתיכה וחתיכה עד שהביצה מכסה לחלוטין את הקמח
  3. מערבבים את פירורי הלחם עם התבלינים בצלחת שטוחה וגדולה, מעבירים את חתיכות העוף הרטובות אל הצלחת ומצפים אותן טוב בפירורים
  4. משמנים קלות דף נייר אפייה, מניחים את חתיכות העוף בצורה מרווחת ובוזקים על כל חתיכה עוד טיפה שמן (לא הרבה, רק טיפה)
  5. מחממים תנור לחום של 220-200 מעלות ומכניסים לכשעה או עד שהציפוי משחים
  • להשלמת החוויה אני מגיש את ה-PFC שלי עם צ'יפס שהוכן בתנור – חותכים תפו"א ובטטה, מקפיצים בקערה עם מעט שמן זית, פלפל ומלח וזורקים בתנור עוד לפני העוף (לוקח להם קצת יותר זמן כדי להיות קריספיים ממש)

עוד מתכונים לחטיפיםפוטטו סקינס קריספיות במיוחדביף ג'רקישבלולי בצק עליםפיצה טעימהטבעות גבינה אפויות

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

צ'יפס בתנור: חיתוך דק, קצת שמן זית ותבלינים והרבה זמן בתנור

צ'יפס בתנור: חיתוך דק, קצת שמן זית ותבלינים והרבה זמן בתנור

המנצח האמיתי של הבחירות - קינוח אדמה של כתית

המנצחת האמיתית של יום הבחירות: כתית

אני לא נוהג לדבר מהבטן (ביקורת מסעדות זה לא הקטע שלי, המלצות דווקא כן), אבל הפעם הבטן והחך התעקשו ופשוט התחילו לדבר מעצמם. הסיבה? ביקור הבכורה שלנו בכתית, כנראה המסעדה הכי טובה שנמצאת כרגע בישראל. היו לי הרבה ציפיות מהארוחה הזאת והיא עמדה בכל אחת מהן, ואף יותר.

מיד לאחר שהצדיקה ואני שלשלנו את פתקי ההצבעה שלנו לקלפי מימשנו שוב את זכותנו הדמוקרטית והנחינו את הטוסטוס אל עבר המסעדה של מאיר אדוני. זה המפגש השני שלי עם האוכל של אדוני, כשבראשון התאכזבתי מהמנה העיקרית שקיבלתי במזללה (בטן חזיר). הפעם לא נרשמה שום אכזבה, לא במנת הפתיחה, בראשונה, ב"משעשע החך", בעיקרית ובקינוח האלוהי. כל מנה, משני צידי השולחן, הייתה טעימה ומרתקת במקביל.

רגע לפני שאני ממשיך בהתלהבות, אצנן אותה עם התייחסות למחיר – 175 שקל לאדם לעסקית (165 בימי חול) אינו מחיר זול בשום קנה מידה. עם זאת, כל ביקור באחת מהמסעדות 'הנחשבות' בארץ תגרום לזוג להשאיר מאחור בין 300 ל-400 שקל בלי יין וטיפ. ברוב המסעדות האלו לא תזכו לאכול משהו שלא טעמתם קודם, בכתית כן. ככה כנראה מרגיש בישול עילי ומי שאוהב אוכל חייב לעצמו לפחות ביקור אחד אצל אדוני.

משמאל סלט פריקי (מנת פתיחה), למעלה חמאה מוקפת ואיולי ולמטה "משעשע חך"

משמאל סלט פריקי (מנת פתיחה), למעלה חמאה מוקפת ואיולי ולמטה "משעשע חך"

חזרה לאוכל (אם רק אפשר היה לחזור אליו באמת ולא רק בזיכרונות…). עוד לפני המנות הראשונות הגיעו אל השולחן שני ספלי אספרסו עם סלט פריקי, יוגורט, שמן זית ומעט סומק, שלווה בעוגייה עם זרעי כוסברה. אחריהם הגיעו שני סוגי לחם (מחמצת עם זרעי כוסברה ולחם צימוקים), יחד עם איולי נהדר וחמאה מוקצפת.

לראשונה רוני הזמינה סשימי פלמידה (אבקת אצות נורי, מלפפון, דייקון, פניני טפיוקה, ג'לי דבש וחזרת, צ'ילי, איולי יוזו, קציפת יוגורט, ויניגרט עשבים ירוקים וגרניטת חזרת) ואני קלמרי קרבונרה (רצועות קלמרי, לינגוויני חלמונים, פנצ'טה טלה, קרוטוני קרם פרמז'ן, קוביות ראטה פריכות, חלמון מעושן, רוטב חמאה לבנה).

המנות בכתית הן חגיגה לעיניים ולא רק לבלוטות הטעם. מנת הסשימי הציעה מגוון של טעמים (הדג בלט, כראוי) ומרקמים (פניני הטפיוקה ספחו את הטעמים מסביב, הג'לי היה נהדר), כשכולם מתערבבים בכולם בהרמוניה מושלמת. הקרבונרה הייתה נהדרת, אבל מבין כל מרכיביה בולטים קרוטוני קרם הפרמז'ן – עיגולים פריכים מבחוץ ונוזליים בפנים. כדי לשטוף את הטעמים הגיע "משעשע חך", החלק הכי פחות מוצלח בארוחה מבחינתי – גלידת וניל ודבש עם קליפות הדרים מסוכרות (לא מת על זה) וחתיכות ליקריץ (לא סובל את כל משפחת האניס), כשמעל הכל עלה טרגון.

כתית, המנות הראשונות - למעלה סשימי פלמידה, למטה קלמרי קרבונרה

כתית, המנות הראשונות – למעלה סשימי פלמידה, למטה קלמרי קרבונרה

למנה עיקרית הגיעו אל השולחן פילה בר חורפי (חמאת אגוזי מקדמיה מקורמלים, תימין, ג'לי קונסומה, פטריות שיטאקי, ארטישוק ירושלמי, פטריות יער, בצלצלי פנינה שלוקים בחמאה, חמאת פורצ'יני, פטיסייר גרוייר) לצד של רוני, ראמפ סטייק צלוי (דלעת ערמונים, קראמבל לתת, ראגו ירקות שורש, פנצ'טה טלה, קינואה אדומה, צ'יפס ראטה, ציר עגל ויין אדום) עבורי.

כמו שכבר הבנתם, ריבוי מרכיבים הוא עניין שבשגרה אצל אדוני. עד שהמנה מגיעה אל השולחן כבר שכחת את רוב מה שאמור להופיע במנה שלך ומתחיל משחק ניחושים. אם רק אפשר היה לקבל מפה לניווט בתוך בצלחת. משחק נוסף הוא ניסוי ותהייה בנוגע להרכבה של ביסים שונים והאפשרויות הן רבות, רובן גם מוצלחות. שתי העיקריות היו מעולות – הבשר היה עשוי בצורה מושלמת, הצ'יפסים הדקיקים בלטו מעל הכל; אצל רוני האגוזים נחו מעל הדג ויחד עם פטריות השיטאקי וקרם הפורצ'יני הקנו לו מימד של טעם אחר.

כתית, העיקריות שלנו - למעלה ראמפ סטייק, למטה פילה בר חורפי

כתית, העיקריות שלנו – למעלה ראמפ סטייק, למטה פילה בר חורפי

כבר כאן הבנו שאין מדובר בארוחה שתישכח בקרוב. הקינוח הזניק אותה לפסגת הארוחות הכי טעימות שאכלנו ובהפרש ניכר מכל המתחרות, משל הייתה ביבי ערב הבחירות. אדמה קוראים לו לאותו קינוח, שאחריו שום דבר כבר לא היה אותו דבר (69 שקל, לא כלול בעסקית). הוא הכיל קרם פטריות פורצ'יני, טראפלס שוקולד מריר והל מעושן, קרמבל טונקה, גנאש שוקולד לבן וכמהין, חבושים בתבלינים, קראנץ' שוקולד לבן קפוא, רוטב שרף.

הכל היה טעים (קראנץ' שוקולד לבן קפוא? מעולה), אבל הגנאש של השוקולד הלבן והכמהין היה פשוט מושלם. ניקינו את הצלחת, כשכל אחד גומר את כוס הפורט שמזגו לנו (פינוק על חשבון הבית זה תמיד נחמד…) ומשאיר לעצמו ביס אחרון של שוקולד לבן וכמהין. "קח אותי לשנ"צ", היא לחשה לי מצידו השני של השולחן. עכשיו רק נותר למצוא ספונסר שייקח אותנו לכתית שוב, יש קופצים?

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

כתית, הקינוח המושלם - אדמה

כתית, הקינוח המושלם – אדמה

עוגיות ג'ינג'ר, המרכיב הסודי

המלצות לשנה הקרובה

כמה מחבריי ברחבי הרשת סיכמו את השנה החולפת מנקודת המבט של הבלוג שלהם, קצת מצחיק אם הייתי עושה זאת לבלוג שנמצא באוויר רק מאז נובמבר האחרון. במקום זאת מצאתי את עצמי כחלק מפרויקט לקראת השנה החדשה בשיתוף חלק מאותם חברים, מעין ניסיון להעשיר את עולמכם עם המלצות על בלוגים נוספים שכדאי לכם להכיר ופוסטים אהובים שלהם ושלי. קבלו את הניסיון שלי, את אלו האחרים תוכלו למצוא במהלך מה שנותר בחודש הנוכחי בבלוגים שלהם.

למה בעצם אני ממליץ לכם על הבלוגים שמופיעים פה למטה? כי כמוני, כל אחד מהם נדבק בחיידק הבישול והאוכל בצורה כזאת או אחרת; כי כמוני, כל אחד מהם מבלה שעות רבות במטבח ונהנה מכך; כי כמוני, כל אחד מהם עושה מאמץ להביא לכם מתכונים טעימים, מגרים ומגוונים.

מה שקנה אותי אצל תמי מ"הפרור האחרון" הוא המסלול הדומה שעברנו בכל הנוגע להתפתחות בתחום הבישול, זה גם עורר אצלי געגוע לפיצה מקפיצה. לירון מ"טעמים שרואים מכאן" שכנעה אותי בגלל הפן של התרפיה שמספק הבלוג עבורה (לאגד את כל המתכונים שרשמה על פתקים קטנים ואיבדה באופן די קבוע…), הרגשה שאני מכיר טוב מאוד.

כרובית כמו מטוגנת, פשוט מבשל פשוט

כרובית כמו מטוגנת, פשוט מבשל פשוט

הניסיון ליצור מורשת משפחתית הוא שבלט כשנתקלתי בטל מ"מה יש לאכול". אצל יובל מ"פשוט מבשל פשוט" התשוקה לאוכל פשוט מדבקת (התשוקה, לא האוכל הפשוט). התנגשות התרבויות היא מה שמרתק אצל אולגה מ"המרכיב הסודי", כי אוקראינית שמבשלת אוכל מרוקאי זה משהו שחייב להיות מעניין.

אל תחמיצו

עוגיות ג'ינג'ר חורפיות – המרכיב הסודי

אחד הדברים שגילית בחורף האחרון הוא שלאושר צרוף – או ג'ינג'ר מסוכר כמו שקוראים לו בחנויות הפיצוחים – יש מחיר לא גבוה יחסית (40 שקל ב"שוק קליפורניה", שבשוק לוינסקי). בקיצור, אני מת על ג'ינג'ר והספיק לי מבט חטוף על התמונות במתכון כדי לעורר רצון עז לטעום את העוגיות. אם אתם מחליטים להכין, אל תשכחו לשמור לי טעימה.

חמאת בוטנים ביתית – עד הפרור האחרון

תמיד אהבתי חמאת בוטנים, אבל את הטיפוס שלה במעלה סולם המאכלים האהובים עליי היא עשתה לאחר שאמריקאית חביבה הכריחה אותי לאכול כריך Pb&j (חמאת בוטנים וריבה). זה פתח לי עולם חדש של טעמים ושילובים. עזבו את הנושא, התחברתי לכל הרפרנסים השונים בפוסט. הכתיבה קנתה אותי.

פיש אנד צ'יפס, יש מה לאכול

פיש אנד צ'יפס, יש מה לאכול

נוסטלגיה במיטבה – טעמים שרואים מכאן

גם אני גדלתי באייטיז. גם אני נתקלתי בעשרות סברינות. גם אני האמנתי שמדובר באחד הקינוחים הכי טובים שיש. בכל זאת מדובר בעוגה ספוגה בסירופ מתוק והרבה שמנת עוד יותר מתוקה. היום ספק אם אצליח לגמור חצי קינוח לבד, הרי התפתחתי להיות מי שמעריך אוכל מלוח הרבה יותר, אבל הפוסט הזה החזיר אותי ברגע אחד לאמצע הקניותר (גאוות הקניות של נס ציונה באותה תקופה), מול ויטרינת הקינוחים של בית הקפה 'המפואר' "שרי".

כרובית כמו-מטוגנת – פשוט מבשל פשוט

הייתי שמח להיוולד בארה"ב. רוב האמריקאים אולי לא מבינים כ"כ באוכל, אבל נראה שטיגון עמוק הוא חלק מהתרבות של ארה"ב וקשה להתחרות באוכל מטוגן. עם השנים וההתבגרות גם הגוף שלי כבר נהיה פחות סלחן לגבי צריכה מוגברת של שמן (אם לא בהשמנה אז בצרבות קשות), לכן גם אני נוהג לחפש דרכים חלופיות להכין מאכלים מטוגנים (אחת ממנות הדגל שלי היא ה-PFC – פולק'ס פרייד צ'יקן, שבכלל מוכן בתנור עם מעט שמן). כילד עם עבר בתנועה הקיבוצית גם אני גדלתי על כרובית מצופה, את המתכון הזה אני בטוח אנסה בקרוב.

פיש אנד צ'יפס – יש מה לאכול

בהמשך ישיר לקו המטוגן של הכרובית, הלכתי על פיש אנד צ'יפס. מדובר באוכל רחוב נפוץ במיוחד ברחבי העולם, שבדיוק כמו עוף מטוגן, משום מה לא תפס בישראל. אני אישית מת על הפיש אנד צ'יפס של "פורטר אנד סאנס", אבל לאחרונה אני מתקשה לגרור את הצדיקה לשם. אולי הפתרון הוא פשוט להכין בבית את המתכון הזה? גם אם אתם לא בקטע של הפיש, מתחבא פה טיפ נהדר להכנת צ'יפס קטלני.

רביולי ערמונים בוויסקי, הפעם ברוטב חמאה, שמנת ופטריות פורצ'יני

רביולי ערמונים בוויסקי, הפעם ברוטב חמאה, שמנת ופטריות פורצ'יני

איך בוחרים פוסט אהוב?

במסגרת הפרויקט נתבקשתי לבחור את הפוסט האהוב עליי משביתה איטלקית. כולה 11 פוסטים, כמה קשה זה יכול להיות? תתפלאו. איך בוחרים? מה שכתוב הכי טוב בעיניי או מה שיצא הכי טעים? הערב בו הכי נהניתי או האוכל אליו אני הכי מתחבר? החלטתי ללכת על פוסט הרביולי שלי – ממש נהניתי מהערב, האוכל יצא ממש מוצלח ואני גאה על הניסיון הראשון והמוצלח שלי לעשות את הפסטה הממולאת.

פוסטים אחרים שאהבתי

New year resolution – סולה

שאלוטס בעיר הגדולה הוא בלוג ביקורת מסעדות שאני מכיר מיומו הראשון, אפילו השתתפתי בחלק מהארוחות שזכו להיכנס לבלוג. שני, האישה מאחורי שאלוטס, גם פיתחה מיומנות של איסוף המלצות למסעדות בחו"ל ולפני כל טיסה אנחנו מקפידים להתייעץ איתה. הפוסט הספציפי הזה הגביר אצלי את הרצון להגיע בעצמי לסולה, והרי זאת המטרה של ביקורת מסעדות. גם אזכורה של המסעדה (גם אם לא לטובה) בה הצעתי נישואים לצדיקה נגע בי.

שולחן וכיסאות שעברו מייקאובר

שולחן וכיסאות שעברו מייקאובר

קצ'ה פפה

בתור מי שמחפש את דרכו בבישול אוכל מארץ המגף, אני מודה לאל שאני לא מאמין בו על העובדה שיש בלוג כמו זה של רומינה לה קוצ'ינה. הידע הרב שלה על האוכל האיטלקי מובא בצורה קלילה וזמינה, כמו הדוגמה שמובאת כאן – הגרסה האיטלקית למאק אנד צ'יז

מתיחת פנים שבדית

נכון, זה לא בלוג אוכל, אבל בדיוק כמו בישול גם פה מדובר בסוג של אומנות – שיפוץ רהיטים. אחרי שסיימה לשפץ לי את החיים (הכירה לי את הצדיקה, בת דודה שלה מלידה), עברה דפי לשפץ ולחדש רהיטים והיא עושה קסמים. בפוסט הזה היא מדגימה כיצד להפוך רהיט די כעור של איקאה לפריט מרשים לכל הדעות. 

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

סברינה, טעמים שרואים מכאן

סברינה, טעמים שרואים מכאן