חרטה היא לא משהו שאני מרבה להתעסק בו, אבל אני כן מצר על העובדה שהתחלתי להתעניין באמת בבישול קצת מאוחר מדי, אחרי שהסבתא הבוכרית שלי נפטרה. בגלל ההתעוררות המאוחרת אין שום סיפורי "גדלתי מתחת לסינר של סבתא" וגם אין שום סיכוי לשחזר את הטעם שליווה את רוב ביקורי אמצע השבוע שלי בביתה – ספגטי (מקרון, לא מקרוני, היא קראה לו) ברוטב עגבניות עם תוספת נדיבה של מרגרינה (רוטב חמאת העגבניות שנמצא כאן מזכיר אותו מאוד).
את הטעם ההוא אמא שלי אף פעם לא הצליחה לשחזר, כמו שאני אף פעם לא הצלחתי להסתיר את אכזבתי. מספר מתכונים נוספים גם לא חזרו לעולם אל שולחננו, אבדו לעד בגלל שהידע לא הועבר הלאה או שהם דורשים עבודה רבה מדי ואין לנו כבר זמן לזה בעולם של היום. הרי למי יש חצי יום פנוי לשבת מול הטלוויזיה עם שולחן נמוך ולקלף חומוסים או לרדד כמויות אדירות של בצק ואז לקפל לסמוסה/דושפרה/פירושקי/ביצ'אק/גוז'גיז'דה.
שישה מרכיבים (אם מתעלמים משמן, מלח ופלפל) בדרך לארוחה מלאה בזיכרונות ילדות
לעיתים פחד מניע אותנו טוב יותר לעשות דברים והפחד הוא שהניע אותי בשנים האחרונות ללמוד מאמא לבשל את האוכל של סבתא. אל הצד הסלובקי עתיר הבצק והחמאה נמשכה אחותי, המטבח הבוכרי הוא הנחלה שלי ואני מתחבר אליו הרבה יותר. פחות עבודה עם בצק, יותר סירים גדולים עם אורז, בשר וירקות. את הסנונית הראשונה כבר קיבלתם בדמות אושי-שולה, הריזוטו הבוכרי (עוד לא הכנתם? הפסד שלכם), עכשיו הגיע תורו של האושפלו (ככה קוראים לו אצלנו, אבל הוא מוכר בעיקר כפלוב) ובעתיד יגיע גם בחש ואושסובו (חמין בוכרי מתקתק).
מצרכים לאושפולו (8 אנשים):
- 1 ק"ג בשר בקר (חלק שמתאים לתבשיל קדרה), חתוך לקוביות גדולות – אפשר להמיר חלק מהמשקל בבשר כבש/טלה כדי להעשיר את טעמו של הפלוב
- שוקיים של עוף כמספר האוכלים
- 2 בצלים גדולים, קצוצים
- 1 ק"ג גזר, חתוך לגפרורים
- 5 כוסות אורז פרסי ארוך, מושרה במים רותחים ומעט מלח לשעה
- 3-2 ראשי שום שלמים
- שמן לטיגון
- מלח, פלפל שחור
הזדמנות להשוויץ בסט הסירים החדש שלי, לא כולל את המגבת
מתכון לאושפולו (8 אנשים):
- מטגנים בשמן את הבצל עד שישחים קצת, מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים אותן כ-10 דקות
- מוסיפים את השוקיים, מוסיפים מלח לפי הטעם ומטגנים יחד 10 דקות נוספות
- מכסים את תכולת הסיר במים רותחים ומבשלים על אש קטנה עד שהבשר מתרכך
- מניחים על הבשר את הגזר, מתבלים בפלפל שחור לפי הטעם ומכניסים לסיר גם את ראשי השום השלמים
- שוטפים ומסננים את האורז, מוסיפים אותו מעל ראשי השום
- מוסיפים לסיר מים רותחים עד גובה של 1 ס"מ מעל האורז ומביאים לרתיחה
- עוטפים את מכסה הסיר במגבת ומבשלים על אש בינונית-נמוכה עד שהמים נספגים באורז
- בעזרת ידית של כף עץ יוצרים באורז ארובות אויר, מכסים שוב
- כשכל הנוזלים נספגו והאורז רך – האושפלו מוכן. כבו את האש ותנו לו לעמוד עשר דקות נוספות עם מכסה סגור
- ערבבו את תכולת הסיר והגישו אותה אל השולחן על צלחת הגשה גדולה
- המלצה שלי: רוקנו את תוכנן של מספר שיני שום אל הצלחת וערבבו אותו עם האושפולוב. לטעם, ולריח השומי שיישאר אתכם כל היום, אין תחרות…
- שימו לב לכמות המים, מדובר בעניין של ניסוי
ותהייה וטעייה שלוקח זמן עד שמשתלטים עליו. הדוד של אמא שלי, דוד יעקב, היה נוהג להגיד לאשתו, דודה אסתר האלמותית: "אשתי, רצית להכין אושפלו ויצא לך אושישולה (ריזוטו בוכרי, הרבה יותר רטוב בבסיסו, זוכרים?)".
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
שביתה איטלקית - ראשי 