תגית: פריז

מרק פרמז'ן, פשוט וטעים (צילום: דרור עינב)

נחמה בצלחת: מרק פרמז'ן של שה ל'אמי ז'אן

אני לא נוהג להעלות מתכונים של אחרים מבלי לשנות אותם קצת, לתת להם את הטוויסט הקטן שלי. אני לא מרגיש נוח אחרת, אבל הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי כשירות לקהילה, כשירות עבורכם. גם לכם מגיע לאכול את המרק המדהים הזה, המרק שאכלנו הצדיקה ואני בביקור שלנו באפריל בפריז. הלכנו לארוחת טעימות בצהריים בשה ל'אמי ז'אן וזוהי המנה הראשונה שהוגשה.

הוא היה כל כך טעים. גם שאר המנות, אבל רק הוא נצרב בזיכרון. לכן חזרנו לטעום ממנו שוב בביקור המולדת האחרון שלנו בפריז. לכן גם בחרתי בו כמנה שהיא נחמה בצלחת עבורי לפרויקט שהפוסט הזה הוא חלק ממנו, שזכה לשם – חכו לזה – "נחמה בצלחת". תודו שהופתעתם. מקווה שאתם זוכרים את המתכונת הקודמת, אז הכנתי לחם שום ממכר.

מרק פרמז'ן, הרכיבים (צילום: דרור עינב)

מרק פרמז'ן, הרכיבים (צילום: דרור עינב)

נכון, ההגדרה של הפרויקט דיברה על מנה שמכינים הרבה, בכל פעם שמחפשים במטבח אחיזה במשהו מוכר או רוצים לאכול משהו שעושה טוב גם בבטן וגם בלב. ואני, בכלל לא הכנתי את המרק הזה עד לפני שבועיים, איך הוא כבר הופך למנה המנחמת שלי? אז זהו שיש לי כמה תשובות לשאלה הרטורית הזאת.

התשובה הראשונה חוזרת למפגש הראשון בינינו. אני יושב לראשונה במסעדה צרפתית עם שף באסקי שיצא לו שם של קצת משוגע, כזה שמגיש לך מה שהוא רוצה ואתה תאכל. עד הסוף. ואנחנו עוד העזנו לבקש ממנו שיתחשב בהגבלות הקולינריות של הצדיקה, ז"א לוותר על החזיר והשרצים שמופיעים כמעט בכל מנה שלו.

מחכים למנה הראשונה והמלצר מגיע עם שתי קערות מרק עמוקות במיוחד. אני מביט לתחתית הצלחת ונדהם. היא ריקה. למעט כמה פירורי פריכים של לחם ובייקון, מעט עירית קצוצה ובצל שאלוט קצוץ. שנינו המומים. "על זה שילמנו?" היא השאלה ששנינו שואלים אחד את השנייה מבלי לדבר. עד שמגיע המלצר עם קנקן ושופך באומנות נוזל לבן וממכר. כשהוא נגמר עברתי לנגב את הצלחת עם הלחם.

התשובה השנייה קשורה לביקור השני שלנו במסעדה, שהיה קצת פחות מוצלח אחרי הארוחה החלומית שלה זכינו בביקור הבכורה. גם הפעם היה טעים, אבל קצת פחות. התנחמנו במרק. הוא נשאר מדהים כשהיה. פחות מחודש עבר מאז שחזרנו ודי מהר הבנתי שצריך לטפל איכשהו בגעגועים לעיר, הכי טוב דרך הבטן. והנה אנחנו פה, מתנחמים במרק נהדר שלבטח יהפוך לחבר קבוע.

מרק פרמז'ן של שה ל'אמי ז'אן. חלום בצלחת מרק (צילום: דרור עינב)

מרק פרמז'ן של שה ל'אמי ז'אן. חלום בצלחת מרק (צילום: דרור עינב)

  • שמתם לב לתמונות הנהדרות שמלוות את הפוסט הזה? כל הקרדיט מגיע לדרור עינב המוכשר, עשו לעצמכם טובה ותשוטטו קצת באתר שלו

רכיבים למרק פרמז'ן (8 אנשים):

  • 25 גרם חמאה
  • 100 גרם גבינת פרמז'ן, חתוכה לפרוסות
  • חצי ליטר ציר ירקות/עוף
  • ליטר שמנת לבישול
  • חצי ליטר חלב
  • עירית קצוצה גס
  • בצל חתוך גס
  • מלח
  • שאלוט קצוץ דק (כחצי שאלוט לסועד)
  • 3 פרוסות לחם, חתוכות לחתיכות קטנות
מרק פרמז'ן של שה ל'אמי ז'אן (צילום: דרור עינב)

מרק פרמז'ן של שה ל'אמי ז'אן (צילום: דרור עינב)

מתכון למרק פרמז'ן (8 אנשים):

  1. ממיסים את החמאה על אש בינונית בסיר מרק ומוסיפים את הבצל, מטגנים כעשר דקות.
  2. בינתיים מחממים את הציר ומביאים את החלב והשמנת לטמפרטורת החדר (אנחנו לא רוצים שהם יורידו את הטמפרטורה בסיר משמעותית).
  3. מוסיפים את הציר, החלב והשמנת וכשהנוזל מתקרב לרתיחה מוסיפים פנימה 75 גרם מהגבינה ומבשלים כ-45 דקות כשהנוזל מבעבע קלות.
  4. לאחר 45 דקות מוסיפים את שארית הגבינה ומבשלים עשר דקות נוספות.
  5. טוחנים את המרק במעבד מזון או בעזרת בלנדר יד, אחר כך מעבירים אותו דרך מסננת.
  6. קולים את חתיכות הלחם עם מעט שמן זית ומניחים בכל קערת מרק מעט קרוטונים, שאלוט קצוץ ועירית. שופכים מעל את המרק ומגישים.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פרויקט נחמה בצלחת, כל המשתתפים

פרויקט נחמה בצלחת, כל המשתתפים

טים טאם ביתי – ענבל מפיית העוגיות, מרגריטה קלאסית – אורן נדלר, אקלר קצפת עם תותים – נטלי לוין, דייסת חיטה – אפרת מוסקוביץ, מק אנד צ'יז – גיל גוטקין, מרק אפונה – עז תלם, עוגיות שוקולד – רויטל אמיר, עוגת שוקולד תפוז – שירה נוסבוים, עוף בדבש וצ'ילי – אולגה טוכשר, פאי רועים – פז אלסטר, שוקולטה איטלקית – שרון גור, עוגת שוקולד ופירות יער – תיק אוכל, בבקה שוקולד וערמונים – אורלי דהן חרמש, פירוגי – גורמיאו, עוגת ביסקוויטים – יהודית אביב, ברד פודינג מעוגת שמרים – רות אופק, ספגטי ברוטב עגבניות – רומי נדלר, עוגת טרה לצ'ס – חן שוקרון, נוקדלי עם תבשיל פטריות – רחלי קרוט

אין באמת הסבר למה שקורה בבלוויל, פריז

המלצות לפריז קצת אחרת

בתום התקופה שבה גרנו בפריז, בדרך לשדה התעופה, אמרתי לצדיקה שאני מקווה שהיא אגרה מספיק חוויות מהעיר האהובה עליה כי ייקחו כמה שנים טובות עד שנחזור אליה. היו כמה סיבות שגרמו לי להאמין במילים השערורייתיות שיצאו לי מהפה. הייתי מחוסר עבודה, הרגשתי שהגיע הזמן לראות עוד מקומות ולא ידעתי שירצה הגורל ויסדר לי עבודה בחברת תעופה. אז נכון, עברו כמעט שנתיים עד ששבנו אליה, אבל עד לביקור הנוכחי חלפו רק כמה חודשים מזה שלפניו והנה אנחנו שוב מהלכים ברחובות הקסומים של העיר המאמצת שלנו.

לביקור הקצר הפעם היו כמה גורמים מעודדים, כמו כרטיסי טיסה בחינם שמישהו היה חייב לנצל (תרגישו חופשי לקלל אותי בשלב הזה. באמת, זה משחרר) והעובדה שאף פעם לא ראינו את פריז בתקופת הכריסמס. בסופו של דבר ניצלנו את חמשת הימים בעיר לראות אותה מעוד כיוונים, להכיר אותה בצורות שלא הכרנו עד היום, לבקר באזורים אליהם טרם הגענו. התוצאה לפניכם, שורה של המלצות לפריז קצת אחרת, לפחות מזאת שאנחנו הכרנו עד עכשיו.

מסעדה: פייר סאנג בויר (Pierre Sang Boyer)
לא גילינו את אמריקה, עמית כבר ביקר שם לפנינו והתרשם מאוד מהארוחה. הפוסט שלו בהחלט עודד להקדיש ארוחת ערב למסעדה הקטנה של פייר סאנג ברובע ה-11, אחת ההחלטות הטובות, הטעימות והמסקרנות שקיבלנו בביקור הזה. תמורת 39 יורו זכינו לארוחת טעימות בת שש מנות, שכל אחת מהן היתה תענוג לחיך והסתיימה במבחן – כאן מגישים לכם את המנות מבלי להסביר מה קיבלתם, רק לאחר שאתם אוכלים מגיע ההסבר. אין מה לפחד, זה מפתיע לגלות אילו קסמים עושה הצוות (סך הכול שני אנשים). אנחנו ישבנו על הבר ומאוד נהנינו מהאפשרות לראות אותם בפעולה, ברוגע מוחלט על אף הלחץ של מסעדה מלאה.

מסעדה: בוטיק יאמצ'ה (Boutique yam'Tcha)
עד לא מזמן שכנה בכתובת הזאת מסעדה אסייתית מצליחה, אבל מאז שעברה לחלל גדול יותר החליטו הבעלים להפוך את ביתה הקודם לבוטיק קטן שמגיש בעיקר באנים (לחמניות מאודות עם מילוי) נהדרים. אפשר לקנות בחלון בחוץ ולקחת לאכול על ספסל בקרבת מקום או אם יש לכם מזל – לתפוס מקום בשולחן הקטנטן בפנים. חמישה באנים יעלו לכם 16 יורו, מה שיאפשר לכם לטעום את כל המילויים.

מסעדה: הירו (Hero)
החבר'ה בהירו מציעים מטבח קוריאני פשוט ולא יקר, באווירה חביבה ועם שירות מעולה. מלבד האוכל (תזמינו את העוף המטוגן, בשבילי) יש כאן גם מגוון של קוקטיילים מעניינים ואת האפשרות לנסות לטעום את יין האורז הקוריאני, שמזכיר מעט סאקי יפני אבל עדין יותר ומגיע עם תרבות שתייה שלמה משלו (אסור לך למזוג לעצמך, מוזגים לפי גיל וכדומה. הם כבר יסבירו לכם).

פטיסרי: פרופיטרול שרי (Profiterole Chérie)
יחסית חדש בנוף הפטיסרי של פריז, כאן מתמחים בפחזניות עגולות שממולאות במקום במילוי/הרכב טעמים לפי בחירתכם מתפריט קבוע. אנחנו הלכנו על האופציה הלימונית האהובה עלינו והיא היתה מעולה, אבל חשוב לציין מראש שאין התאמה ראויה בין המחיר (6 יורו) לגודל (בין שניים לארבעה ביסים, אם ממש מתאמצים).

פרופיטרול שרי. טעים מאוד, לא בטוח ששווה את המחיר

פרופיטרול שרי. טעים מאוד, לא בטוח ששווה את המחיר

פטיסרי: פטיסרי כריסטוף מישאלק
כבר מספר שנים שכריסטוף מישאלק הוא אחד מהכוכבים הכי זוהרים בשמי עולם הקולינריה הצרפתית, אבל רק בשנים האחרונות הוא החל לפתוח את המקומות שלו וזה שנמצא ליד בית העירייה של פריז (הוטל דה וויל) הוא הזדמנות מצוינת לבדוק על מה כל הרעש שעושה מישאלק. באופן פלא, גם כאן בחרנו בסוג של טארט לימון, הפעם בגרסה שפורקה והורכבה מחדש בכוס – מעולה, פשוט כך. בנוסף תוכלו לנסות את קינוח הדגל של כריסטוף שלנו, Miss K.

שכונה: בלוויל (Belleville)
לשכונה שהיא סוג של שילוב בין פלורנטין לברלין הגענו תודות להמלצה של אריאל, המורה של הצדיקה לצרפתית, שהגדיר אותה כ"פריז של מהגרים והיפסטרים". הוא לגמרי צדק. היא נחלקת בין לא פחות מארבעה רובעים, אבל החלק העיקרי שלה פרוש על הגבול בין הרובעים ה-19 וה-20. בתחילת דרכה היא לא היתה שכונה של פריז אלא יישוב נפרד (משמעות השם הוא "עיר יפה"), אבל כבר ב-1860 נבלעה בידי השכנה הגדולה.

כיום בלוויל היא שכונה רב תרבותית ומגוונת, שמאכלסת שילוב אנושי מרתק של מהגרים מכל העולם. יש גם ייצוג נכבד לקהילה היהודית, כמו גם קהילה סינית גדולה – אחת משתי הצ'יינה טאון של פריז שוכנת כאן (המלצה למסעדת פועלים סינית בהמשך). האווירה ברחובות שונה לגמרי ממה שקורה בפריז התיירותית שבמרכז, כיף סתם להסתובב ברחובות השכונה ולהיכנס מדי פעם לסמטאות הקטנות. כל האקשן מתרחש בהן.

בית קפה: או פולי (Aux Folies)
זוהי ללא ספק אחת מנקודות המפגש של תושבי השכונה, שמגיעים לבית הקפה/בר לשתות משהו ולהשקיף על העוברים ושבים לאורך הרחוב. שבו בחוץ, תזמינו משהו ותתרווחו. ההצגה כבר תגיע אליכם. אגב, קצת במעלה הרחוב מחכה לכם הבית בו נולדה אדית פיאף. שלט קטן יציין בפניכם שהגעתם למקום הנכון (רחוב בלוויל 72).

מסעדה: דונג פה (Dong Fa), מסעדת פועלים סינית בבלוויל
כשאנחנו ישבנו במקום, בשעות הצהריים המאוחרות, היינו הלא-אסייתים היחידים במסעדה. לרוב זה סימן טוב, גם הפעם. התפריט כולל שלל מנות, אבל המרקים העשירים מומלצים בחום וכדאי לקחת אותם עם אטריות בעבודת יד, שהן המומחיות של המסעדה. האוכל פשוט, טעים וכמו ברוב המסעדות האסייתיות הפשוטות – זול במיוחד.

פארק: דה בוט שומון (Parc des Buttes de Chaumont)
שנייה לאחר שנכנסים לפארק העצום הזה, ששוכן בבלוויל, קשה להאמין שאתם נמצאים בתוך אחת הערים הגדולות והסואנות בעולם. הוא בכלל לא דומה לכל הגנים המפורסמים של עיר האורות, אלא בכלל מזכיר את סנטרל פארק הניו יורקי. אין בו את הגננות המרשימה של גני לוקסמבורג או טווילרי, אבל לכאן מגיעים בשביל להרגיש קצת טבע בזמן שמכרסמים בגט או מנשנשים משהו מהפטיסרי – יש כאן צוקים, מפלים, גשרים ומקדשון קטנטן בפסגה.

מסלול: פרומנאד פלאנטה (Promenade plantée)
אם אנחנו כבר בדברים שמזכירים את ניו יורק, אז מסלול הליכה זה ברבוע ה-12 לגמרי ייראה לכם דומה להיי ליין של מנהטן. בדיוק כמו שם, גם כאן החליטו להפוך פס רכבת שכבר אינו בשימוש למסלול הליכה עמוס בצמחייה וברצים צרפתים מיוזעים. הפרומנאד פלאנטה מתגאה באורך של 4.7 ק"מ ומגיע כמעט מכיכר הבאסטיליה ועד הפריפריק (הכביש שמקיף את פריז ומפריד אותה מהפריפריה). בדרך פזורים עשרות ספסלים, בואו מוכנים לפיקניק עירוני משופע בעצים ירוקים ונוף מהמם. 

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פארק דה בוט שמון, אחד היפים בפריז

פארק דה בוט שמון, אחד היפים בפריז

ריז אולה: אורז בחלב, קרמל מלוח ופקאנים מקורמלים עם סריראצ'ה

רי אולה: אורז בחלב עם פקאנים מקורמלים וסריראצ'ה

אצלנו בבית, לפחות בתפריט המצומצם עליו אני גדלתי (מבחירה, לא חס וחלילה בגלל חוסר יצירתיות או הזנחה), דייסות לא שיחקו תפקיד משמעותי יותר מדי. הדייסה היחידה שהילד הבררן שהיה פעם אני הסכים לאכול היתה דייסת סולת, וגם זה רק אחרי שהייתי מפוצץ אותה בסוכר על אף הפרצוף המבוהל של אמא.

פעם בכמה זמן אמא היתה מכינה לעצמה דייסת קוואקר, אבל גם היום אין סיכוי שאתקרב לדבר המפחיד הזה. דייסת אורז, או אורז בחלב כפי שהיא מכונה במספר עדות, לא זכורה לי בכלל. הדייספוביה שהתפתחה אצלי, בחיזוק הסלידה מהרצון הלא ברור של אנשים להוסיף קינמון לכל דייסה מתוקה באשר היא, גרמה לי אפילו לא לנסות שום דייסה בשנים האחרונות.

הריז אולה של ל'אמי ז'אן, האורז בחלב ששיגע אותי

הרי אולה של ל'אמי ז'אן, האורז בחלב ששיגע אותי

כשהיינו בניו יורק לרגל ירח הדבש שלנו התעקשה הצדיקה לבקר ב-Rice to Riches, אני נחרדתי בצורה מופגנת מדייסת האורז שהזמינה. שלוש שנים מאוחר יותר, בביקור המולדת האחרון בפריז, נחשפתי לגרסה הצרפתית של דייסת האורז – Riz au Lait – והכל השתנה. זה היה אחד משני קינוחים שהוגשו לשולחן במסגרת ארוחת טעימות ולא נותרה לי ברירה, הייתי חייב לטעום. זה היה טעים, מודה, בטח אחרי שערבבתי פנימה את רוטב הקרמל המלוח שנח על השולחן.

הצדיקה הציעה שנשחזר את המנה בבית, אני לא חלמתי על להתנגד וכך יצאנו לדרך שכללה ערבוב בלתי נפסק (כמו תמיד עם ריזוטו), ניסיון לתת טוויסט אישי (פקאנים מקורמלים עם סריראצ'ה) וניחוחות משגעים בבית של וניל וקרמל. אין ספק שיש מנות שנראות טוב יותר וגם העניין הזה של דייסה נשמע חם מדי בשביל הקיץ, אבל פה בדיוק הטעות שלכם – יופי הוא לא העניין פה ואת הרי אולה מגישים קר וזה קינוח נהדר לקיץ.

מצרכים לאורז בחלב (6-4 אנשים):

  • 2 מקלות וניל
  • 125 גרם אורז לריזוטו (ארבוריו)
  • 600 גרם חלב רגיל (לא דל שומן)
  • קורט מלח ים
  • 40 גרם סוכר
  • 125 גר' גבינת מסקרפונה
  • 125 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה 32%

מתכון לאורז בחלב (6-4 אנשים):

  1. שמים את החלב בסיר בינוני עם תחתית עבה
  2. חוצים את מקלות הווניל ומרוקנים את גרגירי הווניל באמצעות סכין חדה
  3. מכניסים את גרגירי הווניל ואת המקלות לסיר עם החלב,  ומביאים את תערובת החלב וגרגירי הווניל לרתיחה על אש בינונית
  4. מורידים את החלב מהאש ומכסים את הסיר עם ניילון נצמד ל-30 דקות
  5. אחרי 30 דקות מעבירים את החלב דרך מסננת בכדי לסנן את מקלות הווניל. שימו לב שלא נשארים יותר מדי גרגירי ווניל במסננת כדי לא לאבד את הארומה והגרגירים
  6. שמים את החלב בסיר עם תחתית עבה. מוסיפים אורז, מלח וסוכר, מבשלים על אש קטנה ומערבבים כל הזמן במשך כחצי שעה-40 דקות בערך. על האורז להיות ברמת בישול אל-דנטה
  7. מעבירים את התערובת לתבנית בגודל 20 ס"מ*20 ס"מ ומכסים בניילון נצמד. שימו לב שצריך להצמיד את הניילון כך שהוא ממש יהיה במגע עם כל השכבה העליונה של האורז. מקררים לשעתיים לפחות (אפשר גם לקרר כל הלילה או יותר מזה)
  8. מקציפים במערבל את גבינת המסקרפונה כדי לרכך אותה ואז מוסיפים את השמנת המתוקה. מערבבים את הגבינה המוקצפת לאורז המקורר ומערבבים, בכל פעם מוסיפים כף עד שמתקבל מרקם של דייסה – סמיך ולא נוזלי מדי

תוספות ורטבים:

  • קרמל מלוח (עם או בלי הבננות שבמתכון)
  • 20 גרם פקאנים שבורים לחתיכות גסות (מערבבים עם חלק מהקרמל המוכן וכמה טיפות של סריראצ'ה)

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פאלה רויאל, אחד המקומות הקסומים שיש לפריז להציע

המלצות לפריז: מדריך קולינרי לעיר האורות

את אהבתי לפריז כבר חשפתי כאן לא מעט פעמים וחלק מכם אף ליווה אותי ואת הצדיקה בהגשמת אחד החלומות שלנו, בזמן שגרנו בעיר האורות למספר חודשים (כשכותבים "שלושה חודשים" זה מרגיש קצר יותר מ"מספר חודשים"…). בפסח 2015 קפצנו לסוג של ביקור מולדת, לראשונה מאז שחזרנו לישראל ובדיוק שנתיים מאז שהתחלנו לקרוא לפריז "בית", גם אם רק לשלושה חודשים.

לא אשקר, הייתה הרבה התרגשות מהולה בפחד לפני הנסיעה. התרגשנו לחזור לכל המקומות האהובים, לטעום מחדש את שגרת החיים הקצרה שסיגלנו לעצמנו שם. מצד שני פחדנו להתאכזב, חששנו שאולי קסמה של אהובתנו נפגם. קיווינו להספיק לראות הכול, ידענו מראש שזה לא אפשרי.

ההמלצות שמובאות כאן הן התוצאה של הביקור הזה, יחד עם שאר הביקורים הקודמים (יחד אנחנו כבר מתקרבים ל-15). כאן תוכלו למצוא את המקומות מהם אנחנו הכי נהנינו בביקור האחרון, המלצות וטיפים נוספים (גם על נושאים שאינם אוכל) תוכלו למצוא בעמוד שהוקדש לנושא – המלצות לפריז. רגע לפני שמתחילים, הטעינו את המפה עם כל ההמלצות לפלאפון וקחו אותן איתכם.

מסעדות בפריז
יש המון מסעדות טובות, אבל גם המון מסעדות נוראיות ולכן חשוב להגיע מוכנים מראש, לעיתים גם עם הזמנות למקומות שחשוב לכם לא להפסיד. היום רוב המקומות מאפשרים להזמין מקום באינטרנט וגם שיחות בינלאומיות כבר לא כ"כ יקרות.

Chez L'Ami Jean
אל המסעדה הזאת נורא רציתי ללכת כבר המון זמן, הפוסט של עמית אהרונסון בכלל עשה לי חשק. למרבה הצער החיבה של השף סטפן ז'גו לחזיר על שלל צורותיו והעדפותיה הקולינריות של הצדיקה לא הלכו יד ביד, ללא פרטנר נאלצתי לוותר. בביקור הנוכחי החלטנו ללכת לצהריים – מרק, ארבע מנות עיקריות ושני קינוחים אחר כך, כל זה ב-42 יורו לאדם, ידענו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה.

הביקור שלנו אצל החבר ז'אן (Chez L'Ami Jean), מינוס קינוח אחד

הביקור שלנו אצל החבר ז'אן (Chez L'Ami Jean), מינוס קינוח אחד

נכון, נדרש מאיתנו מעט אומץ בשביל לבקש מהשף הבאסקי חם המזג להתחשב ב"אלרגיות האוכל" של הצדיקה, אבל זה לגמרי היה שווה את זה. אמנם יצא לז'גו שם של משוגע, אבל הביקור שלנו – וכמו שנראה באותו רגע גם של כל מי שהיה במסעדה באותו זמן – היה נעים וטעים להפליא. מרק קרם פרמז'ן מדהים פתח ארוחה שבסיומה ידענו שיהיה קשה להתעלות עליה. ועוד לא היינו בחצי הדרך. שלוש מנות דג שונות, חזה ברווז מעולה ולסיום הקינוח המוכר של המסעדה (אורז בחלב) ואחד נוסף בשביל הפינוק.

קשה להתחרות במסעדה הזאת בכל הנוגע לתמורה, כי תפריט הטעמות – בדיוק כמו האווירה וההוויי במקום – רחוק מכל הפלצנות והחשיבות העצמית שלרוב מאפיינת תפריטי טעימות דומים. כל המנות היו מעולות, מעניינות, בעלות שילוב טעמים מעניין ורחוקות מהדוגמיות שמגישים בדרך כלל בסוגי ארוחות שכאלה. בקיצור, מסע קולינרי מעניין ששווה לכם לצאת אליו. רק קחו בחשבון שמומלץ אחרי ארוחת צהריים כזאת לתכנן גם שנ"צ קטן באחד הפארקים הפריזאיים.

ברי יין בפריז
גם ליין, כמו להרבה דברים אחרים בתחום הקולינריה, נותנים הצרפתים את הכבוד שמגיע לו. לפעמים, לפחות אצלנו, נאלץ היין לשלם את המחיר במקרה שהאוכל משתלט על החלק הארי של התקציב שהוקצה לארוחה. לכן, מומלץ לגוון מדי פעם עם ביקור באחד מברי היין המקסימים שיש לעיר להציע. שם, היין הוא הכוכב הראשי והאוכל נועד רק להשלים אותו ולא להיפך.

Le Siffleur de Ballons
אחד המקומות האהובים עלינו, כזה שחזרנו אליו המון פעמים כשגרנו בפריז וגם בביקור הזה. ההצלחה לא שינתה אותו ועדיין מדובר בבר יין קטן ומקסים, עם יין מעולה מכל רחבי צרפת, אוכל ונשנושים, אווירה כיפית ובעיקר תמחור שתואם לנוחות ולקלות שהמקום משרה על היושבים בו. אופציה נהדרת לערב כיפי וקליל.

Martin
זהו לא ספק המקום הצעיר ביותר ברשימה הזאת וכנראה זה שנהנה מהכי הרבה הייפ. הבעלים מחזיקים גם במוסד נוסף (Au Passage) ומרגישים את הניסיון בהתנהלות של האח הצעיר יותר. גם כאן תוכלו ליהנות מכוס יין (או בירה) וכמה אופציות לא רעות לאכול, כל זה בזמן שאתם מוקפים בכל הצעירים המגניבים של פריז.

פטיסרי בפריז
בכל הקשור למתוקים קשה להתחרות בפריז ובמגוון שהיא מציעה, כאן יש לכם אפשרות לטעום את עבודתם של השפים הטובים בעולם בתחום תמורת סכום יחסית קטן. נכון, לשלם שבעה ומשהו יורו עבור טארט קטן זה לא זול בשום קנה מידה, אבל אם הייתם צריכים לאכול במסעדה אוכל ברמה מקבילה ככל הנראה שהחשבון היה על סך כמה מאות יורו.

לא פשוט לבחור רק שניים-שלושה מקומות וזה גם לא משהו שאנחנו נוהגים לעשות כשאנחנו בפריז, אבל אם יש לכם זמן מוגבל בעיר או שאתם רק רוצים להתרשם ולטעם – אלו המקומות שאנחנו היינו הולכים אליהם. את פייר הרמה, אחד המפורסמים שבשפים (אם לא ה…), אני משאיר בחוץ. משהו בביקור אצלו לא מותיר רושם כיפי – ישנו רושם כמעט מוזיאוני וקיים לחץ לקבל החלטה מהירה כדי לא לעכב את התור הארוך. קפצו בשביל המקרונים האלוהיים, את שאר המאפים אפשר לבחור בנחת במקומות אחרים.

הפרי ברסט של פטיסרי דה רב, שנבחר לביס המתוק הטוב ביותר בטיול

הפרי ברסט של פטיסרי דה רב, שנבחר לביס המתוק הטוב ביותר בטיול

La Chocolaterie de Jacques Génin
הטארט לימון-בזיליקום מדהים, גם המילפיי פרלינה. השוקולדים מצוינים, המרמלדות מעולות וקשה למצוא שם תואר מתאים לתיאור הקרמלים. הפרי ברסט שלו נבחר לשני בטיבו בפריז. השוקולה-שו ינחם כל אחד. ומה שהכי חשוב הוא שמכל אלה תוכלו ליהנות בבית התה המרהיב שלו, שנמצא לא רחוק מהרפובליק. ההצלחה הובילה לפתיחה של סניף נוסף ברו דה באק, שמסתמן כאחד הרחובות המתוקים בפריז.

La Pâtisserie des Rêves
פה – בפטיסרי של החלומות ברו דה באק, שוכן הפרי ברסט הטוב ביותר בפריז, זה שהצדיקה הגדירה בתור "הביס המתוק הטוב ביותר בכל הטיול". חייב להודות שקשה להתווכח עם הקביעה שלה, נראה שהחלומות של שף פיליפ קונטיצ'יני תמיד מתוקים ומוצלחים.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

מרק ארטישוק עם קצת פרמז'ן מעל, בכלים המדהימים של עמית אדלר ויעל אקרמן

מרתון קילוף: מרק ארטישוק קרמי ועשיר

יש בה משהו בריצת מרתון, משהו שגורם לרצים להתמכר אל 42 הק"מ שלה. לא משנה עד כמה היא קשה לנו, עד כמה היא טוחנת אותנו דק-דק, מביאה אותנו אל קצת גבול היכולת האישית שלנו ומעבר לה, שוברת את רוחנו שוב ושוב – כמעט כולנו חוזרים לעוד. מזוכיזם במיטבו, על שתי רגליים ועדיף בתנועת ריצה בלתי פוסקת.

מיד עם הסיום אנחנו אומרים לעצמנו 'די, מספיק, לא עוד', אבל אחרי פרק זמן מסוים כבר מתחילים לחשוב מתי ואיפה רצים את המרתון הבא. בין המרתון הראשון שלי לזה שבא אחריו הפרידו יותר משנתיים, לקח לי הרבה זמן לקבל החלטה להתמודד שוב עם האתגר, שבסיבוב הראשון שלו היה אחד הקשים שעברתי.

אחרי חצי ראשון של ריצה שהלך לפי התוכנית, הגיע חצי שני שהלך בניגוד מוחלט לכל תוכנית – 2:05 שעות ו-21.1 ק"מ של סבל ארוך, שבירה מנטלית וגופנית והכל מתועד בסרט דוקומנטרי שעשיתי ("רץ מהספה", בשום מקום הקרוב לביתכם מאחר שבאתגר של להוציא אותו לאור לא הצלחתי לעמוד).

התיקון, אם אפשר לקרוא לו ככה, הגיע במרתון ת"א 2009. כשבוע לפני יום הולדתי ה-28 ויום לפני הדייט הראשון שלי עם הצדיקה (אליו הגעתי צולע ותפוס, עמדתי לכל אורכו ועוד ליוויתי/דידיתי אותה הביתה), רשמתי את הישגי הספורטיבי הגדול ביותר – שיפרתי בלא פחות מ-33 דקות את התוצאה של המרתון הראשון. השכחתי את זכרו עם שיא אישי של 3:22 שעות.

מאז רצתי עוד שני מרתונים (ת"א 2012 ופריז 2013), אחד רחוק יותר והשני רחוק פחות מהשיא, אבל תמיד התכוננתי לרגע הנכון כדי לשפר שוב את השיא, מתוך הבטחה שזה יהיה המרתון התחרותי האחרון שלי. שלא משנה מה תהיה התוצאה אסתפק בה ולא אנסה לרשום אחת טובה יותר בעתיד.

כל הניסיונות נעצרו בגלל פציעה כזאת או אחרת, בקיץ היה נראה שסוף סוף הגיע זמני – הייתי קרוב לכושר הטוב בחיי, נקי מפציעות וכאבים. החלטתי לנסות ולשבור את השיא במהלכו של ביקור מולדת בפריז באפריל הקרוב והכל נראה מושלם, יותר מדי מושלם. כאב קטן הפך לכאב גדול, משם הדרך לפיזיותרפיסט היתה קצרה מתמיד.

אמנם הכאב עדיין שם, אבל לי שום כוונה להישבר, בדיוק כמו הארטישוקים שחיכו בסבלנות במקרר שלי יותר משבוע. הם ידעו שיומם לזרוח יגיע וכך אכן קרה לפני יומיים, כשסוף סוף הצלחתי להכין את המרק שכל כך רציתי לנסות.

האמת שאם יש קשר בין המתכון הזה לבין בליל המילים האינסופי למעלה על ריצות ומרתונים, זה הזמן שלוקח לקלף את הארטישוקים. אני יכול להבטיח לכם שזה שווה את זה, אני גם יכול להעלים עין מהכוונה שלכם להשתמש בלבבות ארטישוק משומרים או קפואים. את המתכון המקורי מצאתי ב-Silver Spoon, שהוא סוג של תנ"ך לבישול איטלקי, אבל בדרך שיחקתי איתו קצת ולצדיקה (המבקרת הכי 'לא משוחדת' שלי) היו רק מחמאות על המרק.

מצרכים למרק ארטישוק (4 אנשים):

  • 6 לבבות ארטישוק, לאחר ניקוי
  • מיץ מלימון אחד
  • 65 גרם חמאה
  • בצל קצוץ דק
  • מקל סלרי קצוץ
  • 300 גרם תפוחי אדמה, חתוכים לפלחים
  • 1.2 ליטר ציר עוף/ירקות/מים
  • כוס יין לבן
  • חלמון ביצה
  • מלח, פלפל
  • פרמז'ן, להגשה

מתכון למרק ארטישוק (4 אנשים):

  1. מקלפים את הארטישוק (הסבר בווידאו למעלה) ואת הלבבות מניחים בקערה מלאה במים ובמיץ הלימון (אפשר לזרוק פנימה גם את הלימון הסחוט)
  2. בסיר בינוני מחממים על אש בינונית 40 גרם מהחמאה ומטגנים כ-5 דקות את הבצל והסלרי, עד שהם מתרככים
  3. מוסיפים פנימה את פלחי תפוח האדמה ולבבות הארטישוק ומטגנים כ-5 דקות נוספות, מערבבים מדי פעם. מתבלים עם מעט פלפל שחור ומלח ים
  4. מגבירים את האש ומוסיפים בהדרגה את היין, כשהוא מתאדה מוסיפים באותה דרך את שאר הנוזלים (ציר/מים)
  5. מנמיכים את האש לאש בינונית, מכסים ומניחים למרק לבעבע כ-40 דקות
  6. מכבים את האש ובעזרת בלנדר יד טוחנים עד שמתקבל מרק סמיך וללא גושים או חתיכות של הירקות. מי שלא מחזיק בבלנד יד יכול לטחון במעבד מזון, רק צריך לתת למרק להתקרר מעט קודם
  7. מערבבים את החמאה הנותרת עם חלמון הביצה, מוסיפים למרק ומערבבים. מוזגים לצלחת ומפזרים מעל מעט פרמז'ן מגורדת, אפשר לקשט גם עם מעט גרידת לימון

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!