יש סיבה למה הכביש נקרא "דרך היין"

המלצות לאלזס: התשובה לשאלה "לאן נעלמתי?"

רגע לפני שאתם מדווחים עליי למועצה לשלום הבלוג בעקבות הזנחה פושעת, תנו לי לתרץ כהלכה את היעלמותי. לחץ אטומי בעבודה, סמינר שממש הייתי חייב לכתוב, חגים ועוד חגים, וגם קצת חופש שהזדקקתי לו מאוד. כל אלו הרחיקו אותי מהבלוג, שתו לי את הזמן ורוקנו לי את מאגרי היצירתיות, אבל עכשיו הכל מאחוריי ואני מרגיש קל יותר בלפחות 20 ק"ג.

סוף סוף יש לי זמן לחזור למטבח, ולא בשביל להכין פסטה בחמש דקות, אלא לנסות מתכונים חדשים. רגע לפני שאני עושה את זה, חשבתי לחלוק איתכם קצת חוויות מהחופשה האחרונה של הצדיקה ושלי (ושל כל המשפחה של הצדיקה) – שבוע חלומי באלזס, אחד מחבלי הארץ שמרכיבים את מזרח צרפת וגן עדן למי שמחפשים טיול קליל ועמוס ביין וקולינריה מעולה.

גם העובדה שמדובר במרחק של בערך 600 ק"מ מפריז אהובתנו, לא מנעה מהביקור לעורר אצלנו רגעי נוסטלגיה קשים – רובם בסופרמרקט, כשנתקלנו שוב במוצרים שהיו בני בית במקרר הפריזאי שלנו (הו חמאה מלוחה מברטון וצ'יפס וואסבי של מונו-פרי, כמה התגעגענו). כמו ביקור בכל חלק של צרפת, החופשה באלזס מספקת הנאה קולינרית מרשימה במיוחד.

אמנם מדובר בחבל הארץ הקטן ביותר בצרפת, אבל מדובר גם באחד היפים ונסיעה לאורך דרך היין האלזסית תותיר אתכם פעורי מה נוכח המראות שיתגלו לכם. אם תשכילו לעצור מדי פעם באחד מאלפי הייקבים שפזורים בסביבה ותטעמו קצת מהיין (בעיקר לבן), החופשה שלכם תשתפר פלאים. מבטיח.למען הגיוון תמיד תוכלו להחליף ייקב אחד בביקור בפומרי (תפוחיה) ותנסו סיידר במקום יין.

מדובר בחבל ארץ שהחליף ידיים בין גרמניה לצרפת מספר פעמים, כך שישנה השפעה גרמנית ניכרת – רוב התושבים מדברים גם גרמנית והצרפתית שלהם שונה מזו שתשמעו בפריז, האוכל מזכיר את שכנו ממזרח (הרבה תבשילים, כרוב כבוש וכדומה), גם הארכטיקטורה שונה מבחלקים אחרים של המדינה.

אחד מנגו, השני לימון. אחד מדהים, השני מעולה

אחד מנגו, השני לימון. אחד מדהים, השני מעולה

האזור משופע בכפרים קסומים, ערים קטנטנות וגם כמה ערים גדולות (שטרסבורג וקולמאר), אבל בעיניי מומלץ לישון באחת משתי האפשרויות הראשונות. אנחנו שכרנו שלוש יחידות, שהיוו למעשה בניין שלם בו הייתה פעם מסעדה. כל אחת מהיחידות של גרגורי הייתה מאובזרת והייתה בסיס מעולה לטיולי כוכב עם הרכב השכור, במיוחד לאור העובדה שהעיירה (טורקהיים) שכנה באמצע החבל.

אז מה עשינו במשך שבוע מלבד לאכול ולשתות יין? על מה אני ממליץ? אפשר לקפוץ לטיולי יום בפרייבורג (גרמניה), באזל (שוויץ) או שטרסבורג, לסייר בין הכפרים הקטנים ולהתרשם מהקסם העתיק שלהם. כדי שיהיה לכם טעים אספתי כמה מקומות ששווה לבקר בהם.

שוקולד מעולה

לחנות הקטנה של וינסנט סטראקר נכנסנו בטעות, בזמן שטיילנו בכפר המדהים קייזרברג. אין פה מה להכביר במילים, האיש יודע להכין שוקולד ועושה זאת טוב. טוב מאוד. כל כך טוב שחזרנו שוב ובמקרר עדיין שוכנים כמה מהבונבונים שלו.

טארט פלאמבה/פלאמן קוש. תתחילו לחתוך

טארט פלאמבה/פלאמן קוש. תתחילו לחתוך

מזכיר את פריז

במהלך הסיור ברחובות קולמאר זיהיתי מרחוק את השלט של GILG, פטיסרי שהעיצוב והתוצרת שלה הזכירה במעט את כל החבר'ה הגדולים מעיר הבירה (הרמה, ז'נן וחבריהם). בגלל שעבר יותר מדי זמן מאז שנשנשנו משהו, בערך חצי שעה, ישר משכתי את כולם פנימה וניסינו כמה מהקינוחים האישיים שלהם פלאס כמה מקרונים. לסיכום, אל תפספסו. במיוחד את הקינוח בטעם מנגו.

צימוק הזהב

מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוכל צימוקים, זכר לשילוב בין טראומת ילדות ומוח חולני, אבל פה מדובר רק בשמה של המסעדה וחבל לפספס אותה בגלל שטות כזאת. au Raisin d'Or של מוריאן וג'ואל שוכנת בצימרבך ובה אכלנו את מה שהוגדרה כארוחת הערב הטובה ביותר של הטיול. האוכל לא מתוחכם מדי (בקטע טוב) וגם לא גרמני מדי – אמנם תקבלו פה כמעט עם כל מנה כרוב כבוש בצורה כזאת או אחרת, אבל לידו היו כמה מנות בשר נהדרות (סטייק צבי, תבשיל צבי וסטייק סירליון כיכבו).

תבשיל צבי, כרוב כבוש ושפצלה בצימוק הזהב

תבשיל צבי, כרוב כבוש ושפצלה בצימוק הזהב

לא חייב כוכב

אלזס משופעת במסעדות מכוכבות מישלן, אבל איכשהו כל הטקסיות שנדרשת במסעדות מהסוג הזה תמיד מרחיקה אותנו מהן. ארוחת הצהריים בשאמבאר – מלון-מסעדה-בר בקייזרברג – היא הכי קרוב שהגענו לכוכבים של מישלן בטיול הזה.

למסעדה של המלון יש לא פחות משני כוכבים (ותפריט יחסית נגיש ב-44 יורו לאדם), אבל אנחנו אכלנו בבר היין שלהם והאוכל היה מעולה. סליחה, תרשו לי לתקן. כולם הזמינו מנות מעולות חוץ ממני, כי הייתי חייב לנסות את השוקורוט המקומי ולהיתקע עם ערימת כרוב כבוש וחמישה סוגי בשר ורדרדים. היה חביב, לא יותר. כל השאר המנות היו מעולות. שוב נדפקתי.

מסעדה זוגית

בלה סטוואלה הקטנה, שמנוהלת ומתופעלת על ידי זוג (הבעל מבשל, האישה מגישה), חגגנו הצדיקה ואני את יום הנישואין שלנו. המנות הראשונות היו מעולות – גבינת מונסטר מטוגנת ועטופה בבצק פילו, סלט קלאסי מקומי עם הרבה חתיכות נקניק – והקוט דה בוף הענקי שקיבלנו למנה עיקרית היה יכול להאכיל בכיף שלושה-ארבעה אנשים. ללא ספק ארוחה טעימה ומשתלמת.

מלבד הכרוב הכבוש, מאכל מקומי נוסף נקרא טארט פלאמבה (צרפתית) או פלאמין קוש (גרמנית) – סוג של פיצה לבנה ומאורכת עם כל מיני תוספות, שבחלק מהמקומות תוגש לכם עם מספריים לחיתוך. בין ארוחה לארוחה מומלץ לטייל בין הכפרים הציוריים ובתוכם, לטפס במעלה ההרים כדי להשקיף על הנוף המהמם, לבקר בערים הקרובות וליהנות מקצב החיים הרגוע.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

Advertisements

5 מחשבות על “המלצות לאלזס: התשובה לשאלה "לאן נעלמתי?"

  1. galithatan

    כל החלקים שאין בהם בשר – מעולים 😉 ובגדול, בהחלט עושה חשק לטייל שם למרות שקצת מפחיד אותי העניין של לנהוג בכבישים לא מוכרים.

    אהבתי

  2. נעמי יואלי

    איזה יופי של סיכום כל הרגעים הקסומים
    ועוד לא דברנו על ארוחות הבוקר המושקעות עתירות הגבינות המחאה הבאגטים והקראוסונים ואפילו הנקניקים והסלמון

    אהבתי

  3. פינגבק: סגאנקי מטוגנת: הגבינה שמזכירה לי את יוון | שביתה איטלקית – ראשי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s