10 דברים שאתם לא יודעים עליי ומרק סטראצ'יאטלה

כמו רבים וטובים לפניי, גם אני נפלתי קרבן למשימה אינטרנטית שעוברת בקצב מטורף מבלוגר לבלוגר ולא היה לי האומץ להגיד "לא, אני יותר גדול מזה". אז כתבתי עשרה דברים שאתם לא יודעים עליי רק בגלל שאולגה מהמרכיב הסודי החליטה להעניש אותי. עכשיו אני עושה אותו דבר לרומי מרומינה א לה קוצ'ינה, דניאלה מפרפראות ושרה מ-simple V food, שפעם אפילו עבדנו יחד.

בגלל חוסר הרצון שלי לחפור החלטתי להסתפק במתכון פשוט למרק סטראצ'יאטלה, לקראת גיחתו החוזרת של החורף. מדובר במרק פופולרי לאזור רומא, שבד"כ מוגש בארוחת פסחא. ההכנה שלו פשוטה לחלוטין והיא כוללת חימום ציר בשר/עוף (אפשר גם ירקות אם אתם צמחונים/טבעונים) וטפטוף של עיסה הכוללת ביצים וגבינה (שוב, לא חובה לטבעונים) אל הציר חם. אזהרה: התוצאה המתקבלת אינה הדבר הכי יפה שתגישו, אבל הטעם מחפה.

מרק סטראצ'יאטלה: מתכון פשוט עם מעט מרכיבים

מצרכים למרק סטראצ'יאטלה (4 אנשים):

• ליטר ציר עוף/בשר
• 3 ביצים, טרופות בצורה קלה
• 25 גרם פירורי לחם
• 40 גרם גבינת פרמז'ן מגוררת
• מלח ופלפל
• מעט פטרוזיליה קצוצה להגשה

* בחלק גרסאות האמריקאיות מוסיפים תרד ולפעמים אפילו כדורי בשר

מתכון למרק סטראצ'יאטלה (4 אנשים):

1. מערבבים יחד את פירורי הלחם, הגבינה, הביצים וקצת מלח
2. מחממים את הציר בסיר מרק
3. שופכים מעט מהציר החם (כף) אל התערובת ומערבבים עד לקבלת מרקם חלק
4. כשהציר רותח שופכים פנימה את התערובת תוך כדי ערבוב, כשהיא מתקשה שוברים אותה לשערות בעזרת מזלג
5. מגישים עם מעט פטרוזיליה קצוצה מעל

שלושה שלבים של תערובת הביצים, פירורי הלחם והגבינה

10 דברים שלא ידעתם עליי

1. מה בא קודם, הביצה או התרנגולת? את רוב הפוסטים אני כותב לפני שאני מבשל, גם אם כבר בחרתי מתכון. אני אוהב לבשל, אבל עם הזמן אני לומד שמהכתיבה אני גם מפיק הנאה גדולה. לפעמים ממש מתחשק לי להכין משהו, אבל פעמים אחרות בוער בי רצון לכתוב ורק אח"כ אני מוצא מתכון שיתאים.

2. OCD: יש לי סוג של הפרעה טורדנית-כפייתית וזה מתבטא בהרבה תחומים (המטבח הוא לא אחד מהם). איפה כן? אני חייב שהווליום בטלוויזיה יעמוד על מספרים עגולים או כאלו שכוללים את הספרה 5 (35 לדוגמה, גם אם זה ווליום לחירשים אצלנו).

3. בול פגיעה כבר בניסיון הראשון: הצדיקה, אשתי שתחיה, היא גם החברה הראשונה שלי. אין מדובר בסיפור אהבה מהתיכון, הכרנו כמה ימים לפני יום ההולדת ה-28 שלי, פשוט לפניה זה אף פעם לא נמשך יותר מחודשיים.

4. טרי זה לא בהכרח טעים יותר: הרבה חטיפים זרמו בנהר, אבל זאת שתמיד תהיה שם בשבילי היא במבה יבשה. כן, אני עמרי ואני מייבש במבה. פעם אפילו ניסיתי לשכנע את אבא של הצדיקה לבנות לי מכשיר שיקצר את תהליך הייבוש, "הבמבומטר" קראתי לו (זכויות יוצרים וכל החרא הזה).

קצת קיטש לא הרג אף אחד…

5. איבוד שליטה: ההתאהבות שלי בבישול התחילה מזה שהוא הרגיע אותי, תרופת פלא להתקפי הזעם שלי. כנער היו אלה משחקי מחשב או שידורי ספורט שהיו יכולים להעביר אותי על דעתי, כולל צעקות וקללות אל עבר מכשיר אלקטרוני. היום, באופן די אירוני, אלה הכישלונות במטבח.

6. חתולים? זה מגעיל אותי: אף פעם לא חיבבתי חתולים, גם לא כלבים האמת (לפחות עד הגעת פרגי). בזמן האחרון אני מפתח שנאה תהומית כלפי חתולים. זוהי תקופת הייחום שלהם ואחד מריטואלי החיזור כולל שני זכרים שעומדים אחד מול השני ומייללים ללא הפסקה, עדיף באמצע הלילה ומתחת לחלון שלנו. כבר ארבע פעמים נאלצתי לרדת ולגרש אותם רק כדי שנוכל להמשיך לישון.

7. ביש מזל הוא תכונה? יכול להיות שאנחנו נולדים עם מאגר אומץ מסוים והוא אמור להספיק לנו לכל החיים, כילד בזבזתי מנה רצינית ממנו, מה שהוביל להרבה מצבים כואבים ולא נעימים. אחד המפורסמים שבהם התרחש בערב יום הולדתי החמישי.

אחרי ארוחת שישי ירדתי יחד עם שאר ילדי הקיבוץ לרחבה מתחת לחדר האוכל ואחד המשחקים היה רולטת מכונת הסודה – המנוע נותר חשוף מתחת למבנה והמשחק כלל נגיעה מהירה בגלגליו, בתקווה שאף אחד לא יחליט פתאום שבא לו סודה. כולם נגעו והגיע תורי, ואז מישהו החליט שהוא רוצה סודה. הסצנה הבאה כללה כניסה דרמטית של ילד בוכה, שתי כפות ידיו אדומות מדם, אל חדר האוכל ההומה. לפחות קיבלתי את מתנות יום ההולדת שלי ערב אחד מוקדם יותר…

פרגי, הכלבה ששינתה את התמונה

8. ילד רע: אולי כתוצאה מכל הפציעות כילד, יכול להיות שהגנטיקה הפולנית שיחקה תפקיד, אבל גדלתי עם אמא דאגנית שעשתה הכל כדי לשמור על התכשיט שלה שלם. גם כשכבר היה גדול. אחד האיסורים הגדולים היה הוצאת רישיון על קטנוע, משהו שעשיתי בכל זאת כשעברתי לת"א. איפה הקאץ'? סיפרתי לה רק שלוש שנים אחרי (עבר בקלילות מפתיעה).

9. מתכון? לא בבית ספרנו: האמת, רוב הזמן כשאני מבשל אני לא משתמש במתכונים, למעט בצקים. כן, אני מסתכל על מתכון, אבל לא עוקב אחריו באדיקות. אני אוהב לאלתר, לעבוד עם הרגש ולקוות שזה ייצא טעים.

10. אף פעם לא מאוחר מדי: בבי"ס היסודי נחשבתי לתלמיד מצטיין, אפילו התקבלתי לתכנית המחוננים של מכון ויצמן במתמטיקה. מי היה מאמין שבגיל 18 אמלט בעור שיניי מהתיכון עם תעודת בגרות ונכשל במתמטיקה (53.5). רק לפני שנתיים, אחרי עשרה שיעורים פרטיים אצל סטודנט צעיר, תיקנתי את העוול.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

מרק סטראצ'יאטלה חם. לא המנה הכי יפה שתגישו