תגית: פסטה טרייה

מקרוני ברוטב חמאת עגבניות, כמעט כמו של סבתא

זיכרון ילדות: מקרוני ברוטב חמאת עגבניות

כבר כתבתי לא מעט פעמים על האוכל של סבתא שלי, סבתא אסתר, אבל תמיד התמקדתי באוכל הבוכרי שלה. פעם זה היה פלוב, אושישולה או חמין בוכרי. כולם זכו לכבוד הראוי עם פוסט משלהם. עניין נוסף שהוזכר בבלוג הזה לא מעט היא העובדה שבתור ילד הייתי אכלן נוראי. לא השכלתי להבין את כל הטוב שהקיף אותי משני צדי המשפחה, דבקתי בתפריט די מצומצם והמילה הכי נפוצה שלי בנוגע לאוכל היתה "לא".  לא אשקר ואכתוב לכם שהתגברתי על כל ההסתייגויות הילדותיות והמטופשות שלי ממאכלים מסוימים, אבל ככל שעוברות השנים אני נוטה להסכים לפחות לטעום אוכל פעם אחת לפני שאני פוסל אותו.

בואו נחזור רגע לאותו אוכל בוכרי מופלא שאני מרבה לכתוב עליו. כשהייתי ילד הוא לא כל כך ריגש אותי. היתה מנה אחת של סבתא שלי שהטריפה אותי – מקרוני ברוטב עגבניות. הייתי מוכן לאכול אותו בכל פעם שבאנו. התאכזבתי כשנכנסנו אליה הביתה ועל הגז לא חיכה הסיר הבינוני עם האטריות העטופות ברוטב אדום.

היה ברוטב הזה משהו שונה ממה שהכרתי מהבית. הוא היה הרבה יותר סמיך, מיצוי מושלם של טעם וצבע סביב האטריות העבות. את אמא שלי כל העניין הזה היה משגע. הייתי מתחנן אליה שתכין לי מקרוני כמו של סבתא והיא אף פעם לא הצליחה לשחזר את הטעם המדויק. היא ניסתה להסביר לי שסבתא מוסיפה לרוטב מרגרינה, שמרגרינה זה לא טוב. אותי זה לא עניין, אני רציתי את המקרוני האדום של סבתא אסתר.

מקרוני ברוטב חמאת עגבניות

מקרוני ברוטב חמאת עגבניות

לפני שנתיים-שלוש התחלתי להוסיף לרוטב העגבניות שלי קצת חמאה והטעם התחיל לאט לאט לחזור אליי. בטעות נתקלתי בבלוטת טעם נוסטלגית, משחרר זיכרונות ילדות עם כל ביס. כשהחבר'ה של "מבשלים ביחד" החליטו על נושא של זיכרון ילדות לפרויקט הבא שלנו היה לי ברור מה אנסה להכין. נזקקתי לניסיון או שניים כדי להבין איך להגיע בדיוק לטעם ההוא, אבל בשלב מסוים הרגשתי כאילו הידיים יודעות יותר טוב מהראש כיצד להגיע לאותו ילד קטן שאוהב רק מקרוני אדום.

הייתי יכול לשדרג את הרוטב עם איזו תוספת מפונפנת, אבל הדבר הכי נכון היה להשאיר אותו כמו שהוא – רוטב עגבניות בסיסי, כזה שכל אחד יכול לאהוב ולהוסיף לו מה שהוא רוצה. חתיכות מוצרלה הופכות אותו לרוטב עוד יותר סמיך ודביק, פטריות או בצל יוסיפו טעם עמוק יותר וגבינה חריפה כמו גורגונזולה או רוקפור בכלל תשלח אותו למקום אחר לגמרי.

מצרכים למקרוני ברוטב חמאת עגבניות (5-4 אנשים):

  • חבילת פסטה ארוכה (מקרוני או בוקטיני העבים עדיפים על ספגטי או ספגטיני הדקים)
  • קופסת שימורי עגבניות מרוסקות (400 גרם)
  • 40 גרם חמאה
  • מלח ופלפל

מתכון למקרוני ברוטב חמאת עגבניות (5-4 אנשים):

  1. מחממים בסיר בינוני ועל אש נמוכה-בינונית את העגבניות המרוסקות, כשמתחילות בועות על פני השטח מוסיפים את חתיכות החמאה ומערבבים היטב. מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
  2. מבשלים את הפסטה עד לרמת אל דנטה.
  3. מסננים את הפסטה ומחזירים אותה אל הסיר, שופכים פנימה את הרוטב ומערבבים היטב עד שהוא עוטף את כל האטריות.
  4. מבשלים עוד דקה-שתיים על אש קטנה ומגישים.
  • רוצים להוסיף מוצרלה או גבינה אחרת? עשו את זה בשלב 4 והורידו מהאש אחרי שהיא נמסה.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

מבשלים ביחד, זיכרון ילדות

מבשלים ביחד, זיכרון ילדות

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (צילום: דרור עינב)

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור

כבר שבועיים שהצדיקה ואני חסרי בית, או יותר נכון חסרי בית שאפשר לגור בו כרגע. יצאנו לגלות אצל ההורים של הצדיקה לטובת השיפוץ, ההוא שכתבתי עליו בפוסט הקודם. זה ללא ספק פרויקט מאתגר, כזה שמשתלט כמעט על כל הזמן שלנו, הפנוי והלא פנוי. הלו"ז של שנינו נע סביב העניין וכולל דברים שקשורים לשיפוץ, כמו ביקור #145 בחנות קרמיקה, לבין דברים שאין לנו זמן בשבילם.

רק כשאתה נכנס להרפתקה הזאת בעצמך אתה מגלה עולם חדש, עם סט חוקים משלו, חסרי היגיון ככל שיהיו. נגיד, הקטע המוזר הזה של חנויות רהיטים לא לפרסם מחירים באינטרנט או לא להסכים לתת אותם בטלפון, מפחד שהמתחרים יציעו מחיר טוב יותר. או שיש תעשיות שלמות שמחליטות להציג מחיר שאינו כולל מע"מ, כאילו היינו בניו יורק ובקופה הופתענו לגלות איך ה-Sales Tax הופך את הקנייה לקצת פחות כדאית.

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור, רגע לפני (צילום: דרור עינב)

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור, רגע לפני (צילום: דרור עינב)

על התנהלות של בעלי מקצוע בטח אפשר לכתוב ספר, בלי להתאמץ בכלל. אחד הדברים שאני כל כך לא אוהב לעשות זה לדבר בטלפון, בטח להתקשר לאנשים שאני לא מכיר. גם כשהייתי צריך לראיין מישהו בטלפון לטובת העבודה לא סבלתי לעשות את זה, הרגשתי שאני מציק או מפריע לו. הצורך לרדוף אחרי בעלי מקצוע, או להתחנן כדי לקבל מחיר של רהיט מסוים, לגמרי ריפא אותי מזה. אני שוקל לעשות הסבה לטלמרקטינג, או לפחות לתת לכל העניין הזה של עיתונות עוד ניסיון.

סתם, לא באמת, אבל שלוש הפסקאות שמעל מוכיחות שני דברים לגבי השיפוץ – אחד הוא באמת משתלט על כל חלקה טובה בחיים שלך; שתיים, לפעמים הוא לא נעצר רק בדירה, אלא גם חודר לנשמה ולאישיות (לפחות שלי). אגב, אם מישהו חש מרמור כלשהו עולה מהטקסט לא זאת היתה כוונת המשורר. אני מאמץ את המציאות החדשה הזאת בזרועות פתוחות, לפעמים אפילו מצליח להפיק הנאה מהמצבים שהיא מכניסה אותי אליהם.

עכשיו באמת הגענו לפוסט האחרון שיצא מהמטבח ההוא, שכבר אינו קיים ומסתובב אי שם באיזושהי מזבלה, מפורק לחתיכות קטנות. כעת אני מגדיר את עצמי כחסר מטבח, קיצ'נלס. הפכתי לנווד קולינרי, על אף שהמטבח של הורי הצדיקה מוכר לי היטב ובעליו עושים כל מאמץ לארח אותי בזרועות פתוחות, כבן בית. זה כמו ללכת למלון ממש טוב עם מיטה מפנקת. זה כיף, אבל אין כמו המיטה המוכרת והטובה שמחכה לכם בבית. יש פה מעין סמליות קטנה עבורי, כי את המתכון הזה בישלתי לראשונה אצל ההורים של הצדיקה, לרגל חגיגות יום ההולדת של אבא שלה.

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור, רגע לפני (צילום: דרור עינב)

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור, רגע לפני (צילום: דרור עינב)

גם את הפוסט הזה צילם דרור עינב המוכשר, שסוף סוף השתכנע ופתח חשבון אינסטגרם

מצרכים לפסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (4 אנשים):

  • חבילת פסטה בצורה שאתם אוהבים (500 גרם)
  • צרור עלי מנגולד שטופים
  • 20 גרם אגוזי קשיו קלויים
  • שמן זית
  • 50 גרם גבינת רוקפור
  • 250 מ"ל שמנת מתוקה
  • גבינת פרמז'ן להגשה

מתכון לפסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (4 אנשים):

  1. טוחנים במעבד מזון את עלי המנגולד עם הקשיו עד שמתקבלת מחית כמעט חלקה, תוך הוספה איטית של שמן הזית.
  2. שוברים את גבינת הרוקפור לחתיכות ומניחים על מחבת גדולה, מדליקים את האש (בינונית) וממיסים את הגבינה.
  3. לאחר שהגבינה נמסה מוסיפים לאט ותוך כדי ערבוב את השמנת.
  4. לאחר שהשמנת והרוקפור התערבבו לכדי רוטב אחיד מוסיפים למחבת את רוטב הפסטו ומערבבים.
  5. לאחר שהפסטה מוכנה מערבבים אותה יחד עם הרוטב, כך שיעטוף את כולה ומגישים עם מעט פרמז'ן מעל.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (צילום: דרור עינב)

פסטה ברוטב פסטו מנגולד, קשיו ורוקפור (צילום: דרור עינב)

פסטה ברוטב שמן זית, אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)

פשוט ומהיר: פסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע

אם הייתי צריך לבחור את מה שמאפיין את התקופה האחרונה בחיים שלי הייתי מתקשה לבחור בין עומס לאי ודאות. הראשון השתלט על האווירה בבית מאז שגם הצדיקה וגם אני התחלנו במסע אל עבר התואר השני, כל אחד בתחומו. פתאום אין לאף אחד מאיתנו זמן פנוי, אני אפילו נאלצתי לוותר על השינה המתוקה בזמן ההסעה לעבודה וממנה (החיים האלו נוראים).

על אף כל מה שכתבתי, ובעיקר תודות לחופשת הסמסטר שנותנת לנו תחושה מזויפת של פנאי, אני חושב שהייתי בוחר באי הוודאות. הפוסט הזה, כמו גם זה שיבוא אחריו, יהיו האחרונים שאבשל במטבח הנוכחי שלי, בבית שלי. בקרוב מאוד אנחנו מתחילים שיפוץ, שבסיומו נגשים חלום ונחיה כמו אנשים בוגרים באמת, בבית שהוא לגמרי שלהם מכל הבחינות. אנחנו יודעים מתי הפרויקט הזה יתחיל, אנחנו רק מקווים שנדע מתי ואחרי כמה מהמורות הוא יסתיים.

פסטה בחמישה מרכיבים (צילום: דרור עינב)

פסטה בחמישה מרכיבים (צילום: דרור עינב)

יש בבית מי שיודע להתמודד עם אי הוודאות הזה יותר טוב, ויש את אלו שזה מפחיד אותם. כלפי חוץ לפחות, שנינו שומרים על קור רוח ולא מסגירים דבר, אבל מסתבר שהוא בא לידי ביטוי גם במטבח. דבר ראשון, רגע לפני שאנחנו אורזים הכול ועוזבים את הבית לתקופת השיפוץ אני עושה כל מאמץ לסיים את כל המצרכים שיש פה. לפעמים זה מוביל לבחירות קולינריות מעט מטרידות, לא אשקר לכם. דבר שני, את המתכון שנמצא בתחתית הפוסט הכנתי בשתי ורסיות ואני מתקשה להחליט איזו מהן טובה יותר – אחת עם חמאת אנשובי, השנייה עם שמן זית ואנשובי קצוץ.

שתיהן טעימות, כל אחת בדרכה. אחת מעט יותר עשירה ומושחתת, השנייה מעט בריאה יותר (או שמא פחות לא בריאה?). שתיהן טעימות מאוד, בהנחה שאתם אוהבים טעמים חזקים של אנשובי ,ים, מליחות, חמיצות. לא משנה במה תבחרו שתיהן קלות מאוד להכנה. אשאיר לכם את ההחלטה, אי ודאות כבר כתבתי?

בטח שמחתם לב, אבל כמו את הפוסט הקודם (מרק פרמז'ן), גם את הפוסט הזה צילם דרור עינב המוכשר.

פסטה ברוטב שמן זית, אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)

פסטה בשמן זית, אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)

מצרכים לפסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (4 מנות)

  • חבילת פסטה קצרה (500 גרם)
  • צנצנת קטנה של אנשובי (כ-80 גרם)
  • עשר עגבניות מיובשות, חתוכות לחתיכות בינוניות
  • 50 גרם חמאה/רבע כוס שמן זית
  • שלוש-ארבע שיני שום, פרוסות לפרוסות עבות
  • עלי נענע משניים-שלושה גבעולים, קצוצים דק
  • גבינת פרמז'ן

מתכון לפסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (4 מנות)

  1. קוצצים דק מאוד את רוב תכולת צנצנת האנשובי, משאירים בצד ארבעה-חמישה פילטים חתוכים לחתיכות גדולות
  2. מבשלים את הפסטה עד לדרגת אל דנטה, לרוב דקה פחות ממה שכתוב על השקית
  3. ממיסים במחבת גדולה ועל אש בינונית את החמאה.
    בשלב הזה אתם יכולים לבחור להשתמש בשמן זית או בשמן שבו היה האנשובי (נותן טעם חזק יותר של ים), חממו את השמן בזהירות והימנעו מלשרוף אותו
  4. הוסיפו את השום, כשתי דקות לאחר מכן את האנשובי הקצוץ ולאחר כשתי דקות נוספות את העגבניות המיובשות
  5. הוסיפו למחבת את הפסטה המוכנה וערבבו היטב עד שהרוטב יעטוף את כל הפסטה
  6. הגישו ופזרו מעל כל מנה מספר חתיכות אנשובי, מעט נענע קצוצה וגילופי פרמז'ן (בעזרת קולפן ירקות)

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פסטה ברוטב שמן זית, אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)

פסטה בחמאת אנשובי, עגבניות מיובשות, שום ונענע (צילום: דרור עינב)

קנלוני תרד במילוי ארבע גבינות

חוגגים יום הולדת שלוש: קנלוני תרד במילוי ארבע גבינות

לפני שלוש שנים, בדרכי האופיינית והנמהרת, פרסמתי את הפוסט הראשון בבלוג הזה – קנלוני במילוי תרד. הכותרת של הפוסט מסכמת את הכול, "ממה שמצאתי בבית". היו שם קנלוני מוכנים, תרד קפוא ובעיקר תמונה נוראית שלא מעוררת חשק להכין בעצמכם את כל העניין הזה.

כבר תקופה שאני מתחבט כיצד לציין את המאורע החגיגי (ויש שיגידו חסר החשיבות), בסופו של דבר הגעתי סופ"ש אחד לפני ועוד אין החלטה או זמן להכין פרויקט ראוי. חשבתי לבחור את שלושת המתכונים המוצלחים/אהובים עליי, שקלתי לנצל את החגיגה ודווקא לפרגן לחברים שהכרתי דרך הבלוג עם בחירה של מתכונים מצוינים שלהם, חוץ מזה הרצתי בראש עוד כמה רעיונות חצי אפויים.

בסופו של דבר (תודה לרחלי על הרעיון), החלטתי לחזור לאותו רגע בו הכול התחיל, מצ'וקמק ומעפאן ככל שיהיה. יש קטע כזה של בלוגרים עם קילומטראז' סביר מאחוריהם לחזור למתכונים ישנים ולצלם אותם מחדש, כי כולנו השתפרנו בתחום הזה לאורך השנים. פה זה לא היה המקרה, פה היה נחוץ שדרוג מערכות כללי. מה גם שהתברר שקנלוני הוא מאכל מאתגר במיוחד לצילום, כמעט כמו ריזוטו. אז בסופו של הדבר הטעם השתפר פלאים, הצילום עוד רחוק מאופטימלי.

התפתחותה של מנה: קנלוני תרד וגבינות

התפתחותה של מנה: קנלוני תרד וגבינות

את הקנלוני הקנוי החלפתי בכאלו שהכנתי מבצק פסטה טרי, מילוי התרד והבשמל בכלל נעלם. במקום הכנסתי חצי חבילת תרד טרי קצוץ דק לבצק עצמו, את החצי השני קצצתי גס וערבבתי עם ארבע גבינות שונות. הבשמל עבר לתפקיד הרוטב ועטף את הכל בזמן האפייה בתנור. אמנם לא השקעתי בתפאורה כמו מור, אבל אני מקווה שהפעם התמונה כן תעשה לכם חשק.

מצרכים לקנלוני תרד במילוי ארבע גבינות (8-6 אנשים):

  • בצק רביולי (מוסיפים חצי חבילה של תרד קצוץ בשלב הראשון)
  • חבילת תרד טרי, חצי ממנה קצוץ דק וחצי קצוץ גס
  • גליל גבינת עיזים
  • 200 גרם גבינת שמנת
  • 250 גרם גבינת ריקוטה
  • 200 גרם גבינת קשקבל מגוררת (הקפיאו אותה קצת לפני, כדי להקל על הגירור)
  • חופן זרעי כוסברה
  • מלח ופלפל שחור
  • 50 גרם חמאה
  • 2 כפות קמח
  • כוס חלב

מתכון לקנלוני תרד במילוי ארבע גבינות (8-6 אנשים):

  1. מכינים את בצק הפסטה לפי ההוראות
  2. קולים את זרעי הכוסברה שתיים-שלוש דקות על אש בינונית-גבוהה ואחר כך כותשים אותם קלות
  3. בקערה גדולה מערבבים את כל הגבינות, חצי חבילה של תרד קצוץ גס, זרעי הכוסברה הכתושים, מלח ופלפל
  4. מכינים רוטב בשמל: ממיסים את החמאה בסיר קטן על אש גבוהה, מכניסים פנימה את הקמח ומערבבים עד שהוא מתחיל לקבל צבע. מכבים את האש ונותנים לתערובת להתקרר מעט, אחר כך מוסיפים את החלב בהדרגה ותוך כדי ערבוב כדי שלא יהיו גושי קמח ברוטב (הפעם אנחנו רוצים רוטב בעל מרקם יותר נוזלי, הוסיפו חלב אם צריך)
  5. מרדדים את בצק הפסטה לעובי בינוני (אצלי במכונה של מרקטו עד למספר 5 מתוך 9) וחותכים ממנו מלבנים של כ-18 ס"מ על 12 ס"מ
  6. מסדרים גליל של המילוי לרוחב מלבן הפסטה, קרוב לאחד הקצוות ומגלגלים עד לצידו השני
  7. מניחים את הגלילים המוכנים על הצד שבו הסתיים הגלגול, מפזרים מעל רוטב בשמל ואופים כ-25 דקות בחום של 180 מעלות

מתעצלים להכין פסטה טרייה ולגלגל בעצמכם את הקנלוני? השתמשו בחבילה של קנלוני מוכנים, אז יהיה לכם קל יותר למלא אותם בעזרת שק זילוף.

הסבר מצולם קצר למתקשים

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

 

פסטה עם קייל, שמן זית וקצת שמנת

סופר פוד: פסטה עם קייל, שמן זית ומעט שמנת

את המושג "Superfood" שמעתם פעם? בניגוד לדעה הרווחת, אין פה שום כוונה לעוף מטוגן אלוהי או מנת פסטה ממכרת, אלא לסוג מסוים של מרכיב שאמור לענות על הרבה מהצרכים התזונתיים שלנו. בשנים האחרונות המושג פרץ בסערה לתודעה, אבל גם עורר הרבה חילוקי דעות. מספיק לקרוא את הערך שלו בוויקיפדיה, שם הוא מוגדר יותר כמושג שיווקי ופחות כשפה בה משתמשים תזונאים.

בכל הנוגע לשיווק מדובר בהצלחה מסחררת – היום כבר אפשר למנות יותר ממזון על אחד, כשכל אחד מהם זוכה לפופולריות גבוהה במיוחד. בין המפורסמים שבהם אפשר למנות את כוכב הפוסט שאתם קוראים עכשיו – הקייל, את הג'וגי ברי, אגוזים למיניהם, עגבניות, אוכמניות, סרדינים, תרד, שוקולד מריר, גמבה, ברוקולי, שעועית שחורה ועוד.

קייל. זר ירוק, טעים ובריא מאוד

קייל. זר ירוק, טעים ובריא מאוד

טרנד הקייל הגיע מארה"ב, אך מקורו הוא באירופה, שם במהלך מספר מאות במהלך ההיסטוריה היה לירק הנפוץ ביותר בנוף. מדובר בבן דוד רחוק של הכרוב ויש המכנים אותו כרוב-על או סופר כרוב. הוא שייך למשפחת המצליבים וקרובים מפורסמים נוספים שלו הם ברוקולי וכרובית. הוא נחשב בריא במיוחד בגלל ריבוי ויטמנים (A, C, K, חלק מה-B ומנגן), בנוסף הוא מקור מעולה לעוד כל מיני דברים שעושים לנו טוב והוא מסייע בהורדת הסיכון לחלות בכמה וכמה סוגים של סרטן. אז הוא אולי קצת מריר, אבל זה בהחלט שווה.

עכשיו אתם בטח כבר תוהים מה הקשר ביני – הבחור בעל החיבה העמוקה לטיגון עמוק – לבין מזונות בריאים ו-Superfoods. האמת, הכל חוזר לעניין הריצה ומה שהיא מעוללת לגוף השברירי שלי לאחרונה. במהלך תקופת האימונים סבלתי יותר מהרגיל ומכאן לשם מצאתי את עצמי פוקד שוב ושוב רופאים, אחיות ושירותי רפואה שונים. אחרי מספר לא מבוטל של בדיקות, כולל אחת מפחידה במיוחד שעוררה את ההיפוכונדר שקברתי עמוק בפנים, התברר שכל מה שאני צריך זה קצת חיזוק לתזונה.

אז מה עושים? מחפשים קצת השלמות מהטבע וכאן נכנס לתמונה הקייל. האמת שזאת הייתה קנייה אימפולסיבית לחלוטין, אחת שלא הייתי עושה אם הצדיקה לא הייתה באה איתי לקניות בסופר. אני רציתי תרד קפוא, היא הניעה אותי. אני רציתי תרד טרי במקום, אבל לא היה וכך מצאתי את עצמי עומד בקופה עם צרור עלים של קייל. הגענו הביתה ובמסגרת פרויקט ה"לאכול כמה פסטה שאני יכול" שאני מפעיל בזמן האחרון בשביל שיהיה לי דלק בשרירים הוחלט לשלב אותו ברוטב. מכאן נולד רוטב, אם אפשר לקרוא לו כך, פשוט במיוחד וטעים לא פחות. אני אפילו התאהבתי בטעם המריר של הקייל, לדעתי הוא יהיה החמוץ של 2015.

מצרכים לפסטה ברוטב קייל, שמן זית וקצת שמנת (4 אנשים):

  • צרור עלי קייל, חתוכים לרצועות
  • חצי כוס שמן זית
  • חצי מיכל שמנת לבישול
  • מלח ופלפל שחור
  • גרידה מחצי לימון
  • מעט פרמז'ן להגשה
  • חבילת פסטה, עדיף קצרה

מתכון לפסטה ברוטב קייל, שמן זית וקצת שמנת (4 אנשים):

  1. מחממים מחבת עם דפנות גבוהות ולאחר שהיא חמה שופכים פנימה את שמן הזית
  2. כשהשמן חם מכניסים פנימה את הקייל ומטגנים עד שהוא מתרכך
  3. מתבלים ומוסיפים בהדרגה את השמנת, תוך כדי ערבוב כדי שהשמן והשמנת ישתלבו יחד
  4. מוסיפים את גרידת הלימון ומערבבים
  5. במקביל מכינים את הפסטה לדרגת אל דנטה ומערבבים יחד, מקשטים עם פרמז'ן ומגישים

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פסטה עם קייל, שמן זית וקצת שמנת

פסטה עם קייל, שמן זית וקצת שמנת