כשהייתי קטן, על מי אני עובד?! עד איפשהו באמצע שנות העשרה שלי לא אהבתי לאכול עם סכין ומזלג, ממש סלדתי מהשימוש בסכו"ם. בסוף כל ארוחה משפחתית, כשהיה מגיע הזמן לפנות את הכלים המלוכלכים לעדישוושר (שילוב בין שמה של האחות הגדולה למדיח כלים, אחד הכינויים האהובים עליי), לפחות אחד מכלי הסכו"ם שלי היה חוזר לאחר כבוד נקי ומצוחצח למגירה. את אמא שלי, מן הסתם, זה היה משגע. כמעט מעליב.
אחד האירועים שהכי זכורים לי סביב העניין הזה קרה כשדוד שלי, סוג של רווק מושבע באותה תקופה, הביא את החברה שלו לארוחת ערב משפחתית כדי שתפגוש את כל המשפחה. אני הייתי בערך בן שמונה, לא מספיק גדול בשביל להבין את גודל המאורע. החברה החדשה גם מועמדת מובילה להפוך לדודה שלי וגם עולה חדשה ממזרח אירופה, על כל הנימוס שמשתמע מזה. לפני הארוחה הפצירו בי, ממש התחננו, שאעשה מאמץ להיות מנומס ככל האפשר.
כדורי בצק פיצה, בדרך לפיצת לחם קופים
פותחים את כדורי הבצק עם הידיים
שמים קוביית מוצרלה
מוסיפים את המילוי שבחרתם, זית קלמטה במקרה הזה
ההורים החליטו להכין לכבודה מנה סלובקית מסורתית – פפריקש והלושקי, שזה שם יפה לכנפי עוף ברוטב פפריקה ובצקניות שטובלים ברוטב. לא נראה לי שצריך להרחיב יותר מדי, בכל זאת מדובר בכנפיים, מאכל שמלכתחילה מאתגר שימוש בסכין ומזלג.
בחירת המנה היתה הכשל הראשון בתכנית של ההורים שלי, סידור המקומות – שהושיב את הכלה המיועדת מול הילד התמים למראה – היה הכשל השני. עד היום מתארים אצלנו את הפרצוף המבועת שעטתה על פניה האירופית המנומסת נוכח ידיי ופרצופי, שהאדימו מהפפריקש. זה לא מנע ממנה להתחתן עם דוד שלי, אבל בהחלט הבהיר לה שהיא כבר לא בקנזס, או במקרה שלה אירופה הקלאסית.
היום אני כבר מחונך, אוכל בסכין ומזלג (האמת שלרוב אני מעדיף כף על מזלג, קטע בוכרי שכזה) ויודע להציג נימוסים מבית חנה בבלי כשצריך, אבל אני עדיין אוהב לאכול בידיים ולכן כנראה אני נמשך לכל מיני נשנושים. אני פשוט מכור למה שהאמריקנים מגדירים כ-Finger Food, לכן היה ברור לי שהמתכון הזה מושלם בשבילי (גם בשבילכם, לערב עם חברים). זאת בעצם גרסת נשנוש של פיצה, קצת שונה מהמקור ומאוד כיפית לאכול עם חברים או להכין כשמגיעים אורחים.
מסדרים בתבנית, מורחים בחמאת שום ומניחים להתפחה
מניחים ללחם קופים המוכן להתקרר
מצרכים לפיצת לחם קופים (כ-48 חתיכות):
- בצק פיצה, מנה כפולה
- שתי שיני שום כתושות
- 50 גרם חמאה
- 300 גרם גבינת מוצרלה, חתוכה לקוביות בינוניות (כמספר כדורי הבצק)
- אפשרויות למילוי נוסף: חתיכות זיתי קלמטה, אנשובי, צלפים, גבינת רוקפור (או כל גבינה בעלת טעם עז), פפרוני, ארטישוק משומר, חציל מטוגן, צמחי תבלין (נענע, בזיליקום), פטריות, עגבניות שרי
- כוס רוטב עגבניות (להגשה)
* אפשר לערבב בין המילויים ולהכין כדורים עם מגוון של טעמים, כך בכל פעם תקבלו הפתעה אחרת
מתכון לפיצת לחם קופים (כ-48 חתיכות):
- מחממים את החמאה בסיר על אש בינונית, כשהיא נמסה מוסיפים את השום הכתוש וממשיכים לבשל שתיים-שלוש דקות נוספות (מבלי שהשום יתחיל להשחים, רק ייתן את הטעם לחמאה)
- לאחר הכנת בצק הפיצה (הוראות כאן) קורצים כדורים בגודל של כדורי גולף מהבצק (1.5 ס"מ קוטר, בערך)
- משטחים בעזרת הידיים כדור בצק, מניחים במרכז קובייה של גבינת מוצרלה ואת המילוי שבחרתם, סוגרים היטב את הבצק. חוזרים על הפעולה עד שכל כדורי הבצק מוכנים
- מניחים שכבה ראשונה של כדורי הבצק בתוך התבנית בסדר רנדומלי, מורחים עליה חמאת שום וחוזרים על הפעולה עד שכל הכדורים בתוך התבנית
- מכסים במגבת לחה ומניחים להתפחה של כשעה
- מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית קוגלהוף בעזרת חלק מחמאת השום
- אופים כ-50-40 דקות, עד שהכדורים מזהיבים. מוציאים מהתנור ומניחים לתבנית להתקרר על רשת כעשר דקות
- להגשה: הכינו צלחת גדולה והפכו עליה את התבנית, במרכז לחם הקופים הניחו קערית עם רוטב העגבניות (אפשר לחמם אותו מעט לפני) ותתחילו לנשנש
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
עכשיו הזמן לנשנש, אל תשכחו לטבול ברוטב
שביתה איטלקית - ראשי 