תגית: המלצות לפריז

אין באמת הסבר למה שקורה בבלוויל, פריז

המלצות לפריז קצת אחרת

בתום התקופה שבה גרנו בפריז, בדרך לשדה התעופה, אמרתי לצדיקה שאני מקווה שהיא אגרה מספיק חוויות מהעיר האהובה עליה כי ייקחו כמה שנים טובות עד שנחזור אליה. היו כמה סיבות שגרמו לי להאמין במילים השערורייתיות שיצאו לי מהפה. הייתי מחוסר עבודה, הרגשתי שהגיע הזמן לראות עוד מקומות ולא ידעתי שירצה הגורל ויסדר לי עבודה בחברת תעופה. אז נכון, עברו כמעט שנתיים עד ששבנו אליה, אבל עד לביקור הנוכחי חלפו רק כמה חודשים מזה שלפניו והנה אנחנו שוב מהלכים ברחובות הקסומים של העיר המאמצת שלנו.

לביקור הקצר הפעם היו כמה גורמים מעודדים, כמו כרטיסי טיסה בחינם שמישהו היה חייב לנצל (תרגישו חופשי לקלל אותי בשלב הזה. באמת, זה משחרר) והעובדה שאף פעם לא ראינו את פריז בתקופת הכריסמס. בסופו של דבר ניצלנו את חמשת הימים בעיר לראות אותה מעוד כיוונים, להכיר אותה בצורות שלא הכרנו עד היום, לבקר באזורים אליהם טרם הגענו. התוצאה לפניכם, שורה של המלצות לפריז קצת אחרת, לפחות מזאת שאנחנו הכרנו עד עכשיו.

מסעדה: פייר סאנג בויר (Pierre Sang Boyer)
לא גילינו את אמריקה, עמית כבר ביקר שם לפנינו והתרשם מאוד מהארוחה. הפוסט שלו בהחלט עודד להקדיש ארוחת ערב למסעדה הקטנה של פייר סאנג ברובע ה-11, אחת ההחלטות הטובות, הטעימות והמסקרנות שקיבלנו בביקור הזה. תמורת 39 יורו זכינו לארוחת טעימות בת שש מנות, שכל אחת מהן היתה תענוג לחיך והסתיימה במבחן – כאן מגישים לכם את המנות מבלי להסביר מה קיבלתם, רק לאחר שאתם אוכלים מגיע ההסבר. אין מה לפחד, זה מפתיע לגלות אילו קסמים עושה הצוות (סך הכול שני אנשים). אנחנו ישבנו על הבר ומאוד נהנינו מהאפשרות לראות אותם בפעולה, ברוגע מוחלט על אף הלחץ של מסעדה מלאה.

מסעדה: בוטיק יאמצ'ה (Boutique yam'Tcha)
עד לא מזמן שכנה בכתובת הזאת מסעדה אסייתית מצליחה, אבל מאז שעברה לחלל גדול יותר החליטו הבעלים להפוך את ביתה הקודם לבוטיק קטן שמגיש בעיקר באנים (לחמניות מאודות עם מילוי) נהדרים. אפשר לקנות בחלון בחוץ ולקחת לאכול על ספסל בקרבת מקום או אם יש לכם מזל – לתפוס מקום בשולחן הקטנטן בפנים. חמישה באנים יעלו לכם 16 יורו, מה שיאפשר לכם לטעום את כל המילויים.

מסעדה: הירו (Hero)
החבר'ה בהירו מציעים מטבח קוריאני פשוט ולא יקר, באווירה חביבה ועם שירות מעולה. מלבד האוכל (תזמינו את העוף המטוגן, בשבילי) יש כאן גם מגוון של קוקטיילים מעניינים ואת האפשרות לנסות לטעום את יין האורז הקוריאני, שמזכיר מעט סאקי יפני אבל עדין יותר ומגיע עם תרבות שתייה שלמה משלו (אסור לך למזוג לעצמך, מוזגים לפי גיל וכדומה. הם כבר יסבירו לכם).

פטיסרי: פרופיטרול שרי (Profiterole Chérie)
יחסית חדש בנוף הפטיסרי של פריז, כאן מתמחים בפחזניות עגולות שממולאות במקום במילוי/הרכב טעמים לפי בחירתכם מתפריט קבוע. אנחנו הלכנו על האופציה הלימונית האהובה עלינו והיא היתה מעולה, אבל חשוב לציין מראש שאין התאמה ראויה בין המחיר (6 יורו) לגודל (בין שניים לארבעה ביסים, אם ממש מתאמצים).

פרופיטרול שרי. טעים מאוד, לא בטוח ששווה את המחיר

פרופיטרול שרי. טעים מאוד, לא בטוח ששווה את המחיר

פטיסרי: פטיסרי כריסטוף מישאלק
כבר מספר שנים שכריסטוף מישאלק הוא אחד מהכוכבים הכי זוהרים בשמי עולם הקולינריה הצרפתית, אבל רק בשנים האחרונות הוא החל לפתוח את המקומות שלו וזה שנמצא ליד בית העירייה של פריז (הוטל דה וויל) הוא הזדמנות מצוינת לבדוק על מה כל הרעש שעושה מישאלק. באופן פלא, גם כאן בחרנו בסוג של טארט לימון, הפעם בגרסה שפורקה והורכבה מחדש בכוס – מעולה, פשוט כך. בנוסף תוכלו לנסות את קינוח הדגל של כריסטוף שלנו, Miss K.

שכונה: בלוויל (Belleville)
לשכונה שהיא סוג של שילוב בין פלורנטין לברלין הגענו תודות להמלצה של אריאל, המורה של הצדיקה לצרפתית, שהגדיר אותה כ"פריז של מהגרים והיפסטרים". הוא לגמרי צדק. היא נחלקת בין לא פחות מארבעה רובעים, אבל החלק העיקרי שלה פרוש על הגבול בין הרובעים ה-19 וה-20. בתחילת דרכה היא לא היתה שכונה של פריז אלא יישוב נפרד (משמעות השם הוא "עיר יפה"), אבל כבר ב-1860 נבלעה בידי השכנה הגדולה.

כיום בלוויל היא שכונה רב תרבותית ומגוונת, שמאכלסת שילוב אנושי מרתק של מהגרים מכל העולם. יש גם ייצוג נכבד לקהילה היהודית, כמו גם קהילה סינית גדולה – אחת משתי הצ'יינה טאון של פריז שוכנת כאן (המלצה למסעדת פועלים סינית בהמשך). האווירה ברחובות שונה לגמרי ממה שקורה בפריז התיירותית שבמרכז, כיף סתם להסתובב ברחובות השכונה ולהיכנס מדי פעם לסמטאות הקטנות. כל האקשן מתרחש בהן.

בית קפה: או פולי (Aux Folies)
זוהי ללא ספק אחת מנקודות המפגש של תושבי השכונה, שמגיעים לבית הקפה/בר לשתות משהו ולהשקיף על העוברים ושבים לאורך הרחוב. שבו בחוץ, תזמינו משהו ותתרווחו. ההצגה כבר תגיע אליכם. אגב, קצת במעלה הרחוב מחכה לכם הבית בו נולדה אדית פיאף. שלט קטן יציין בפניכם שהגעתם למקום הנכון (רחוב בלוויל 72).

מסעדה: דונג פה (Dong Fa), מסעדת פועלים סינית בבלוויל
כשאנחנו ישבנו במקום, בשעות הצהריים המאוחרות, היינו הלא-אסייתים היחידים במסעדה. לרוב זה סימן טוב, גם הפעם. התפריט כולל שלל מנות, אבל המרקים העשירים מומלצים בחום וכדאי לקחת אותם עם אטריות בעבודת יד, שהן המומחיות של המסעדה. האוכל פשוט, טעים וכמו ברוב המסעדות האסייתיות הפשוטות – זול במיוחד.

פארק: דה בוט שומון (Parc des Buttes de Chaumont)
שנייה לאחר שנכנסים לפארק העצום הזה, ששוכן בבלוויל, קשה להאמין שאתם נמצאים בתוך אחת הערים הגדולות והסואנות בעולם. הוא בכלל לא דומה לכל הגנים המפורסמים של עיר האורות, אלא בכלל מזכיר את סנטרל פארק הניו יורקי. אין בו את הגננות המרשימה של גני לוקסמבורג או טווילרי, אבל לכאן מגיעים בשביל להרגיש קצת טבע בזמן שמכרסמים בגט או מנשנשים משהו מהפטיסרי – יש כאן צוקים, מפלים, גשרים ומקדשון קטנטן בפסגה.

מסלול: פרומנאד פלאנטה (Promenade plantée)
אם אנחנו כבר בדברים שמזכירים את ניו יורק, אז מסלול הליכה זה ברבוע ה-12 לגמרי ייראה לכם דומה להיי ליין של מנהטן. בדיוק כמו שם, גם כאן החליטו להפוך פס רכבת שכבר אינו בשימוש למסלול הליכה עמוס בצמחייה וברצים צרפתים מיוזעים. הפרומנאד פלאנטה מתגאה באורך של 4.7 ק"מ ומגיע כמעט מכיכר הבאסטיליה ועד הפריפריק (הכביש שמקיף את פריז ומפריד אותה מהפריפריה). בדרך פזורים עשרות ספסלים, בואו מוכנים לפיקניק עירוני משופע בעצים ירוקים ונוף מהמם. 

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

פארק דה בוט שמון, אחד היפים בפריז

פארק דה בוט שמון, אחד היפים בפריז

מודעות פרסומת
פאלה רויאל, אחד המקומות הקסומים שיש לפריז להציע

המלצות לפריז: מדריך קולינרי לעיר האורות

את אהבתי לפריז כבר חשפתי כאן לא מעט פעמים וחלק מכם אף ליווה אותי ואת הצדיקה בהגשמת אחד החלומות שלנו, בזמן שגרנו בעיר האורות למספר חודשים (כשכותבים "שלושה חודשים" זה מרגיש קצר יותר מ"מספר חודשים"…). בפסח 2015 קפצנו לסוג של ביקור מולדת, לראשונה מאז שחזרנו לישראל ובדיוק שנתיים מאז שהתחלנו לקרוא לפריז "בית", גם אם רק לשלושה חודשים.

לא אשקר, הייתה הרבה התרגשות מהולה בפחד לפני הנסיעה. התרגשנו לחזור לכל המקומות האהובים, לטעום מחדש את שגרת החיים הקצרה שסיגלנו לעצמנו שם. מצד שני פחדנו להתאכזב, חששנו שאולי קסמה של אהובתנו נפגם. קיווינו להספיק לראות הכול, ידענו מראש שזה לא אפשרי.

ההמלצות שמובאות כאן הן התוצאה של הביקור הזה, יחד עם שאר הביקורים הקודמים (יחד אנחנו כבר מתקרבים ל-15). כאן תוכלו למצוא את המקומות מהם אנחנו הכי נהנינו בביקור האחרון, המלצות וטיפים נוספים (גם על נושאים שאינם אוכל) תוכלו למצוא בעמוד שהוקדש לנושא – המלצות לפריז. רגע לפני שמתחילים, הטעינו את המפה עם כל ההמלצות לפלאפון וקחו אותן איתכם.

מסעדות בפריז
יש המון מסעדות טובות, אבל גם המון מסעדות נוראיות ולכן חשוב להגיע מוכנים מראש, לעיתים גם עם הזמנות למקומות שחשוב לכם לא להפסיד. היום רוב המקומות מאפשרים להזמין מקום באינטרנט וגם שיחות בינלאומיות כבר לא כ"כ יקרות.

Chez L'Ami Jean
אל המסעדה הזאת נורא רציתי ללכת כבר המון זמן, הפוסט של עמית אהרונסון בכלל עשה לי חשק. למרבה הצער החיבה של השף סטפן ז'גו לחזיר על שלל צורותיו והעדפותיה הקולינריות של הצדיקה לא הלכו יד ביד, ללא פרטנר נאלצתי לוותר. בביקור הנוכחי החלטנו ללכת לצהריים – מרק, ארבע מנות עיקריות ושני קינוחים אחר כך, כל זה ב-42 יורו לאדם, ידענו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה.

הביקור שלנו אצל החבר ז'אן (Chez L'Ami Jean), מינוס קינוח אחד

הביקור שלנו אצל החבר ז'אן (Chez L'Ami Jean), מינוס קינוח אחד

נכון, נדרש מאיתנו מעט אומץ בשביל לבקש מהשף הבאסקי חם המזג להתחשב ב"אלרגיות האוכל" של הצדיקה, אבל זה לגמרי היה שווה את זה. אמנם יצא לז'גו שם של משוגע, אבל הביקור שלנו – וכמו שנראה באותו רגע גם של כל מי שהיה במסעדה באותו זמן – היה נעים וטעים להפליא. מרק קרם פרמז'ן מדהים פתח ארוחה שבסיומה ידענו שיהיה קשה להתעלות עליה. ועוד לא היינו בחצי הדרך. שלוש מנות דג שונות, חזה ברווז מעולה ולסיום הקינוח המוכר של המסעדה (אורז בחלב) ואחד נוסף בשביל הפינוק.

קשה להתחרות במסעדה הזאת בכל הנוגע לתמורה, כי תפריט הטעמות – בדיוק כמו האווירה וההוויי במקום – רחוק מכל הפלצנות והחשיבות העצמית שלרוב מאפיינת תפריטי טעימות דומים. כל המנות היו מעולות, מעניינות, בעלות שילוב טעמים מעניין ורחוקות מהדוגמיות שמגישים בדרך כלל בסוגי ארוחות שכאלה. בקיצור, מסע קולינרי מעניין ששווה לכם לצאת אליו. רק קחו בחשבון שמומלץ אחרי ארוחת צהריים כזאת לתכנן גם שנ"צ קטן באחד הפארקים הפריזאיים.

ברי יין בפריז
גם ליין, כמו להרבה דברים אחרים בתחום הקולינריה, נותנים הצרפתים את הכבוד שמגיע לו. לפעמים, לפחות אצלנו, נאלץ היין לשלם את המחיר במקרה שהאוכל משתלט על החלק הארי של התקציב שהוקצה לארוחה. לכן, מומלץ לגוון מדי פעם עם ביקור באחד מברי היין המקסימים שיש לעיר להציע. שם, היין הוא הכוכב הראשי והאוכל נועד רק להשלים אותו ולא להיפך.

Le Siffleur de Ballons
אחד המקומות האהובים עלינו, כזה שחזרנו אליו המון פעמים כשגרנו בפריז וגם בביקור הזה. ההצלחה לא שינתה אותו ועדיין מדובר בבר יין קטן ומקסים, עם יין מעולה מכל רחבי צרפת, אוכל ונשנושים, אווירה כיפית ובעיקר תמחור שתואם לנוחות ולקלות שהמקום משרה על היושבים בו. אופציה נהדרת לערב כיפי וקליל.

Martin
זהו לא ספק המקום הצעיר ביותר ברשימה הזאת וכנראה זה שנהנה מהכי הרבה הייפ. הבעלים מחזיקים גם במוסד נוסף (Au Passage) ומרגישים את הניסיון בהתנהלות של האח הצעיר יותר. גם כאן תוכלו ליהנות מכוס יין (או בירה) וכמה אופציות לא רעות לאכול, כל זה בזמן שאתם מוקפים בכל הצעירים המגניבים של פריז.

פטיסרי בפריז
בכל הקשור למתוקים קשה להתחרות בפריז ובמגוון שהיא מציעה, כאן יש לכם אפשרות לטעום את עבודתם של השפים הטובים בעולם בתחום תמורת סכום יחסית קטן. נכון, לשלם שבעה ומשהו יורו עבור טארט קטן זה לא זול בשום קנה מידה, אבל אם הייתם צריכים לאכול במסעדה אוכל ברמה מקבילה ככל הנראה שהחשבון היה על סך כמה מאות יורו.

לא פשוט לבחור רק שניים-שלושה מקומות וזה גם לא משהו שאנחנו נוהגים לעשות כשאנחנו בפריז, אבל אם יש לכם זמן מוגבל בעיר או שאתם רק רוצים להתרשם ולטעם – אלו המקומות שאנחנו היינו הולכים אליהם. את פייר הרמה, אחד המפורסמים שבשפים (אם לא ה…), אני משאיר בחוץ. משהו בביקור אצלו לא מותיר רושם כיפי – ישנו רושם כמעט מוזיאוני וקיים לחץ לקבל החלטה מהירה כדי לא לעכב את התור הארוך. קפצו בשביל המקרונים האלוהיים, את שאר המאפים אפשר לבחור בנחת במקומות אחרים.

הפרי ברסט של פטיסרי דה רב, שנבחר לביס המתוק הטוב ביותר בטיול

הפרי ברסט של פטיסרי דה רב, שנבחר לביס המתוק הטוב ביותר בטיול

La Chocolaterie de Jacques Génin
הטארט לימון-בזיליקום מדהים, גם המילפיי פרלינה. השוקולדים מצוינים, המרמלדות מעולות וקשה למצוא שם תואר מתאים לתיאור הקרמלים. הפרי ברסט שלו נבחר לשני בטיבו בפריז. השוקולה-שו ינחם כל אחד. ומה שהכי חשוב הוא שמכל אלה תוכלו ליהנות בבית התה המרהיב שלו, שנמצא לא רחוק מהרפובליק. ההצלחה הובילה לפתיחה של סניף נוסף ברו דה באק, שמסתמן כאחד הרחובות המתוקים בפריז.

La Pâtisserie des Rêves
פה – בפטיסרי של החלומות ברו דה באק, שוכן הפרי ברסט הטוב ביותר בפריז, זה שהצדיקה הגדירה בתור "הביס המתוק הטוב ביותר בכל הטיול". חייב להודות שקשה להתווכח עם הקביעה שלה, נראה שהחלומות של שף פיליפ קונטיצ'יני תמיד מתוקים ומוצלחים.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

אקלר פארי ברסט של כריסטוף אדאם, גאון

כל מה שצריך לדעת על פריז קשור לאוכל?

ארזנו לא מעט דברים לחוויה הפריזאית שלנו, אבל כנראה שהדבר הכי חשוב שלקחנו איתנו הוא קובץ ההמלצות שאספנו מטיולים קודמים ומיודעי דבר, כשגולת הכותרת היא מפת גוגל עמוסה בכל טוב (תודה לך שי מקובר, תודה).

פריז היא גן עדן קולינרי, בכל רחוב שלה מסתתרת הזדמנות להוציא את בלוטות הטעם שלכם לטיול שנתי מהנה. אבל צריך להיזהר כי מאחורי כל פינה אורבת מלכודת תיירים, המאיימת לבלוע אתכם ואת כספכם בעזרת תפריט מגוון מדי ומלא בתמונות של המנות. אנחנו מכירים אותן טוב מאוד, לא כי נפלנו באחת חס ושלום, אלא פשוט כי הדירה שלנו ממוקמת מעל מקבץ נדיר של בערך עשר מסעדות כאלו.

רצה הגורל והדירה הנהדרת ששכרנו נמצאת בלב האזור התיירותי של סן מישל, הכל אפשר להשיג כאן – ציור מספריי צבע, קריקטורה, מזכרות זולות של פריז, פונדו ומלא ג'יירואים (הגרסה האירופית לשווארמה). או כמו שהצדיקה הגדירה זאת: "אנחנו גרים באמצע הטיילת".

כל ערב אנחנו תוהים מחדש מי הם אותם אנשים שכל כך דחוף להם לבזבז את זמנם בפריז דווקא באזור תיירותי, בו הם יתקלו רק בעוד תיירים ולא יקבלו שום מושג אמיתי לגבי העיר עצמה. הרי כל מי שמבקש מאיתנו המלצות פותח את בקשתו בהדגשה "משהו לא תיירותי", אז איך זה שעדיין כ"כ הרבה אנשים באים לפה?

הכניסה של הלובר מוארת בלילה, שווה ביקור

הכניסה של הלובר מוארת בלילה, שווה ביקור

אין לי ספק שבסוף נשבר ונטעם את אחד הג'יירואים, שהריח שלהם ממלא את הדירה ברגע שפותחים חלון, אבל לפני כן אנחנו מנצלים כל יום כדי לסמן עוד 'וי' ברשימה הארוכה. השגרה פה נעה סביב ההנאה מהארוחה הנוכחית ותכנון הארוחה הבאה, מה שהביא את אחותי לשאול אם אנחנו עושים גם דברים שלא קשורים לאוכל. "לא כרגע", עניתי לשאלה המוזרה.

אני חייב להודות שפתחנו בסערה, מקפידים לבקר לפחות מקום אחד ביום. כאילו לא מעכלים שיש לנו שלושה חודשים להספיק הכל. מצד שני לכל פטיסייר מכובד יש ויטרינה (ותמחור) שאי אפשר לטעום בפעם אחת, חייבים לחזור שוב ויש לנו כוונה מלאה לעשות זאת. שוב. ושוב.

ברגע שיוצאת השמש הדשא נראה כמו חוף גורדון בשישי

ברגע שיוצאת השמש הדשא נראה כמו חוף גורדון בשישי

המבחר הקולינרי כ"כ גדול שלפעמים זה נראה בזבוז להישאר בבית ולבשל, אבל שפע מוצרי היסוד והאיכות שלהם מושכים לכיוון השני ויוצרים איזון נהדר. מבטיח לצרף מתכון לפוסט הבא, בינתיים אתם מוזמנים לעבור על עמוד ההמלצות לפריז אם אתם שוקלים לבוא לבקר .

  • התמזל מזלי לשתף פעולה עם "בישולים" ולבקר מטעמם אצל כמה מהשפים הגדולים שיש לצרפת להציע (על האקלרים הגאוניים של כריסטוף אדאם, שמגיע בחודש הבא להעביר סדנה בביה"ס, תוכלו לקרוא ב-nrg).

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!