סגול לא יורד במים: ניוקי סלק

בניגוד לפסטה, שהגרסה היבשה שלה עוד מחזיקה מים (אולי כי על זה גדלנו?), ניוקי יבש לא יכול להתחרות בניוקי שתכינו בעצמכם. עד עכשיו הניוקי היחיד שהוכן בבית היה ניוקי שהוא בכלל לא ניוקי קלאסי מתפו"א (ניוקי אלה רומנה, מוכן מסולת), וגם אותו רוני היא זאת שהוציאה לפועל. אני עמדתי בצד ונתתי עצות.

אולי בגלל זה הייתי צריך ללכת על הגרסה הקלאסית של הכופתאות הגושיות, אבל למה לבחור באופציה הפשוטה אם אפשר לסבך את העניינים? אני החלטתי ללכת על ניוקי סלק, שהצבע שלהם זעק אליי מהתמונה בספר של מנה שטרום ("לא רק פסטה"). תמיד הייתה לי חולשה לסגול, מה שהוביל אנשים מסוימים לחשוד בזהות המינית שלי.

חזרה למטבח. אחרי הניסיונות המוצלחים (שלושה במספר) עם בצק הפסטה הרגשתי יותר ממוכן לטפס על הר הניוקי.  האמת שראיתי בו יותר כמו גבעה, בסוף הוא התברר כאברסט. הסלק לא התרכך מספיק בתנור, הבצק סירב להפוך לאחד שנוח לעבוד איתו וכדי להתגבר על כך הוספתי הרבה קמח (השפיע על גודלם של הניוקי והקושי שלהם).

תפוחי האדמה והסלק מוכנים להיכנס לתנור

מבחינת value for money מדובר במנה מנצחת – המצרכים לא חוצים את גבול ה-30 שקל עבור ארבעה אנשים (הערכה גסה המבוססת על מחירי ת"א הגבוהים). במהלך שיטוטיי באינטרנט נתקלתי באנדקוטה מעניינת: בארגנטינה, אורוגוואי וברזיל, ארצות בהן המטבח האיטלקי פופולרי במיוחד, נהוג להגיש ניוקי ב-29 לכל חודש. מקור המנהג בהיות ה-29 לחודש, יום לפני קבלת המשכורת החודשית, היום בו משקי הבית סובלים במיוחד ממחסור במזומנים, ולכן באותו יום מתקינים ארוחת ניוקי הנחשבת בריאה ושמרכיביה זולים. באותן ארוחות, נוהגים מספר אנשים להניח שטר כסף מתחת לצלחת כסגולה לשגשוג (מתוך וויקיפדיה, אפילו לא צריך להצניע כי זאת לא עבודה לאוניברסיטה).

מצרכים לניוקי סלק (ארבע מנות), מתכון מ-"לא רק פסטה":

• 2 סלקים בינוניים
• 2 תפוחי אדמה בינוניים
• 1 ביצה
• 1 חלמון
• 2 כפות שמן זית
• 1 כף שטוחה מלח
• 1 כוס קמח
• מעט אגוז מוסקט טחון
• קמח לקימוח
• 3 כפות מלח גס לבישול הניוקי

הסלק יצא רך, אבל לא מספיק

לרוטב:

• 1 מיכל שמנת מתוקה
• 1 כף גבינת פרמז'ן
• מלח, פלפל שחור

הוראות הפעלה:

1. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות). עוטפים כל תפוח אדמה וסלק בנייר אלומיניום ואופים כ-50 דקות עד שהם מתרככים. מקלפים את תפוחי האדמה והסלק ומועכים אותם במועך ידני. מצננים.

הפקת לקחים: יש שממליצים לאדות את תפו"א עד התרככותם (כ-25 דקות), מה שאמור לסייע לנוחות העבודה עם הבצק בהמשך.

2. מערבבים את המחית עם יתר מרכיבי הניוקי לקבלת בצק רך. אם הבצק דביק מדי, מוסיפים מעט קמח.

3. מקמחים משטח עבודה. צרים מהבצק מעין נחשים ארוכים וחותכים אותם לפיסות באורך 2 ס"מ תוך כדי קימוח נוסף.

לקח נוסף: הכינו מבעוד מועד קערה עם מים להרטבת הידיים, מה שיסייע פלאים בעבודה עם הבצק הדביק.

4. מרתיחים בסיר מים עם המלח הגס, מוסיפים את הניוקי לסיר (בבת אחת) ומבשלים כ-2 דקות עד שהניוקי צפים. הרבה מתכונים אחרים מדריכים להכניס את הניוקי בקבוצות קטנות על מנת לא להוריד בבת אחת את טמפרטורת המים, להכין בנגלות ולשמור את המוכנים בקערה משומנת קלות בשמן זית או חמאה.

5. במקביל מכינים את הרוטב: שמים במחבת את השמנת ומביאים לרתיחה. מניחים לשמנת לרתוח עד שהיא מסמיכה. מוסיפים את הגבינה ומתבלים במלח, פלפל.

6. להכנת המנה: מעבירים את הניוקי בכף מחוררת ישר למחבת הרוטב. מגישים מיד.

פסקול: חיפשתי משהו סגול והחלטתי ללכת על הדיסק של רד בנד, אולי בגלל רד ואולי סתם כי יש שם כמה שירים מעולים…

האורחים: את כל הקושי שיצרה העבודה עם הבצק הסרבני סייעו לפתור עומרי ודני, אחד מצויד בבקבוק "מסע אדום" של ויתקין (מהאהובים עלינו, במיוחד נוכח מחירו) והשני בחצי ק"ג גלידה נהדרת מ"ארטיזן". האווירה הקלילה אולי לא סייעה לאווריריות של הניוקי, אבל היא בהחלט תרמה לערב מצחיק. הזדמנות מושלמת לאחל מזל טוב לעומרי, שחגג 31.

עדכונים חמים מהתנור ועוד הפתעות בדף הפייסבוק שלי – עשו לייק!

ניוקי סלק. התוצאה הסופית עם קצת פרמז'ן מעל