המנצחת האמיתית של יום הבחירות: כתית

אני לא נוהג לדבר מהבטן (ביקורת מסעדות זה לא הקטע שלי, המלצות דווקא כן), אבל הפעם הבטן והחך התעקשו ופשוט התחילו לדבר מעצמם. הסיבה? ביקור הבכורה שלנו בכתית, כנראה המסעדה הכי טובה שנמצאת כרגע בישראל. היו לי הרבה ציפיות מהארוחה הזאת והיא עמדה בכל אחת מהן, ואף יותר.

מיד לאחר שהצדיקה ואני שלשלנו את פתקי ההצבעה שלנו לקלפי מימשנו שוב את זכותנו הדמוקרטית והנחינו את הטוסטוס אל עבר המסעדה של מאיר אדוני. זה המפגש השני שלי עם האוכל של אדוני, כשבראשון התאכזבתי מהמנה העיקרית שקיבלתי במזללה (בטן חזיר). הפעם לא נרשמה שום אכזבה, לא במנת הפתיחה, בראשונה, ב"משעשע החך", בעיקרית ובקינוח האלוהי. כל מנה, משני צידי השולחן, הייתה טעימה ומרתקת במקביל.

רגע לפני שאני ממשיך בהתלהבות, אצנן אותה עם התייחסות למחיר – 175 שקל לאדם לעסקית (165 בימי חול) אינו מחיר זול בשום קנה מידה. עם זאת, כל ביקור באחת מהמסעדות 'הנחשבות' בארץ תגרום לזוג להשאיר מאחור בין 300 ל-400 שקל בלי יין וטיפ. ברוב המסעדות האלו לא תזכו לאכול משהו שלא טעמתם קודם, בכתית כן. ככה כנראה מרגיש בישול עילי ומי שאוהב אוכל חייב לעצמו לפחות ביקור אחד אצל אדוני.

משמאל סלט פריקי (מנת פתיחה), למעלה חמאה מוקפת ואיולי ולמטה "משעשע חך"

חזרה לאוכל (אם רק אפשר היה לחזור אליו באמת ולא רק בזיכרונות…). עוד לפני המנות הראשונות הגיעו אל השולחן שני ספלי אספרסו עם סלט פריקי, יוגורט, שמן זית ומעט סומק, שלווה בעוגייה עם זרעי כוסברה. אחריהם הגיעו שני סוגי לחם (מחמצת עם זרעי כוסברה ולחם צימוקים), יחד עם איולי נהדר וחמאה מוקצפת.

לראשונה רוני הזמינה סשימי פלמידה (אבקת אצות נורי, מלפפון, דייקון, פניני טפיוקה, ג'לי דבש וחזרת, צ'ילי, איולי יוזו, קציפת יוגורט, ויניגרט עשבים ירוקים וגרניטת חזרת) ואני קלמרי קרבונרה (רצועות קלמרי, לינגוויני חלמונים, פנצ'טה טלה, קרוטוני קרם פרמז'ן, קוביות ראטה פריכות, חלמון מעושן, רוטב חמאה לבנה).

המנות בכתית הן חגיגה לעיניים ולא רק לבלוטות הטעם. מנת הסשימי הציעה מגוון של טעמים (הדג בלט, כראוי) ומרקמים (פניני הטפיוקה ספחו את הטעמים מסביב, הג'לי היה נהדר), כשכולם מתערבבים בכולם בהרמוניה מושלמת. הקרבונרה הייתה נהדרת, אבל מבין כל מרכיביה בולטים קרוטוני קרם הפרמז'ן – עיגולים פריכים מבחוץ ונוזליים בפנים. כדי לשטוף את הטעמים הגיע "משעשע חך", החלק הכי פחות מוצלח בארוחה מבחינתי – גלידת וניל ודבש עם קליפות הדרים מסוכרות (לא מת על זה) וחתיכות ליקריץ (לא סובל את כל משפחת האניס), כשמעל הכל עלה טרגון.

כתית, המנות הראשונות – למעלה סשימי פלמידה, למטה קלמרי קרבונרה

למנה עיקרית הגיעו אל השולחן פילה בר חורפי (חמאת אגוזי מקדמיה מקורמלים, תימין, ג'לי קונסומה, פטריות שיטאקי, ארטישוק ירושלמי, פטריות יער, בצלצלי פנינה שלוקים בחמאה, חמאת פורצ'יני, פטיסייר גרוייר) לצד של רוני, ראמפ סטייק צלוי (דלעת ערמונים, קראמבל לתת, ראגו ירקות שורש, פנצ'טה טלה, קינואה אדומה, צ'יפס ראטה, ציר עגל ויין אדום) עבורי.

כמו שכבר הבנתם, ריבוי מרכיבים הוא עניין שבשגרה אצל אדוני. עד שהמנה מגיעה אל השולחן כבר שכחת את רוב מה שאמור להופיע במנה שלך ומתחיל משחק ניחושים. אם רק אפשר היה לקבל מפה לניווט בתוך בצלחת. משחק נוסף הוא ניסוי ותהייה בנוגע להרכבה של ביסים שונים והאפשרויות הן רבות, רובן גם מוצלחות. שתי העיקריות היו מעולות – הבשר היה עשוי בצורה מושלמת, הצ'יפסים הדקיקים בלטו מעל הכל; אצל רוני האגוזים נחו מעל הדג ויחד עם פטריות השיטאקי וקרם הפורצ'יני הקנו לו מימד של טעם אחר.

כתית, העיקריות שלנו – למעלה ראמפ סטייק, למטה פילה בר חורפי

כבר כאן הבנו שאין מדובר בארוחה שתישכח בקרוב. הקינוח הזניק אותה לפסגת הארוחות הכי טעימות שאכלנו ובהפרש ניכר מכל המתחרות, משל הייתה ביבי ערב הבחירות. אדמה קוראים לו לאותו קינוח, שאחריו שום דבר כבר לא היה אותו דבר (69 שקל, לא כלול בעסקית). הוא הכיל קרם פטריות פורצ'יני, טראפלס שוקולד מריר והל מעושן, קרמבל טונקה, גנאש שוקולד לבן וכמהין, חבושים בתבלינים, קראנץ' שוקולד לבן קפוא, רוטב שרף.

הכל היה טעים (קראנץ' שוקולד לבן קפוא? מעולה), אבל הגנאש של השוקולד הלבן והכמהין היה פשוט מושלם. ניקינו את הצלחת, כשכל אחד גומר את כוס הפורט שמזגו לנו (פינוק על חשבון הבית זה תמיד נחמד…) ומשאיר לעצמו ביס אחרון של שוקולד לבן וכמהין. "קח אותי לשנ"צ", היא לחשה לי מצידו השני של השולחן. עכשיו רק נותר למצוא ספונסר שייקח אותנו לכתית שוב, יש קופצים?

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

כתית, הקינוח המושלם – אדמה