במהלך השנה האחרונה ניסיתי ליצור מעין מסורת בדף הפייסבוק של הבלוג (בטח כבר עשיתם לייק, נכון?), "פסטה סאנדיי" קראתי להחלטה להעלות בכל תחילת שבוע מתכון לפסטה. רגע לפני שהשנה נגמרת ואנחנו מתחילים להתרגל לכתוב 18 במקום 17 הגיע הזמן לסיכום קטן, קבלו בסדר יורד את עשרת מתכוני הפסטה הפופולריים ביותר בבלוג במהלך 2017.
מקווה ש-2018 תהיה מוצלחת וטעימה לפחות כמו השנה שחלפה לה, בתיאבון!
אני לא אדם שמפחד לנהוג במדינות זרות. להפך, אני די אוהב את זה. אני אפילו מאמין שבדומה למטבח, אפשר ללמוד הרבה על מקום דרך תרבות הנהיגה שלו. במהלך הטיולים שלי נתקלתי בבלגן המסודר של המזרח (וייטנאם ותאילנד), בדיסאוננס הבלתי פוסק של דרום אפריקה (מתקדמת ומערבית מצד אחד, עדיין אפריקה מצד שני) וכמובן בנימוס ובסדר של אירופה הקלאסית. אבל שום דבר לא הכין אותי לגודל העצום של ארץ הקלוריות הבלתי נגמרות, ארה"ב, על מרחביה האינסופיים ומחלפיה הכל כך מבלבלים.
במהלך הרואד טריפ שעשינו בדרום ארה"ב השתדלנו לדבוק בכבישים הקטנים, אלו שעוברים דרך העיירות הקטנות שכולנו מדמיינים ומכירים מהסרטים ומסדרות הטלוויזיה. קמפיין הבחירות לנשיאות היה בעיצומו ולאורך הדרך ראינו עוד ועוד הפגנות של תמיכה בשני המועמדים, יותר בטראמפ כמובן כי בכל זאת מדובר בדרום. אגב, גם זה לא גרם לי להבין שהוא הולך לנצח.
די ברור בעד מי הם – טראמפ…
די ברור בעד מי הם – טראמפ…
רואד טריפ בדרום ארה"ב
שקית "קטנה" של פופקורן מקורמל אמריקני
לא משנה היכן אתם מעדיפים לנסוע, מתישהו אין מנוס מלעבור דרך מחלף גדול ומאיים. באחד מאלו, בזמן שעברנו מפארק לאומי אחד לזה שצמוד אליו, חשתי משהו שבדרך כלל לא קורה לי – דיסאוריינטציה. ה-GPS אכל לי את הראש עם הוראות ואני לא ידעתי מה לעשות, המוח פשוט נכבה. החלטתי לעצור ולחשב מסלול מחדש בתחנת הדלק שהתחבאה בלב המחלף, מיד בכניסה חיכה לי דוכן פופקורן והעצירה קיבלה אופי אחר לגמרי. עצרתי את האוטו ויצאתי בסערה, לתדהמת הצדיקה.
כשחזרתי עם שתי שקיות פופקורן הכול כבר היה ברור יותר, וטעים יותר. לאמריקנים, מן הסתם, יש קטע עם תירס והעובדה שהם מגדלים כל כך הרבה ממנו מצריכה אותם למצוא מה לעשות איתו. פופקורן מצופה (Kettle Corn), כמו שעושים פעם – בסיר עם שמן, הוא פיתרון מעולה. הגרעין מתפוצץ בתוך הרוטב וכך נוצר הציפוי הכמעט מוחלט. מאז שחזרנו ניסיתי לא מעט מתכונים, אבל זה שמובא פה ומסתמך על מתכון מהבלוג Brown Sugar, הוא המוצלח ביותר. הוא ישדרג כל צפייה בסרט, וזה מובטח.
פופקורן מקורמל בטעם של פעם
מצרכים לפופקורן מקורמל (קערה גדולה):
חצי כוס גרעיני תירס
רבע כוס שמן קנולה
כפית מלח שולחן
4 כפות סוכר חום
מתכון לפופקורן מקורמל (קערה גדולה):
מחממים את השמן עם 4 גרעיני תירס בסיר גדול, על אש בינונית.
מערבבים את הסוכר והמלח.
מכינים תבנית עם נייר אפייה עליה, אליה תעבירו את הפופקורן המוכן.
כשכל 4 גרעיני התירס שבסיר התפוצצו מכניסים את שאר הגרעינים ומעליהם מפזרים את הסוכר והמלח. סוגרים את הסיר ומערבבים היטב.
הקפידו לערבב כל דקה כדי למנוע מהפופקורן להידבק לתחתית הסיר ולהישרף.
כשרוב הגרעינים התפוצצו מכבים את האש ומעבירים את הפופקורן המוכן אל תבנית האפייה, הניחו לו להתקרר כי זה מוסיף לפריכות שלו ומונע מכם כוויות בלשון.
לא משנה כמה כוח רצון יש לכם, קשה מאוד להישאר אדישים לכל סרטוני הטייסטי האלו שמסתובבים ברשת, לאוכל אינסטגרם שמקיף אותנו בכל מקום. הכול מוגזם, גדול מהחיים. גדול מדי. אני לא מתיימר להיות איזה טהרן, אתם הרי מכירים את ההתמכרות שלי לעוף מטוגן, אבל אפילו לי זה כבר נראה מופרז. ואחרי כל זה, אני עדיין ממשיך לצפות בסרטונים האלו ולפעמים אפילו מגיעים מהם רעיונות טובים. כך נולד הרעיון לחלת פיצה, עוד דרך לרענן קצת את אחד המאכלים האהובים עליי.
האמת, שאת המתכון הזה הכנתי במהלך חופש סוכות, במסגרת יום אפייה עם עוגיו.נטומורקייק. או לפחות זה מה שתכננו. בפועל, אחרי שהצדיקה הצטרפה ומניין התינוקות בבית עלה לשניים יחד עם בייבי קייק, נותרנו רק נטלי ואני במטבח. שעה וחצי-שעתיים מאוחר יותר 'הצלחנו' להתיישב לאכול ארוחה על טהרת הפיצה – חלת פיצה עגולה, חלת פיצה רגילה (ישרה) ופיצה רגילה ללא תוספות לאנשים עם הרגלי אכילה מוזרים (מי אמר מור?!).
חלת פיצה מבצק פיצה טרי
חלת פיצה מבצק פיצה טרי
חלת פיצה מבצק פיצה טרי
מתכון לחלת פיצה
מצרכים לבצק:
210 גרם קמח לפיצה/לחם
רבע כפית שמרים יבשים אינסטנט (שקית שנמצאת במדף מוצרי האפייה)
150 מ"ל מים חמימים
חצי כפית מלח
כפית שמן זית
מצרכים למילוי:
150 גרם גבינת מוצרלה מגוררת
10-8 זיתים, מגולענים וחתוכים לרבעים
50 גרם גבינת פטה/בולגרית, חתוכה לקוביות של חצי ס"מ
5-4 עגבניות מיובשות, חתוכות לקוביות של חצי ס"מ
20 גרם גבינת פרמז'ן מגוררת
20 גרם חמאה, מומסת
שן שום כתושה
מצרכים לרוטב פיצה:
קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות (425 מ"ל)
שתי שיני שום, כתושות
אורגנו
הוראות הכנה – בצק:
מערבבים יחד את המים והמלח, אפשר בקערת המיקסר, עד שהאחרון נמס. את השמרים מערבבים עם הקמח.
מפעילים את המיקסר על מהירות איטית ומוסיפים בהדרגה את תערובת הקמח והשמרים אל המים והמלח, כשכל הקמח בפנים מוסיפים את שמן הזית ומגבירים למהירות בינונית לשמונה-עשר דקות (הבצק צריך להיות אחיד וחלק).
מקמחים משטח עבודה ואת הידיים ולשים את הבצק כחצי דקה. מכדררים לכדור, מניחים אותו במגש או קערה מרווחת (כדי שיהיה לו מקום לתפוח), מורחים מעט שמן זית על הכיפה ועוטפים אותו בניילון נצמד.
מניחים במקרר לתפיחה של 12 שעות לפחות, ככל שתיתנו לו יותר זמן השמרים יקבלו הזדמנות לעשות את שלהם ולבצק יהיה טעם פחות חזק.
שעה וחצי-שעתיים לפני מוציאים את הבצק ונותנים לו להגיע לטמפרטורת החדר.
הוראות הכנה – רוטב:
מבשלים את כל המרכיבים בסיר בינוני על אש קטנה עד שרוב הנוזלים מתאדים וצבעו של הרוטב מתכהה.
הוראות הכנה – חלת פיצה:
מחממים את התנור לחום מקסימלי (300-250 מעלות).
מחלקים את הבצק לשלושה כדורים ומרדדים כל אחד מהם לרצועה ארוכה בעובי של כחצי ס"מ.
מורחים כל רצועת בצק במעט רוטב, עליו מפזרים גבינה ותוספות וסוגרים כדי ליצור צינור אטום.
קולעים צמה משלוש הרצועות – מחברים את שלושת הקצוות של צד אחד ומתחילים להעביר את הרצועות אחת מעל השנייה, מהצד אל האמצע וחוזר חלילה, עד שמגיעים לקצה.
אפשר לאפות כחלה ישרה או ליצור חלה עגולה (מקיפים צד אחד עם השני), מערבבים את החמאה המומסת ושן השום הכתושה ומברישים את הבצק, מעל מפזרים את הפרמז'ן ואופים כ-25-20 דקות או עד שהבצק מזהיב.
חמש שנים, מי היה מאמין?! השבוע הבלוג חגג יום הולדת חמש, שבשנות אינטרנט אני מניח שזה נצח. למרבה הצער, כמו הכלבה שלנו גם הוא לא שמח לגלות איפה הוא נמצא בסולם העדיפויות המחודש שלי. רציתי להכין לו עוגה, או לפחות פיצה עם נרות, אבל הסתפקתי בשני משולשים נהדרים בברוקלין פיצה (ממש טעים, אתם חייבים) וקינוח מושחת בקרם, הגלידה של הבייקרי (גם את זה אתם חייבים).
לרגל המאורע חשבתי שהיה נחמד לסכם חמש שנים וכמעט 130 פוסטים עם חמשת הכי פופולריים מהם, שמייצגים את המגוון המורכב שהוא הבלוג ובעצם גם אני: שילוב בין אוכל איטלקי (פיצה ופסטה), ג'אנק פוד מטוגן, אוכל בוכרי מבית סבתא וכמובן קצת מתוק לסיום. קבלו אותם, חמשת הכוכבים שלי, בסדר עולה.
אני מנסה לדמיין את המקרר שלנו, זה שהיה לנו כשגדלתי, ולא מצליח. זאת אומרת אני לגמרי זוכר איך הוא נראה מבחוץ, אותו דגם של אמקור שהיה כל כך נפוץ באותה תקופה שהרגשת בכל מטבח כמו בבית. את הבפנוכו שלו אני לא מצליח לשחזר, אני כן יודע להגיד שלא היינו בית של חומוס ונקניק, יותר בקטע של גבינות כנראה.
אחת התוצאות הישירות היא שלא היה לנו בבית סחוג או מטבוחה, דברים שטעמתי רק בגיל ממש מאוחר. אני מתבייש להגיד שהמטבוחה הראשונה שטעמתי היתה של צבר ולרוב הגיעה בקופסאות הקטנות. למרדומה הטריפוליטאית המדוברת, זאת שאת המתכון שלה תמצאו בפוסט הזה, נחשפתי רק לפני כמה חודשים כששחר אירח את הצדיקה ואותי לבראנץ' עצל של שבת.
אני הכנתי לנו סגנאקי ודבש, לידה הונחה קופסת פלסטיק של אמהות עם סלט אדמדם וחרפרף. זאת היתה אהבה מטעימה ראשונה, מיד אפשר היה לזהות את הפוטנציאל האדיר של הממרח הזה – אפשר להוסיף אותו לכל דבר, מעין בסיס טעם מוכן שמחכה לקריאה במקרר. אחרי משלוח או שניים מאמא של שחר, יהודית, היא שמחה לתת לי את המתכון כדי שאנסה להכין אותו בעצמי. תודות להדרכה הטלפונית שלה יצאה מרדומה לתפארת, או כך לפחות אמר כל מי שטעם אותה. לכל אחד היא הזכירה טעם אחר מהילדות שלו.
מרדומה טוניסאית חריפה
מרדומה טוניסאית חריפה
רוב המתכונים למרדומה טריפוליטאית שבהם נתקלתי ברשת כללו שימוש בשמן צמחי, כשלרוב הכוונה לקנולה או סויה, אבל יהודית משתמשת בשמן זית וזה מעניק לסלט עוד קצת עושר בטעם. השמן מחזיק בשני תפקידים – תחילה הוא מונע מהעגבניות להישרף אחרי שהמיץ שלהן התאדה מהמחבת, אח"כ הוא מסייע לסלט להישמר במקרר מספר ימים יותר.
אגב, אם אתם תוהים מה עושה למטה השיר של ג'קי מקייטן "מריומה", הצדיקה הדביקה אותנו אליו כשהתחילה לשיר בבית: "מרדומה, דומה דומה, אני כבר לא יכול…". מקווה שלא יעשה אתכם מג'נונים :).
מצרכים למרדומה של יהודית:
2 ק"ג עגבניות – עדיף תמר, כמה שיותר אדומות וכמה שיותר קשות
3 פלפלים ירוקים חריפים
ראש שום שלם
חצי כף סוכר
חצי כפית מלח בישול
בין 1/2 ל-3/4 כוס שמן זית
מתכון למרדומה של יהודית:
חותכים את העגבניות לקוביות, עם הקליפה, מקלפים את השום וחותכים את הפלפלים הירוקים לקוביות בינונית (ללא הגרעינים).
מכניסים את כל המרכיבים מלבד שמן הזית לסיר או מחבת רחבים ומביאים לרתיחה על אש גבוהה.
מנמיכים לאש הכי נמוכה ומבשלים כשהסיר פתוח, מדי פעם מערבבים.
אחרי כשעה וחצי-שעתיים, אם רוב הנוזלים כבר התאדו מהסיר, מתחילים להוסיף את שמן הזית (בערך חצי כוס) בהדרגה ותוך כדי ערבוב. המצב האידאלי הוא כשרואים את השמן במחבת, אם השמן נבלע בתבשיל אז יש להוסיף עוד.
ממשיכים לבשל ולערבב עד שהמרדומה מתחילה להפיץ ריח קל של חריכה.
מקררים ומעבירים לכלי או צנצנת ושומרים במקרר.
* מדובר בעניין של כמה שעות טובות (4-3 שעות), תהיו סבלניים והתוצאה הסופית תהיה הכי טעימה.
מדוע הסטייק אדום והשניצל לבן? למה יש בועות בשמפניה? איך נוצר הקצף של הקפוצ'ינו? האם אפשר להכין שוקולד עמיד לחום? ולמה ערק הופך לבן כשמוסיפים לו מים? אם שאלות אלה ודומות להן מעניינות אתכם, הגעתם למקום הנכון.
שביתה איטלקית - ראשי 