תשיגו לי את שירות הלקוחות של מכון הכושר, אני רוצה לבטל את המנוי שאין לי. מצאתי פעילות שעונה על כל הדרישות שלי – הכנת ריזוטו. מנת האורז, שכל שם תואר עברי שהודבק לה (שוב, בחירת מילים בעייתית משהו) גורם עוול, דורשת מהמכין אותה לא מעט אנרגיה ותשומת לב בלתי פוסקת. הערבוב הרציף הוא אימון נהדר לידיים הדקיקות שלי, רק שבפעם הבאה אני חייב לעבוד גם עם יד ימין כדי לא לקפח אותה שוב.
אין זאת הפעם הראשונה שאני פוגש בריזוטו, הכנתי כבר פעמיים את הגרסה הבוכרית (לזכרך סבתא) – אושי-שולה (תבשיל אורז ברוטב עגבניות עם עוף וגזר). שני המאכלים מוכנים באותה צורה וחייבים לאכול אותם ברגע שהם יורדים מהאש. אח"כ זה כבר לא אותו דבר. אלו הקווים המנחים להכנת כל ריזוטו:
- מטגנים בצל בחמאה/שמן ואליו מוסיפים את האורז ומערבבים על מנת לוודא שכל גרגר מכוסה כולו בשכבת שומן
- אח"כ מוסיפים את הנוזלים (עדיפות לציר או נוזל אחר בעל טעם עשיר) בהדרגה ומערבבים ללא הפסקה עד שהם נספגים בגרגרים
- כשהנוזלים בסיר נספגו מוסיפים את כף הנוזל הבאה, עד שהאורז מגיע לדרגת "אל דנטה" (רך עם מעט קושי כשנוגסים בו)
המצרכים לריזוטו, מחכים להיכנס לסיר בתורם
כשהאורז מוכן מוסיפים את התוספות, במקרה שלנו שלושה סוגי פטריות, שטוגנו בסיר/מחבת נפרד. לפני ההגשה מוסיפים את החלק הנותר מהחמאה ובד"כ גם פרמז'ן כדי להעשיר את טעמה של המנה ואת המרקם הקרמי שלה. אם נחזור רגע לבעייתיות שבבחירת שמות התואר – תענוג דביק בצלחת.
ריזוטו, לפחות במטבח האיטלקי, מוגש כמעט תמיד כמנה ראשונה ורק מספר גרסאות מוגשות גם כמנה עיקרית, אבל כל זה נתון להחלטתכם ולמידת הכבדות של המתכון/התיאבון שלכם. ישנם מספר זנים בהם משתמשים בד"כ להכנת ריזוטו, כולם עגולים ומכילים עמילן שונה מהזנים הארוכים יותר ובכמות גדולה יותר. הזן הנפוץ ביותר בישראל הוא הארבוריו (Arborio), קרנרולי (Carnaroli) ו-ויאלונה נאנו (Vialone Nano) משלימים את השלישייה השולטת באיטליה.
האורחים: אני חושש שיואב, בעלה של אילה, בכלל לא התעניין באוכל. הוא התרגש מהאפשרות שיפגוש פרטנרים לשתיית יין והוכיח זאת עם שני בקבוקים מעולים. לשניהם נמצא בית חם ושלושתנו (אילה לא חובבת אלכוהול מסתבר) חיסלנו אותם ללא בעיה, בתוספת כוס וויסקי וכמה לגימות מליקר וישניאק הום-מייד. כמו כל ערב בו מחסלים מספיק אלכוהול, היה כיף. גם הריזוטו שילם מחיר ובסיר לא נשארה יותר מכף אחרי שכולנו לקחנו סקנדס.
פרמז'ן מגוררת, כי אף פעם אין יותר מדי
פסקול: את ההכנות עשיתי לצלילי הדיסק השני של Saigon, The greatest story never told chapter 2. את הבישול עצמו עשיתי לצלילי השיחה עם האורחים, בכל זאת צריך להכין ולהגיש באותו רגע
מצרכים לריזוטו פטריות (ארבעה אנשים):
- חצי ק"ג אורז ריזוטו
- חצי ק"ג פטריות (אפשר לשלב בין כמה סוגים) קצוצות גס
- 1.5 ליטר ציר ירקות/עוף או מים
- 1 בצל קצוץ דק
- 2 שיני שום קצוצות דק
- 2 כפות פטרוזיליה קצוצה
- 4 כפות גבינת פרמז'ן מגוררת
- 150 גרם חמאה
- מלח
- פלפל
הוראות הפעלה:
- מחממים 50 גרם חמאה בסיר כבד וכשהיא מבעבעת מקפיצים את הפטריות על אש חזקה כמה דקות. המטרה היא לגרום לפטריות להגיר את המים שלהם ולאדות את הנוזלים כמעט לחלוטין. מתבלים לפי הטעם ושמים בצד.
- מחממים היטב את הציר ושומרים אותו על אש קטנה
- בסיר גדול אחר מטגנים את הבצל ב-50 ג' חמאה על אש בינונית עד שהוא נעשה שקוף.
- מוסיפים את האורז ומערבבים כמה דקות עד שכל הגרגרים צופו בשמן שבסיר
- מוסיפים את הנוזלים בהדרגה, מצקת אחת כל פעם, תוך ערבוב מתמיד. האורז צריך להיות רטוב לאורך כל התהליך, כשהנוזלים נספגו מוסיפים עוד מצקת.
- כשהאורז מוכן (אל דנטה) מוסיפים את הפטריות, השום והפטרוזיליה ומערבבים שלוש-ארבע דקות נוספות.
- מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החמאה הנותרת עד שהיא נמסה. אח"כ זורקים פנימה את הפרמז'ן ומערבבים לפני ההגשה.
עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!
בקבוקי קוט דה רון וריוחה ריקים. הראיות היחידות שנותרו מעוד ארוחה
שביתה איטלקית - ראשי 
נראה מצויין ובכלל, נחמד פה מאד 🙂
אהבתיאהבתי
תודה רבה
אהבתיאהבתי
פינגבק: "מנה שהתחפשה": קוקו בקן במילוי תבשיל טלה | שביתה איטלקית – ראשי