תגית: המלצות

מסתבר שבקומוניזם היה נהוג לנשק עמיתים על הפה, נשיקה ארוכה יותר ככל שהעמית חשוב יותר

המלצות לברלין: תפריט היסטורי טעים במיוחד

על האהבה שלי לפריז אתם כבר יודעים מספיק, גם על החולשה שיש לי לניו יורק קראתם פה ושם, אבל דעתי על ברלין עוד לא עלתה לדיון בבלוג. האמת שהיא היתה כל כך מגובשת עד עתה, כנראה בגלל שביקרתי בעיר רק פעם אחת לפני שבע שנים (החלטה רגעית בסילבסטר אחד, שהסתיימה בהופעה מדהימה של רדיוהד).

למזלי העבודה שלי יוצרת הזדמנויות לקפוץ לחו"ל יותר מהרגיל, אפילו דוחפת אותך לשם, כך שלא באמת יכולתי להתנגד להצעה של הצדיקה לסופ"ש ארוך וספונטני. אז מה אני חושב על ברלין? מבחינת היסטוריה מודרנית וההימצאות שלה ברחובות, זאת כנראה אחת הערים המרתקות בעולם. לא חייבים להסתובב בתוך מוזיאון על מנת להבין ולחוש שעבר על ברלין לא מעט מתחילת המאה הקודמת ועד היום, אפשר פשוט להרגיש ולראות את זה ברחוב.

אז מה כדאי לראות בברלין? איפה כדאי לאכול בברלין? הפוסט מתבסס על שלושה ביקורים שונים בעיר (הצדיקה ואני ביקרנו בה פעם אחת כל אחד בנפרד ועד פעם ביחד), את רוב ההמלצות על המסעדות קיבלנו מחברתנו ב"שאלוטס בעיר הגדולה, המלצות לברלין", שכמו תמיד עשתה עבודת הכנה מדהימה לפני הביקור שלה בברלין.

בכל אזור של ברלין תמצאו מה לעשות ולאכול, אבל כרגע רוב האקשן מתרחש באזור המיטה והשכונות הקרובות. ההמלצה שלנו היא לישון באזור, מה שיחסוך לכם לא מעט מהבילוי בתחבורה הציבורית המדהימה של הגרמנים.

המלצות תרבותיות לברלין

סיורים מודרכים – חברת New Berlin Tours מציעה סיור חינמי יומי, שאחריו ההיכרות שלכם עם ברלין תהיה הרבה יותר עמוקה. הסיור משלב את מירב האטרקציות של העיר ובין ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, העיר המחולקת של אחר המלחמה והתרבות שהתפתחה בה. מלבד סיור זה, תוכלו להצטרף לסיורים נוספים בתשלום – הרייך השלישי, ברלין האלטרנטיבית וברלין האדומה. הפעם עשינו את שני הראשונים והצדיקה עשתה את האחרון בביקור הקודם שלה, מכולם נהנו.

מוזיאון השטאזי והמרתפים – במוזיאון השטאזי תרגישו כאילו הזמן עצר מלכת אי שם באייטיז, רגע לפני שהקומוניזם הרים דגל לבן ופינה את מקומו לטובת הקפיטליזם של המערב. מדובר בביקור שאחריו תרגישו כאילו יצאתם מפרק של "האמריקנים", תדעו בדיוק איך עבד מנגנון השליטה וההפחדה של גרמניה המזרחית ותישארו המומים מכל העניין. הביקור לא לוקח יותר משעתיים, אבל מדובר בהרבה מידע שלא תמיד מועבר בצורה הכי נוחה. קחו בחשבון, אבל לא כדאי לפספס בגלל זה. במרתפי השטאזי עורכים סיורים מודרכים, אותם מעבירים אסירים פוליטיים לשעבר, שמספרים על החוויות שלהם. חובה לתאם מראש.

שוק הפשפשים בשדרת 17 ביוני – הרבה יותר מסודר ונעים משוק הפשפשים שבמאוור פארק, פה הדגש הוא על פריטי יד שנייה מכל מיני סוגים. אם אתם מחפשים כלים ישנים, ממורביליה צבאית, צעצועים קלאסיים, תמונות וגלויות – זה המקום בשבילכם.

Tiergarten – הריאה הירוקה של ברלין היא מקום נהדר לפיקניק של אמצע היום, בהנחה שמזג האוויר מתאים לכך. בתוך הפארק מתחבאים גם בתי קפה ומסעדות שכיף לעצור בהן לבירה או יין, כי בכל זאת אתם בחופשה.

רייכסטאג – שריפתו של הפרלמנט הגרמני שיחקה תפקיד משמעותי בתהליך ההשתלטות של הנאצים על גרמניה, אך מאז הוא שופץ וכיום – מלבד ופוליטיקה והיסטוריה – הוא מציע תצפית מרהיבה מכיפת הזכוכית שלו. מומלץ לתאם מראש את הביקור (בתקופות עמוסות זה אפילו בגדר חובה), כך תוכלו לבחור את השעה הנוחה לכם ולחסוך זמן המתנה יקר בתור הארוך מאוד.

המלצות למסעדות בברלין

Lokal – בישול גרמני מודרני, ככה מגדירים החבר'ה פה את המסעדה הטרנדית במיוחד שלהם. אני לא מתעסק בהגדרות, אלא בתוצאה הסופית והיא היתה טובה מאוד ומגוונת מאוד. התפריט משתנה באופן יומי ותלוי במצרכים הטריים שהגיעו אל השוק הקרוב. הזמנו שמונה מנות שונות (היינו עם זוג חברים, לא מדובר בחזירות) וכולן היו מוצלחות ומעניינות. גם תפריט היינות לא נופל. שני דברים עליכם לקחת בחשבון – אתם חייבים להזמין מקום מראש והמחירים מעט גבוהים יותר מהסטנדרט בברלין.

Mogg & Melzer – החבר'ה פה יודעים להכין כמה דברים והתפריט משקף זאת, אבל מנת הדגל של המקום היא סנדוויץ' הרובן המעולה. קשה למצוא את המעדנייה, גם אם יש לכם את הכתובת המדויקת, פשוט בגלל שהיא נפתחה בתוך בית ספר יהודי לבנות, שעמד נטוש מספר שנים. המקום מזכיר דלי ניו יורקי יהודי, רק שפה האוכל לא כשר, ויחד איתו פועלות עוד שתי מסעדות ומספר גלריות.

Princess Cheesecake – הגרמנים לא מצטיינים בקינוחים, יש להם נטייה להכין דברים גרנדיוזיים ועמוסי שכבות. במקום הזה, שמוקדש כולו לעוגות גבינה, זה לא המצב. פה יש שלל עוגות גבינה בטעמים שונים והקרבה למקום הקודם ברשימה תאפשר לכם לבקר בשני מקומות בקלות.

Transit – מסעדה אסייתית שהיא סוג של הימור בטוח, וכזה כיפי במיוחד. המחירים נוחים במיוחד והתפריט מתחלק לשניים – מנות קטנות לחלוקה ומנות עיקריות גדולות יותר. בעינינו החלק הראשון מעניין ומוצלח יותר, ואין סיבה שלא תשתגעו ותזמינו בעיקר או רק ממנו.

Chicago Williams – אל מסעדת הבשרים המעושנים הזאת הגענו תודות להמלצה מהמארח ב-Lokal וזה באמת הרגיש כמו יעד אהוב על המקומיים, היינו בין היחידים שלא דיברו גרמנית. הקונספט פשוט ומדובר בביצוע מאוד מוצלח שלו, הרבה יותר מאלו שהגיעו אלינו לת"א (בלי לפגוע בחבר'ה של פונדק דה לוקס). שדרת צלעות החזיר היתה מעולה, העוף המעושן לא פחות ממדהים, החזיר המפורק טעים והפילי צ'יז סטייק היה הכי נכון שאפשר. ואל תתחילו לשאול אותי על המאק אנד צ'יז.

The Bird – קצת מוזר להמליץ על המבורגר, בעיקר כי אני בדעה שעדיף להתנסות ולנסות דברים קצת שונים ממה שיש לנו כאן. אחרי שציינתי את זה, ההמבורגר של דה בירד פשוט מעולה, מדובר באחד ההמבורגרים הטעימים שאכלתי. והצ'יפס פשוט אלוהי, פשוט ואלוהי גם יחד. בכלל מדובר במקום שמתגאה בבשר שלו, שווה להמר גם על הסטייקים שמוצעים בתפריט.

Ka De We – כולנו גדלנו על שניצל בגרסת העוף שלו, אבל רק לאחרונה התחילו לצוץ גם שניצלים וינאים מבקר (זה בגארדן של ניר צוק מעולה). כשמגיעים לחלק הזה של אירופה חובה לאכול לפחות פעם אחת שניצל וינאי כשר למהדרין, גם אם אתם בברלין. לנו המליצו על מסעדת אוסטריה, אבל בסופו של דבר לא הגענו אליה והסתפקנו בשניצל של הכלבו היוקרתי והמדהים. טעים ולא כ"כ יקר כמו שהייתם מצפים.

טיפ נוסף לחובבי המרציפן – ב-Ka De We תמצאו גם כמה דוכנים של המרציפן המשובח של חברת Niederegger, שמייצרת מרציפן מכל הסוגים: רגיל, בציפוי שוקולד, באריזות אישיות, בצורות של חיות, ואפילו בצורה של עוגה חגיגית. הצדיקה ממליצה במיוחד על אריזות של כדורים קטנים של מרציפן מכוסה בשכבה דקה של קקאו ונראים כמו תפוחי אדמה (ואף זכו לשם הלא מפתיע – "קרטופלן"). המרציפן הזה טעים בצורה יוצאת דופן ויהיה מתנה מושלמת לכל חובב מרציפן שתרצו לפנק.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

יש סיבה למה הכביש נקרא "דרך היין"

המלצות לאלזס: התשובה לשאלה "לאן נעלמתי?"

רגע לפני שאתם מדווחים עליי למועצה לשלום הבלוג בעקבות הזנחה פושעת, תנו לי לתרץ כהלכה את היעלמותי. לחץ אטומי בעבודה, סמינר שממש הייתי חייב לכתוב, חגים ועוד חגים, וגם קצת חופש שהזדקקתי לו מאוד. כל אלו הרחיקו אותי מהבלוג, שתו לי את הזמן ורוקנו לי את מאגרי היצירתיות, אבל עכשיו הכל מאחוריי ואני מרגיש קל יותר בלפחות 20 ק"ג.

סוף סוף יש לי זמן לחזור למטבח, ולא בשביל להכין פסטה בחמש דקות, אלא לנסות מתכונים חדשים. רגע לפני שאני עושה את זה, חשבתי לחלוק איתכם קצת חוויות מהחופשה האחרונה של הצדיקה ושלי (ושל כל המשפחה של הצדיקה) – שבוע חלומי באלזס, אחד מחבלי הארץ שמרכיבים את מזרח צרפת וגן עדן למי שמחפשים טיול קליל ועמוס ביין וקולינריה מעולה.

גם העובדה שמדובר במרחק של בערך 600 ק"מ מפריז אהובתנו, לא מנעה מהביקור לעורר אצלנו רגעי נוסטלגיה קשים – רובם בסופרמרקט, כשנתקלנו שוב במוצרים שהיו בני בית במקרר הפריזאי שלנו (הו חמאה מלוחה מברטון וצ'יפס וואסבי של מונו-פרי, כמה התגעגענו). כמו ביקור בכל חלק של צרפת, החופשה באלזס מספקת הנאה קולינרית מרשימה במיוחד.

אמנם מדובר בחבל הארץ הקטן ביותר בצרפת, אבל מדובר גם באחד היפים ונסיעה לאורך דרך היין האלזסית תותיר אתכם פעורי מה נוכח המראות שיתגלו לכם. אם תשכילו לעצור מדי פעם באחד מאלפי הייקבים שפזורים בסביבה ותטעמו קצת מהיין (בעיקר לבן), החופשה שלכם תשתפר פלאים. מבטיח.למען הגיוון תמיד תוכלו להחליף ייקב אחד בביקור בפומרי (תפוחיה) ותנסו סיידר במקום יין.

מדובר בחבל ארץ שהחליף ידיים בין גרמניה לצרפת מספר פעמים, כך שישנה השפעה גרמנית ניכרת – רוב התושבים מדברים גם גרמנית והצרפתית שלהם שונה מזו שתשמעו בפריז, האוכל מזכיר את שכנו ממזרח (הרבה תבשילים, כרוב כבוש וכדומה), גם הארכטיקטורה שונה מבחלקים אחרים של המדינה.

אחד מנגו, השני לימון. אחד מדהים, השני מעולה

אחד מנגו, השני לימון. אחד מדהים, השני מעולה

האזור משופע בכפרים קסומים, ערים קטנטנות וגם כמה ערים גדולות (שטרסבורג וקולמאר), אבל בעיניי מומלץ לישון באחת משתי האפשרויות הראשונות. אנחנו שכרנו שלוש יחידות, שהיוו למעשה בניין שלם בו הייתה פעם מסעדה. כל אחת מהיחידות של גרגורי הייתה מאובזרת והייתה בסיס מעולה לטיולי כוכב עם הרכב השכור, במיוחד לאור העובדה שהעיירה (טורקהיים) שכנה באמצע החבל.

אז מה עשינו במשך שבוע מלבד לאכול ולשתות יין? על מה אני ממליץ? אפשר לקפוץ לטיולי יום בפרייבורג (גרמניה), באזל (שוויץ) או שטרסבורג, לסייר בין הכפרים הקטנים ולהתרשם מהקסם העתיק שלהם. כדי שיהיה לכם טעים אספתי כמה מקומות ששווה לבקר בהם.

שוקולד מעולה

לחנות הקטנה של וינסנט סטראקר נכנסנו בטעות, בזמן שטיילנו בכפר המדהים קייזרברג. אין פה מה להכביר במילים, האיש יודע להכין שוקולד ועושה זאת טוב. טוב מאוד. כל כך טוב שחזרנו שוב ובמקרר עדיין שוכנים כמה מהבונבונים שלו.

טארט פלאמבה/פלאמן קוש. תתחילו לחתוך

טארט פלאמבה/פלאמן קוש. תתחילו לחתוך

מזכיר את פריז

במהלך הסיור ברחובות קולמאר זיהיתי מרחוק את השלט של GILG, פטיסרי שהעיצוב והתוצרת שלה הזכירה במעט את כל החבר'ה הגדולים מעיר הבירה (הרמה, ז'נן וחבריהם). בגלל שעבר יותר מדי זמן מאז שנשנשנו משהו, בערך חצי שעה, ישר משכתי את כולם פנימה וניסינו כמה מהקינוחים האישיים שלהם פלאס כמה מקרונים. לסיכום, אל תפספסו. במיוחד את הקינוח בטעם מנגו.

צימוק הזהב

מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוכל צימוקים, זכר לשילוב בין טראומת ילדות ומוח חולני, אבל פה מדובר רק בשמה של המסעדה וחבל לפספס אותה בגלל שטות כזאת. au Raisin d'Or של מוריאן וג'ואל שוכנת בצימרבך ובה אכלנו את מה שהוגדרה כארוחת הערב הטובה ביותר של הטיול. האוכל לא מתוחכם מדי (בקטע טוב) וגם לא גרמני מדי – אמנם תקבלו פה כמעט עם כל מנה כרוב כבוש בצורה כזאת או אחרת, אבל לידו היו כמה מנות בשר נהדרות (סטייק צבי, תבשיל צבי וסטייק סירליון כיכבו).

תבשיל צבי, כרוב כבוש ושפצלה בצימוק הזהב

תבשיל צבי, כרוב כבוש ושפצלה בצימוק הזהב

לא חייב כוכב

אלזס משופעת במסעדות מכוכבות מישלן, אבל איכשהו כל הטקסיות שנדרשת במסעדות מהסוג הזה תמיד מרחיקה אותנו מהן. ארוחת הצהריים בשאמבאר – מלון-מסעדה-בר בקייזרברג – היא הכי קרוב שהגענו לכוכבים של מישלן בטיול הזה.

למסעדה של המלון יש לא פחות משני כוכבים (ותפריט יחסית נגיש ב-44 יורו לאדם), אבל אנחנו אכלנו בבר היין שלהם והאוכל היה מעולה. סליחה, תרשו לי לתקן. כולם הזמינו מנות מעולות חוץ ממני, כי הייתי חייב לנסות את השוקורוט המקומי ולהיתקע עם ערימת כרוב כבוש וחמישה סוגי בשר ורדרדים. היה חביב, לא יותר. כל השאר המנות היו מעולות. שוב נדפקתי.

מסעדה זוגית

בלה סטוואלה הקטנה, שמנוהלת ומתופעלת על ידי זוג (הבעל מבשל, האישה מגישה), חגגנו הצדיקה ואני את יום הנישואין שלנו. המנות הראשונות היו מעולות – גבינת מונסטר מטוגנת ועטופה בבצק פילו, סלט קלאסי מקומי עם הרבה חתיכות נקניק – והקוט דה בוף הענקי שקיבלנו למנה עיקרית היה יכול להאכיל בכיף שלושה-ארבעה אנשים. ללא ספק ארוחה טעימה ומשתלמת.

מלבד הכרוב הכבוש, מאכל מקומי נוסף נקרא טארט פלאמבה (צרפתית) או פלאמין קוש (גרמנית) – סוג של פיצה לבנה ומאורכת עם כל מיני תוספות, שבחלק מהמקומות תוגש לכם עם מספריים לחיתוך. בין ארוחה לארוחה מומלץ לטייל בין הכפרים הציוריים ובתוכם, לטפס במעלה ההרים כדי להשקיף על הנוף המהמם, לבקר בערים הקרובות וליהנות מקצב החיים הרגוע.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!