בתור ילד הייתי בן מאוד טיפוסי: אוהב ספורט, כמעט מכור אליו. משחק, משתתף וצופה. היו לי חלומות של בנים, שרובם נעו סביב רצון להיות כוכב בענף ספורט כלשהו – התחלתי בטניס, עברתי לכדוריד ובסוף התמקדתי בכדורסל. השילוב הלא בריא בין עצלנות וחוסר בכמות ראויה של כישרון מולד הוא כנראה הסיבה שאף פעם לא הצלחתי להגשים את החלומות האלו, למזלי הבנתי את זה די מהר ועברתי לא להשקיע בתחומים אחרים.
המשכתי לשחק כדורסל עם חברים ואיפשהו באמצע שנות ה-20 שלי גם התחלתי לרוץ ולהשקיע (מאז כבר סיימתי ארבע מרתונים), אבל הדבר שנותר הכי מהותי בהווייה הספורטיבית שלי הוא הצפייה בשידורים של משחקים. העובדה הקטנה והלא חשובה שמאז 2004 זאת היתה העבודה שלי גם עזרה לכל העניין, אבל בוא נשאיר את זה רגע בצד.
חובבי ספורט מושבעים זוכרים חלקים נרחבים מההיסטוריה הפרטית שלהם בעזרת נקודות ציון כמו מונדיאל או אולימפיאדה שהיו באותה שנה, אני לא שונה. על אף הקשר העמוק לכדורסל, דווקא כדורגל הוא הענף בו צפיתי הכי הרבה ומונדיאל הוא רגע השיא של הענף. אמנם יורו 88' והשער של ואן באסטן הם אחד מהזיכרונות הספורטיביים הראשונים שלי, אבל דווקא המונדיאלים נפלו בעשור וחצי האחרון על נקודות יותר מהותיות בחיים שלי.
את שני המונדיאלים האחרונים העברתי כחלק מתקשורת הספורט – ב-2006 הייתי חלק מצוות התקצירים של ynet וב-2010 הגשמתי חלום ונשלחתי לדרום אפריקה לסקר את הטורניר עבור האתר – אבל דווקא זה של 2002 זכור לי לטובה. עמדתי בפני שחרור מצה"ל והצלחתי לסדר לי לעצמי חופשת שחרור ארוכה במיוחד (מי באמת יכול ללמוד לבגרויות כשיש כדורגל כל היום בשידור ישיר?!), הדולר בדיוק זינק לשחקים ושלח ישראלים רבים חזרה אל הבית של ההורים.
אחותי הגדולה לא היתה אחת מהם, אבל היא נשלחה לשבוע אצל ההורים כדי לתאר עבור עם ישראל את החוויה באחד מהמוספים של ידיעות אחרונות. לראשונה, לפחות מאז שהפכתי לאדם בוגר (לא באמת, העניין של הבגרות לקח עוד שנים טובות), גרנו תחת אותה קורת גג והעובדה שגם היא אוהבת כדורגל הפכה את הקיץ ההוא לחלומי. כל בוקר התכנס בסלון פרלמנט בהרכב משתנה, שכלל בעיקר ג'ובניקים שסיימו או חתכו מוקדם מהבסיס.
קציצות כרישה וגבינות שלא תוכלו להישאר אדישים אליהן
את כמות הכדורגל שראיתי באותו קיץ אף פעם לא אצליח לשחזור (קרוב ל-50 משחקים), גם לא את החוויה. במקום זה שחזרתי קציצות כרישה וגבינות שאכלנו הצדיקה ואני במסעדת בינדלה. מה הקשר ביניהן למונדיאל? אין באמת, אבל אפשר לאכול אותן ביד ולכן הן נכנסות – גם אם בקושי – לקטגוריה של נשנוש ראוי לצד הבירה והגרעינים. האמת שאם אתם רוצים לשדרג את חוויית הצפייה שלכם עדיף שתכינו מלא ביף ג'רקי, פיצה, פוטטו סקינס או כנפיים חריפות.
מצרכים לקציצות כרישה וגבינות, ברוטב עגבניות וחצילים (כ-25-20 קציצות):
- 3-2 כרישות בינונית או גדולות, חתוכות לטבעות דקות
- 100 גרם גבינת עיזים קשה, חתוכה לחתיכות
- 50 גרם גבינת פרמז'ן מגוררת
- 250 גרם ריקוטה או ריקוטה עיזים
- 50 גרם פירורי לחם
- 50 גרם קמח
- 2 חלומונים
- קמח תירס לציפוי
- מלח ופלפל שחור, אגוז מוסקט טחון
לרוטב עגבניות וחצילים:
- כ-400 גרם עגבניות מגורדות
- חציל בינוני, חתוך לקוביות קטנות
- 2 ענפים של זעתר טרי
- אגוז מוסקט טחון
- 6-5 חתיכות של פטריות מיובשות
מתכון לקציצות כרישה וגבינות (כ-25-20 קציצות):
- מבשלים את הכרישה החתוכה כ-20 דקות בסיר עם מים רותחים ומומלחים קלות
- מסננים את הכרישה ומוציאים ממנה כמה שיותר מהנוזלים, אל תתביישו לסחוט אותה היטב
- בקערה גדולה מערבבים את הכרישה עם הגבינות, פירורי הלחם והחלמונים עד שמתקבלת תערובת אחידה
- מוסיפים קמח בהדרגה עד שמגיעים לשלב שהתערובות לא דביקה מדי ואפשר לעבוד איתה
- מקצצים לדיסקיות בקוטר של 3 ס"מ ובעובי של 0.5 ס"מ בערך
- מצפים את הקציצות בקמח תירס ומטגנים כ-4 דקות מכל צד בשמן רותח, לאחר מכן מניחים על נייר סופג ומגישים
מתכון לרוטב עגבניות וחצילים:
- מטגנים את החציל בשמן (אפשר להשתמש אח"כ באותו שמן לטיגון הקציצות) עד שהוא משחים
- סופגים את שאריות השמן מהחציל ובסיר בינוני מערבבים אותו יחד עם העגבניות ושאר המרכיבים
- מבשלים על אש קטנה, תוך ערבוב מדי פעם, כחצי שעה לפחות. תנו לנוזלים להתאדות ולרוטב להפוך לסמיך ובעל טעמים חזקים וברורים
- מניחים כף על הצלחת ועליה מניחים את הקציצות המוכנות
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
השילוב בין הטעם העדין של הכרישה לזה החזק של הגבינות והרוטב הוא הקסם האמיתי פה
שביתה איטלקית - ראשי 