תגית: פטריות

פיצת לחם קופים

פיצת לחם קופים: עוד סיבה טובה לאכול עם הידיים

כשהייתי קטן, על מי אני עובד?! עד איפשהו באמצע שנות העשרה שלי לא אהבתי לאכול עם סכין ומזלג, ממש סלדתי מהשימוש בסכו"ם. בסוף כל ארוחה משפחתית, כשהיה מגיע הזמן לפנות את הכלים המלוכלכים לעדישוושר (שילוב בין שמה של האחות הגדולה למדיח כלים, אחד הכינויים האהובים עליי), לפחות אחד מכלי הסכו"ם שלי היה חוזר לאחר כבוד נקי ומצוחצח למגירה. את אמא שלי, מן הסתם, זה היה משגע. כמעט מעליב.

אחד האירועים שהכי זכורים לי סביב העניין הזה קרה כשדוד שלי, סוג של רווק מושבע באותה תקופה, הביא את החברה שלו לארוחת ערב משפחתית כדי שתפגוש את כל המשפחה. אני הייתי בערך בן שמונה, לא מספיק גדול בשביל להבין את גודל המאורע. החברה החדשה גם מועמדת מובילה להפוך לדודה שלי וגם עולה חדשה ממזרח אירופה, על כל הנימוס שמשתמע מזה. לפני הארוחה הפצירו בי, ממש התחננו, שאעשה מאמץ להיות מנומס ככל האפשר.

ההורים החליטו להכין לכבודה מנה סלובקית מסורתית – פפריקש והלושקי, שזה שם יפה לכנפי עוף ברוטב פפריקה ובצקניות שטובלים ברוטב. לא נראה לי שצריך להרחיב יותר מדי, בכל זאת מדובר בכנפיים, מאכל שמלכתחילה מאתגר שימוש בסכין ומזלג.

בחירת המנה היתה הכשל הראשון בתכנית של ההורים שלי, סידור המקומות – שהושיב את הכלה המיועדת מול הילד התמים למראה – היה הכשל השני. עד היום מתארים אצלנו את הפרצוף המבועת שעטתה על פניה האירופית המנומסת נוכח ידיי ופרצופי, שהאדימו מהפפריקש. זה לא מנע ממנה להתחתן עם דוד שלי, אבל בהחלט הבהיר לה שהיא כבר לא בקנזס, או במקרה שלה אירופה הקלאסית.

היום אני כבר מחונך, אוכל בסכין ומזלג (האמת שלרוב אני מעדיף כף על מזלג, קטע בוכרי שכזה) ויודע להציג נימוסים מבית חנה בבלי כשצריך, אבל אני עדיין אוהב לאכול בידיים ולכן כנראה אני נמשך לכל מיני נשנושים. אני פשוט מכור למה שהאמריקנים מגדירים כ-Finger Food, לכן היה ברור לי שהמתכון הזה מושלם בשבילי (גם בשבילכם, לערב עם חברים). זאת בעצם גרסת נשנוש של פיצה, קצת שונה מהמקור ומאוד כיפית לאכול עם חברים או להכין כשמגיעים אורחים.

מצרכים לפיצת לחם קופים (כ-48 חתיכות):

  • בצק פיצה, מנה כפולה
  • שתי שיני שום כתושות
  • 50 גרם חמאה
  • 300 גרם גבינת מוצרלה, חתוכה לקוביות בינוניות (כמספר כדורי הבצק)
  • אפשרויות למילוי נוסף: חתיכות זיתי קלמטה, אנשובי, צלפים, גבינת רוקפור (או כל גבינה בעלת טעם עז), פפרוני, ארטישוק משומר, חציל מטוגן, צמחי תבלין (נענע, בזיליקום), פטריות, עגבניות שרי
  • כוס רוטב עגבניות (להגשה)

* אפשר לערבב בין המילויים ולהכין כדורים עם מגוון של טעמים, כך בכל פעם תקבלו הפתעה אחרת

מתכון לפיצת לחם קופים (כ-48 חתיכות):

  1. מחממים את החמאה בסיר על אש בינונית, כשהיא נמסה מוסיפים את השום הכתוש וממשיכים לבשל שתיים-שלוש דקות נוספות (מבלי שהשום יתחיל להשחים, רק ייתן את הטעם לחמאה)
  2. לאחר הכנת בצק הפיצה (הוראות כאן) קורצים כדורים בגודל של כדורי גולף מהבצק (1.5 ס"מ קוטר, בערך)
  3. משטחים בעזרת הידיים כדור בצק, מניחים במרכז קובייה של גבינת מוצרלה ואת המילוי שבחרתם, סוגרים היטב את הבצק. חוזרים על הפעולה עד שכל כדורי הבצק מוכנים
  4. מניחים שכבה ראשונה של כדורי הבצק בתוך התבנית בסדר רנדומלי, מורחים עליה חמאת שום וחוזרים על הפעולה עד שכל הכדורים בתוך התבנית
  5. מכסים במגבת לחה ומניחים להתפחה של כשעה
  6. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית קוגלהוף בעזרת חלק מחמאת השום
  7. אופים כ-50-40 דקות, עד שהכדורים מזהיבים. מוציאים מהתנור ומניחים לתבנית להתקרר על רשת כעשר דקות
  8. להגשה: הכינו צלחת גדולה והפכו עליה את התבנית, במרכז לחם הקופים הניחו קערית עם רוטב העגבניות (אפשר לחמם אותו מעט לפני) ותתחילו לנשנש

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

עכשיו הזמן לנשנש, אל תשכחו לטבול ברוטב

עכשיו הזמן לנשנש, אל תשכחו לטבול ברוטב

מודעות פרסומת
קוקו בקן ממולא בתבשיל טלה

"מנה שהתחפשה": קוקו בקן במילוי תבשיל טלה

כמו רכב, גם בלוג אוכל מגיע ברמת אבזור מסוימת. אחד הפינוקים הגדולים בחבילת האבזור היוקרתית הוא שיתופי פעולה עם בלוגרים אחרים. לבשל עם שותפים זה מאתגר, מפרה ובעיקר כיף מאוד לקבץ ארבעה בלוגרים במטבח אחד ליום משותף של בישולים. במהלך התהליך אתה לומד, מלמד ומתרשם מהאנשים שעומדים לצידך.

הפעם, לכבוד חג פורים המתקרב (נראה לי שהוא אי שם באופק), זכיתי להשתתף בפרויקט "מנה שהתחפשה" עם שלושה בלוגרים אהובים במיוחד – אולגה מ"המרכיב הסודי", גיל מ"מבשל ואוכל" ומתן מ"טוניס שולחן". כל אחד בחר מתכון מבלוג אחר והיה צריך לשנות אותו מעט, להכניס לו טוויסט, לעשות אותו קצת יותר שלו. והכי חשוב? אין אפילו זכר לאוזני המן, שהן כנראה מאכל החג המבאס שקיים.

בהגרלה הגדולה, שלא התנהלה בנוכחות נוטריון, שלפתי את הפתק של "טוניס שולחן". האמת, זה בדיוק מה שרציתי. משהו במרחק הגיאוגרפי והקולינרי בין המוצאים שלי ושל מתן משך אותי לנסות ולבשל את אחד ממתכוניו. למרות זאת, אני חייב להודות שהמתכונים הטוניסאיים עליהם גדל קצת הרתיעו אותי.

אני לא אוהב שמישהו משנה מתכון שגדלתי עליו, זה מרגיש כמו זלזול בחשיבות שלו עבורי. אין טעם להגיד את זה בקול רם, אני יודע שזה משהו שדפוק אצלי, אבל בכל מקרה לא רציתי לעשות את זה למתן. בסופו של דבר בחרתי במתכון שיותר קשור לבית של מתן, כזה שאמא שלו נהגה להכין, אבל לא אחד עם שורשים טוניסאיים עמוקים – קערות לחם במילוי תבשיל בשר.

בהתחלה חשבתי לשחק קצת עם הבצק, לשדרג אותו עם טעמים נוספים, אבל משהו לא עבד לי בראש. בסופו של דבר הצדיקה באה לעזרתי וחיברה בין המנה שאמא של מתן הכינה לו לזאת שאבא שלי היה מכין לי – קוקו בקן (לחם מטוגן עם חור, בו מכינים ביצה). לא יכול לספור כמה שבתות פתחתי עם שתיים כאלה בצלחת, בלי שום צורך בסכו"ם. הקו המחבר בין שתי המנות, מן הסתם, הוא השימוש בבצק ככלי שמכיל את החלק המהותי.

במקום להכין בעצמי את קערות הלחם מהמתכון המקורי של מתן, בחרתי בלחם (קנו אחד עשיר ולא פרוס, חתכו חתיכות עבות שיהוו כלי נהדר לתבשיל) והחלטתי לשחק קצת עם התבשיל. את בשר הבקר החלפתי בגולאש טלה ואת הרוטב ביססתי על עגבניות ודלעת ערמונים, כשאת הטאץ' הסופי מעניק התיבול (פפריקה מעושנת בעיקר).

זה מה שמוצאים בסלון של בלוגרית רצינית

זה מה שמוצאים בסלון של בלוגרית רצינית

מצרכים לקוקו בקן ממולא בתבשיל טלה (6 אנשים):

  •  שש עגבניות, חתוכות לקוביות
  • שתי דלעות ערמונים, חתוכות לחצי ומנוקות מגרעינים
  • שני קולורבי, מקולפים וחתוכים גס
  • ארבע שיני שום כתושות
  • בצל סגול, חתוך גס
  • פלפל אדום מתוק, חתוך גס
  • 5-4 פטריות פורטבלו, חתוכות גס
  • 600 גרם בשר גולאש טלה, חתוך לחתיכות בינוניות-קטנות
  • פפריקה מתוקה ופפריקה מעושנת
  • מלח ופלפל שחור
  • שתי חלות/לחמים לא פרוסים
  • שלושה גבעולי בצל ירוק, חתוכים לעיגולים קטנים

מתכון לקוקו בקן ממולא בתבשיל טלה (6 אנשים):

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות, עושים חריצים בדלעת ערמונים בעזרת מזלג ומברישים אותה עם מעט שמן זית לפני שמכניסים אותה לכ-20 דקות בתנור
  2. מחממים מחבת גדולה בעלת דפנות גבוהות על אש גבוהה וצורבים את הבשר היטב
  3. מעבירים את הבשר לקערה, מנמיכים את האש, מוסיפים מעט שמן למחבת ומטגנים את הבצל, השום והקולורבי
  4. אחרי שהבצל מתרכך מוסיפים למחבת את הפלפל והפטריות, חמש דקות אחר כך מגיע תורן של העגבניות
  5. מחזירים את הבשר למחבת, מתבלים עם פפריקה מתוקה (שתי כפות), פפריקה מעושנת (כפית), מלח ופלפל שחור
  6. בעזרת כפית מרוקנים את תוכנה של דלעת הערמונים למחבת ומערבבים היטב, עד שהיא מתערבבת עם הרוטב שנוצר מהתפרקות העגבניות
  7. מכסים את הסיר חלקית ומבשלים כשעתיים עד שהרוטב מסמיך, אם במהלך הזמן הזה הרוטב הופך סמיך מדי יש להוסיף מעט מים ולערבב
  8. כשהתבשיל מוכן פורסים פרוסות עבות מהלחם/חלה ומרוקנים בעזרת סכין או היד את תוכנן עד ליצירת קערה
  9. את קערת הלחם ממלאים בעזרת התבשיל ומעל מפזרים בצל ירוק לקישוט וקצת קראנץ'

הנה מה ששאר החבר'ה עשו:
טרטר בקר וכמון עם קריספי בורגול של "טוניס שולחן"
טארט שוקולד וקרמל מלוח של מבשל ואוכל
ריזוטו דלורית של "המרכיב הסודי", שמתבסס על המתכון הזה שלי

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

לזניה מחייכת עם קרם תירס ופטריות. אוכל שמח

לזניה מחייכת עם קרם תירס ופטריות

הזיכרון האנושי הוא דבר מדהים. היכולת של המוח שלנו לאגור חוויות של שנים על גבי שנים מעוררת בי השתאות בכל פעם מחדש. אבל, כמובן שיבוא פה אבל, מה שתמיד מפריע לי בפלא הזה הוא חוסר היכולת לגשת לזיכרונות לפי בחירה. אני רוצה להיזכר במשהו ולא מצליח, במקום זה עולה סיפור שבכלל לא מעניין אותי כרגע. למה אין סימן קטן של זכוכית מגדלת, כמו זה שיש בכל מכשיר אלקטרוני היום.

אתמול למשל התחשק לי לחפש "תירס". רציתי להגיע לאותן חוויות ילדות שקשורות לדגן הצהוב, לפעמים הראשונות שנתקלתי בו. הן בטח היו עוד בקיבוץ, בחדר של ההורים, לפני שהחזירו אותנו לישון בבתי הילדים. בכלל קשה לי להיזכר במשהו מהתקופה הזאת, חמש השנים הראשונות שלי בעולם הזה.

הכנת בצק פסטה בעצמכם תשדרג את הלזניה, אבל ממש תשדרג

הכנת בצק פסטה בעצמכם תשדרג את הלזניה, אבל ממש תשדרג

כרגע כל מה שיש לי הם שברי זיכרונות, מהם אני מנסה להדביק חוויה קוהרנטית. מה שאני מצליח לדלות הוא אוסף של קלחים, שלא נקנו באריזות המוכנות שיש היום ברוב הסופרים. סיר גדול עם מספיק מים רותחים לבישול תירס לחמשתנו, צלחות פלסטיק של תמ"ה (תעשיות משמר העמק), הרבה מלח וחמאה וגרעינים שנתקעים בשיניים.

הצדיקה היא שהחזירה את התירס לחיי, תודות לאובססיה שפיתחה אליו בשנה האחרונה. צריך לתת לה את הקרדיט למתכון המצורף, אותו היא הגתה. מנת קפלטי ממולאים בקרם תירס שאכלנו בסולה השאירה עליה רושם, ובצדק. כשטענתי שאתם לא תשקיעו ותכינו בעצמכם רביולי או קפלטי כי אתם עצלנים מדי (מתכוונים להוכיח לי אחרת ולשלוח לי תמונות לפייסבוק?), היא הייתה מוכנה עם תשובה מנצחת: "לזניה".

בגדול הכל מאוד פשוט פה: את הבסיס לקרם תירס מצאתי אצל הילה מביסים, רק טחנתי את הפולנטה עד שהתקבל מרקם קרמי. את הבצק לעלי פסטה אפשר למצוא כאן, זה לא כזה מסובך להכין בעצמכם את עלי הלזניה וזה משפר אותה פלאים. הכנתי שלוש לזניות שעל כל אחת מהן הייתה גבינה אחרת בשכבה האחרונה, המוצלחת ביותר הייתה זאת עם גבינת פרובלון שסחבנו איתנו מברצלונה (יש גם בטיב טעם). בגדול זאת גבינה צהובה עם נוכחות, קצת יותר טעם מהמוצרלה האנמית והרוקפור האגרסיבית. זה מה שהולך הכי טוב עם הקרם העדין והפטריות.

מצרכים ללזניה עם קרם תירס ופטריות (ארבע מנות):

  • חבילת עלי לזניה או חצי כמות של בצק פסטה
  • 150 גרם גבינה מגוררת לבחירתכם
  • ארבעה קלחי תירס
  • 50 גרם פרמז'ן מגוררת
  • חבילת פטריות פורטבולו
  • שני ענפי רוזמרין
  • מעט יין אדום
  • מעט שמן זית
  • מלח ופלפל
תירס. אל תשאירו כלום על הקלח

תירס. אל תשאירו כלום על הקלח

מתכון ללזניה עם קרם תירס ופטריות (ארבע מנות):

  1. חותכים את הפטריות לפרוסות עבות, מחממים מעט שמן זית במחבת על אש בינונית ומניחים את הפטריות ואת עלי הרוזמרין מעליהן. אחרי כמה דקות, כשהמחבת חמה, שופכים פנימה מעט יין אדום ומכסים. מורידים את האש ומבשלים עד שהפטריות מתרככות.
  2. מקלפים את קלחי התירס ומסירים את כל השערות.
  3. מגלחים את הקלחים בעזרת סכין חד ישר לתוך סיר, אל תפחדו ותגלחו את הקלח הזה עד שלא יישאר עליו שום חלק מהגרעינים.
  4. מכסים את גרעיני התירס במים ומביאים לרתיחה על אש גבוהה, מורידים לאש בינונית וממשיכים לבשל עד שהתירס מתרכך (כחמש דקות).
  5. ברגע שהתירס מתרכך טוחנים אותו בעזרת בלנדר יד עד שמתקבל מרקם קרמי (לא נוזלי מדי), אז מכבים את האש ומערבבים פנימה את הפרמז'ן.

הרכבת הלזניה:

  1. משמנים תבנית בינונית ומחממים את התנור ל-180 מעלות.
  2. אם משתמשים בפסטה טרייה מרדדים אותה עד שהיא לא עבה מדי ולא דקה מדי (אצלי זה שלב 7 מתוך 9), עלי לזניה יבשים אפשר לבשל שתיים-שלוש דקות במים כדי לרכך אותם מעט.
  3. מניחים עלי לזניה על התחתית ועליהם שופכים שכבה של קרם תירס. מכסים בעלה נוסף, עליו מסדרים את הפטריות. מניחים עוד עלה, שוב שכבה של קרם תירס ואז את העלה האחרון (חמש שכבות בצק סה"כ).
  4. אפשר להרטיב את האצבעות ולעבור על עלה הפסטה האחרון כדי שיתבשל כמו שצריך מאחר שאין עליו שום נוזלים שיבשלו אותו. מפזרים מעל את הגבינה ומכניסים ל-20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.
  5. זה השלב הכי קשה והוא דורש סבלנות. כל לזניה דורשת כמה דקות של מנוחה לפני שמנסים להוציא אותה מהתבנית, הזדמנות שתתגבש קצת. הלזניה הספציפית הזאת זקוקה לקצת יותר. חלופה לא רעה היא להכין אותה בתבניות אישיות ולקוות שאף אחד לא ייכווה.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

לזניית קרם תירס ופטריות בשלוש שכבות

לזניית קרם תירס ופטריות בשלוש שכבות

סארטו, פשטידת אורז ריזוטו עמוסה בכל טוב

סארטו: פשטידת ריזוטו מלאה בכל טוב

את התקופה המקבילה אשתקד בילינו הצדיקה ואני בקוסטה ריקה, זרוקים על חוף קאריבי במסגרת ירח דבש מאוחר. אמנם את פסח כבר בילינו בארץ, רגע לפני שדפקנו קפיצה קצרה של שלושה חודשים לפריז (מרגישים את המלח שאני זורה לכם על הפצעים?), אבל אין זאת אותה חוויה. לחגי תשרי יש עומס ארוחות שגם פסח משפחתי במיוחד לא יכול להתחרות בו, וגם אין בהם שום איסור תזונתי.

אבא שלי לא אהב את העובדה שנטשנו אותו בתקופת החגים, ועוד בשנה השמנה בה כל הילדים ובני זוגם מתארחים אצלו ואצל אמא שלי. את הנקמה שלו הוא הגיש לנו קרה כמו גפילטע פיש של ערב חג, עם הודעה כי את החגים השנה הם החליטו לבלות הרחק מאיתנו, עם זוג חברים בווילה טוסקנית.

מה בעצם אני מנסה לכתוב בזמן שאני מכבס את הכביסה המלוכלכת של כל המשפחה לעיניי כל? גם השנה לא חוויתי ארוחת חג אחרי ארוחת חג אחרי ארוחת חג. גם השנה לא הסתובבתי עם תחושת שובע תמידית. גם השנה לא התפלאתי באוזניי הצדיקה: "אני לא מבין איך עליתי ארבעה ק"ג בשלושה ימים???".

הצדיקה בירח הדבש, החופשה שהחלה את הכל

הצדיקה בירח הדבש, החופשה שהחלה את הכל

בשל היעדר הזדמנויות וקהל לא התבקשתי לעבוד קשה מדי במטבח בחגים והתרומה שלי לארוחות החג התמצתה במרק בוכארי שנקרא דושפרה (יום אחד אפרסם את המתכון לתענוג הזה, שבניגוד להרבה מרקים אחרים הוא ארוחה בפני עצמו). העובדה שמישהו לא ביקש או הזמין אף פעם לא עצרה אותי ולכן החלטתי להכין מנה איטלקית חגיגית הנקראת סארטו (Sartu), פשטידת אורז נפוליטנית, מנה קלאסית ומלאה בכל טוב שתמצאו בעיקר בבתים ולא במסעדות.

המקור ההיסטורי למנה העשירה הזאת נעוץ בתקופה שנאפולי שימשה כעיר הבירה של דרום איטליה ונמצאה תחת שליטה של אצולה צרפתית. טבחי אותה תקופה יכולים להתגאות ביצירתו של אחד ממטבחי הפיוז'ן הראשונים – איטלקי-צרפתי – והסארטו היא אחת הדוגמות המובהקות ביותר לכך.

יש מספר סוגי סארטו עם מילויים שונים, אבל הם בעיקר נחלקים לשתי קטגוריות – אלו עם רוטב לבן ואלו עם רוטב אדום. הנפוץ ביותר הוא זה שאורז בתוכו נקניקיות איטלקיות מפורקות, בשר טחון (בד"כ בצורה של קציצות קטנות), אפונה ופטריות, הכל עטוף ברוטב אדום של ראגו (למרות שהיסטורית נטען שזה עם הרוטב הלבן הוא המקורי). אני הלכתי על מילוי שכלל כדורי בשר קטנים, פטריות מטוגנות ומעט רוטב מלנזנה (חצילים מטוגנים, רוטב עגבניות ומוצרלה מותכת), אבל מה שיפה במנה הזאת שאפשר לבחור איזה מילוי שרוצים ולהתאים אותה לקהל (צמחונים, טבעונים, אוכלי כשר) או לתקופה (קיץ, חגים).

מצרכים לסארטו, פשטידת ריזוטו (6 אנשים):

לריזוטו:

  • 350 ג' אורז ריזוטו
  • 40 ג' חמאה
  • בצל קצוץ
  • 3-2 שיני שום קצוצות
  • 50 מ"ל פאסטה/רוטב עגבניות
  • 750 מ"ל ציר בקר (אפשר להמיר בציר ירקות מטעמי כשרות ולבחור במילוי חלבי)

למילוי:

  • 7-6 פטריות גדולות חתוכות גס
  • חציל קטן-בינוני חתוך גס (קודם תנו לו להגיר את נוזליו בין שני דפים של נייר סופג)
  • צרור נענע קצוץ (אני מכור לנענע, אין דרך להתחמק מזה)
  • 300 ג' בשר בקר טחון
  • מעט קינמון, אגוז מוסקט, פלפל לבן ומלח
  • 100 ג' מוצרלה
  • 80 ג' חמאה
  • מעט שמן צמחי
  • 50 מ"ל פאסטה/רוטב עגבניות
  • שתי ביצים, טרופות בצורה קלה

מתכון לסארטו, פשטידת ריזוטו (6 אנשים):

ההרכבה של המנה, לפני הכנסתה לתנור (חממו אותו ל-180 מעלות), לא אורכת יותר מדי זמן. הכנת כל חלקי המילוי היא העבודה האמיתית שיש במתכון, אבל אין מניעה מלהכין אותם מראש.

הכנת המילוי:

  1. מערבבים את הבשר עם הנענע הקצוצה והתבלינים (פלפל לבן, אגוז מוסקט, קינמון ומלח), מכינים מהתערובת כדורי בשר קטנים. מחממים 40 ג' חמאה במחבת ומטגנים את כדורי הבשר עד שהם משחימים מכל הצדדים, מניחים להתייבש על נייר סופג
  2. מטגנים את החצילים במעט שמן על האש או בתנור, אחרי שהם משחימים מוסיפים למחבת את הפאסטה/רוטב עגבניות ואת המוצרלה ומבשלים על אש בינונית עד שהגבינה נמסה
  3. מחממים במחבת את 40 ג' חמאה ומטגנים את הפטריות על אש קטנה-בינונית כ-20 דקות
סארטו. שני שלבי הכנה ושלב אחד של איפוק לפני ההגשה

סארטו. שני שלבי הכנה ושלב אחד של איפוק לפני ההגשה

הכנת הריזוטו והרכבת המנה:

  1. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות ומביאים את הציר לרתיחה
  2. מחממים בסיר 40 ג' חמאה ומטגנים את הבצל והשום על אש בינונית כחמש דקות, תוך ערבוב מדי פעם
  3. מוסיפים את הפאסטה/רוטב עגבניות ומערבבים פנימה את האורז
  4. לאחר שכל גרגירי האורז כוסו בשומן של החמאה וברוטב מוסיפים לסיר מצקת של ציר ומערבבים עד שהיא נספגת. חוזרים על התהליך תוך ערבוב מתמיד, כ-20-18 דקות (האורז לא צריך להיות מוכן לגמרי)
  5. משמנים תבנית עמוקה (עדיפות לאחת עגולה), מפזרים על כל הדפנות שלה פירורי לחם ומצפים אותה בשכבה של ריזוטו
  6. מערבבים את כל חלקי המילוי בקערה ושופכים אל תוך התבנית, מעל מוסיפים את שתי הביצים, מכסים הכל בשכבה של ריזוטו ומכניסים לתנור לכ-45 דקות
  7. מוציאים מהתנור ומאפשרים לפשטידה לנוח 10 דקות, אח"כ הופכים על כלי הגשה ופורסים

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

סארטו, אל תתביישו לבחור את המילוי המועדף עליכם

סארטו, אל תתביישו לבחור את המילוי המועדף עליכם

המנצח האמיתי של הבחירות - קינוח אדמה של כתית

המנצחת האמיתית של יום הבחירות: כתית

אני לא נוהג לדבר מהבטן (ביקורת מסעדות זה לא הקטע שלי, המלצות דווקא כן), אבל הפעם הבטן והחך התעקשו ופשוט התחילו לדבר מעצמם. הסיבה? ביקור הבכורה שלנו בכתית, כנראה המסעדה הכי טובה שנמצאת כרגע בישראל. היו לי הרבה ציפיות מהארוחה הזאת והיא עמדה בכל אחת מהן, ואף יותר.

מיד לאחר שהצדיקה ואני שלשלנו את פתקי ההצבעה שלנו לקלפי מימשנו שוב את זכותנו הדמוקרטית והנחינו את הטוסטוס אל עבר המסעדה של מאיר אדוני. זה המפגש השני שלי עם האוכל של אדוני, כשבראשון התאכזבתי מהמנה העיקרית שקיבלתי במזללה (בטן חזיר). הפעם לא נרשמה שום אכזבה, לא במנת הפתיחה, בראשונה, ב"משעשע החך", בעיקרית ובקינוח האלוהי. כל מנה, משני צידי השולחן, הייתה טעימה ומרתקת במקביל.

רגע לפני שאני ממשיך בהתלהבות, אצנן אותה עם התייחסות למחיר – 175 שקל לאדם לעסקית (165 בימי חול) אינו מחיר זול בשום קנה מידה. עם זאת, כל ביקור באחת מהמסעדות 'הנחשבות' בארץ תגרום לזוג להשאיר מאחור בין 300 ל-400 שקל בלי יין וטיפ. ברוב המסעדות האלו לא תזכו לאכול משהו שלא טעמתם קודם, בכתית כן. ככה כנראה מרגיש בישול עילי ומי שאוהב אוכל חייב לעצמו לפחות ביקור אחד אצל אדוני.

משמאל סלט פריקי (מנת פתיחה), למעלה חמאה מוקפת ואיולי ולמטה "משעשע חך"

משמאל סלט פריקי (מנת פתיחה), למעלה חמאה מוקפת ואיולי ולמטה "משעשע חך"

חזרה לאוכל (אם רק אפשר היה לחזור אליו באמת ולא רק בזיכרונות…). עוד לפני המנות הראשונות הגיעו אל השולחן שני ספלי אספרסו עם סלט פריקי, יוגורט, שמן זית ומעט סומק, שלווה בעוגייה עם זרעי כוסברה. אחריהם הגיעו שני סוגי לחם (מחמצת עם זרעי כוסברה ולחם צימוקים), יחד עם איולי נהדר וחמאה מוקצפת.

לראשונה רוני הזמינה סשימי פלמידה (אבקת אצות נורי, מלפפון, דייקון, פניני טפיוקה, ג'לי דבש וחזרת, צ'ילי, איולי יוזו, קציפת יוגורט, ויניגרט עשבים ירוקים וגרניטת חזרת) ואני קלמרי קרבונרה (רצועות קלמרי, לינגוויני חלמונים, פנצ'טה טלה, קרוטוני קרם פרמז'ן, קוביות ראטה פריכות, חלמון מעושן, רוטב חמאה לבנה).

המנות בכתית הן חגיגה לעיניים ולא רק לבלוטות הטעם. מנת הסשימי הציעה מגוון של טעמים (הדג בלט, כראוי) ומרקמים (פניני הטפיוקה ספחו את הטעמים מסביב, הג'לי היה נהדר), כשכולם מתערבבים בכולם בהרמוניה מושלמת. הקרבונרה הייתה נהדרת, אבל מבין כל מרכיביה בולטים קרוטוני קרם הפרמז'ן – עיגולים פריכים מבחוץ ונוזליים בפנים. כדי לשטוף את הטעמים הגיע "משעשע חך", החלק הכי פחות מוצלח בארוחה מבחינתי – גלידת וניל ודבש עם קליפות הדרים מסוכרות (לא מת על זה) וחתיכות ליקריץ (לא סובל את כל משפחת האניס), כשמעל הכל עלה טרגון.

כתית, המנות הראשונות - למעלה סשימי פלמידה, למטה קלמרי קרבונרה

כתית, המנות הראשונות – למעלה סשימי פלמידה, למטה קלמרי קרבונרה

למנה עיקרית הגיעו אל השולחן פילה בר חורפי (חמאת אגוזי מקדמיה מקורמלים, תימין, ג'לי קונסומה, פטריות שיטאקי, ארטישוק ירושלמי, פטריות יער, בצלצלי פנינה שלוקים בחמאה, חמאת פורצ'יני, פטיסייר גרוייר) לצד של רוני, ראמפ סטייק צלוי (דלעת ערמונים, קראמבל לתת, ראגו ירקות שורש, פנצ'טה טלה, קינואה אדומה, צ'יפס ראטה, ציר עגל ויין אדום) עבורי.

כמו שכבר הבנתם, ריבוי מרכיבים הוא עניין שבשגרה אצל אדוני. עד שהמנה מגיעה אל השולחן כבר שכחת את רוב מה שאמור להופיע במנה שלך ומתחיל משחק ניחושים. אם רק אפשר היה לקבל מפה לניווט בתוך בצלחת. משחק נוסף הוא ניסוי ותהייה בנוגע להרכבה של ביסים שונים והאפשרויות הן רבות, רובן גם מוצלחות. שתי העיקריות היו מעולות – הבשר היה עשוי בצורה מושלמת, הצ'יפסים הדקיקים בלטו מעל הכל; אצל רוני האגוזים נחו מעל הדג ויחד עם פטריות השיטאקי וקרם הפורצ'יני הקנו לו מימד של טעם אחר.

כתית, העיקריות שלנו - למעלה ראמפ סטייק, למטה פילה בר חורפי

כתית, העיקריות שלנו – למעלה ראמפ סטייק, למטה פילה בר חורפי

כבר כאן הבנו שאין מדובר בארוחה שתישכח בקרוב. הקינוח הזניק אותה לפסגת הארוחות הכי טעימות שאכלנו ובהפרש ניכר מכל המתחרות, משל הייתה ביבי ערב הבחירות. אדמה קוראים לו לאותו קינוח, שאחריו שום דבר כבר לא היה אותו דבר (69 שקל, לא כלול בעסקית). הוא הכיל קרם פטריות פורצ'יני, טראפלס שוקולד מריר והל מעושן, קרמבל טונקה, גנאש שוקולד לבן וכמהין, חבושים בתבלינים, קראנץ' שוקולד לבן קפוא, רוטב שרף.

הכל היה טעים (קראנץ' שוקולד לבן קפוא? מעולה), אבל הגנאש של השוקולד הלבן והכמהין היה פשוט מושלם. ניקינו את הצלחת, כשכל אחד גומר את כוס הפורט שמזגו לנו (פינוק על חשבון הבית זה תמיד נחמד…) ומשאיר לעצמו ביס אחרון של שוקולד לבן וכמהין. "קח אותי לשנ"צ", היא לחשה לי מצידו השני של השולחן. עכשיו רק נותר למצוא ספונסר שייקח אותנו לכתית שוב, יש קופצים?

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

כתית, הקינוח המושלם - אדמה

כתית, הקינוח המושלם – אדמה